משנה נדרים ה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ה · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הריני עליך חרםי, המודר יא אסוריב.

הרי את עלי חרם, הנודר אסור.
הריני עליך ואת עלי, שניהם אסורין.

ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל,

ואסורין בדבר של אותה העיריד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם, הַמֻּדָּר אָסוּר.
הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם, הַנּוֹדֵר אָסוּר.
הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין.
וּשְׁנֵיהֶם מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל,
וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר:

נוסח הרמב"ם

הריני עליך חרם המודר אסור הרי את עליי חרם הנודר אסור הרי אני עליך ואת עליי שניהם אסורין ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל ואסורין בדבר של אותה העיר

פירוש הרמב"ם

הריני עליך חרם, המודר אסור, הרי את עלי כו' המודר אסור — פירוש: שאם עבר המודר על הנדר – הוא הנקרא עבריין, כגון שנשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו, הרי שמחוייב שמעון שלא יכנס בבית ראובן, שהרי נשבע על מה שהיה ברשותו; לפיכך אם עבר שמעון ונכנס בביתו של ראובן, הוא הנקרא עבריין, וזהו פירוש המודר אסור, והבן זה העניין. ועשה לו היקש, שהשבועות והנדרים אדם מחוייב לקיימן, ואפילו שהוא אינו הנשבע והנודר, אבל נשבע עליו זולתו.

ועניין דבר של עולי בבל — הדבר שיש בו שותפות לעולי רגלים, והוא מה שזכר מהן. אף על פי שהיציאה והבניין שלהם ממון כל ישראל ולכל אחד מהן יש בהן זכות, אין זה כי אם זכות מעט מאוד, שאין לאחד מהן שום רשות.

ודבר של אותה העיר — הדברים שהם בשותפות לכל אנשי המדינה, כגון הרחובות והמרחצאות ומה שמנה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הריני עליך חרם - הנאתי תהיה אסורה עליך בחרם שלא תוכל ליהנות ממני ט:

המודר אסור - אע"פ שלא ענה אמן. שאדם יכול לאסור על חבירו שלא יהנה ממנו:

הרי את עלי חרם - שאסר על עצמו כל הנאה שתבוא לו מחברו, הנודר אסור:

בדבר של עולי בבל - כגון בור של עולי רגלים שהיו עולים מבבל לארץ ישראל לרגל, והיה אותו הבור באמצע הדרך וידן של כל ישראל שוה בו, והוי כהפקר יג, ולא כדבר שהוא של שותפים:

פירוש תוספות יום טוב

הריני עליך חרם. פירש הר"ב הנאתי תהיה אסורה עליך בחרם וכן פירש"י ואין נראה שכוונתם לומר שצריך שיאמר כן בפירוש שהרי אפילו אמר הנאתי תהיה אסורה עליך בלבד אסור ולא בעינן התפסה שיאמר בחרם וכמו שכתבתי כללי הנדרים בריש מכילתין בשם הר"ן. אבל כוונתם לפרש הריני דקאמר שר"ל הנאתי וז"ל התוספות דהכי קאמר הרי ממוני אסור עליך ע"כ וכן לשון רש"י עצמו [בביצה] דף ל"ט שכתב דה"ק ממוני עליך הקדש:

חרם. ובגליל מיירי דסתם חרמים לבדק הבית הר"ן. וכדתנן במשנה ד' פ"ב:

המודר אסור. ל' הרמב"ם שהשבועה והנדרים אדם מחוייב לקיימן ואפילו שהוא אינו הנשבע והנודר אבל נשבע עליו זולתו. ע"כ. ור"ל בדבר שהוא של המדיר אבל בדבר שאינו שלו ודאי לא. וז"ל פרק ה' מה"נ. ראובן שאמר לשמעון הרי פירות פלוני אסורים עליך או הרי את אסור בהניית פלוני אין זה כלום שאין אדם אוסר חבירו בדבר שאינו שלו אא"כ ענה אמן. ע"כ. והן הן הדברים שכתבן הטור סימן רכ"ה והב"י לא הראה מקום ממי העתיקן:

המודר אסור. אבל מדיר לא. וא"ת ואמאי לא מתסר משום גזירה כדלעיל במשנה ו' וכי לאו כל דכן הוא דהא הכא המדיר פושע בנדרו וכ"ש שנגזור עליו. כבר כתב הר"ן בזה לעיל דכי גזרינן התם דוקא בהנהו דתנינן התם השאלה והלואה ומקח וממכר דלא משמע להו לאנשי דלתסרי במודר הנאה. ואי עביד להו מודר למדיר. אתי נמי למשקל להו ממדיר אבל בהנאה גמורה כאכילת פירות וכיוצא בה ליכא למגזר הלכך לא תני שניהם אסורים:

[הרי את. אין תימה על שלא נשנה אתה הנהוג לומר לזכר בלשון הקדש. שהנה מצאתי ראיתי להרמב"ן בפרשת בהעלותך שכתב שמנהג הלשון גם בזכר. את כרוב ממשח (יחזקאל כח) וכן פירש על מ"ש שם ואם ככה את עושה לי. וכן ואת תדבר אלינו שבפרשת ואתחנן אע"פ ששם לא הזכיר לזה]:

הריני עליך ואת עלי שניהם אסורים. הא לא איצטריך אלא אגב דבעי למתני שניהם מותרים בדבר של עולי בבל. לאשמועינן דהפקר הוא. ולא דשותפין. הרא"ש:

בדבר של עולי בבל. פירש הר"ב כגון בור כו' וכן ל' התוספות ולא ידעתי מאי טעם הוצרכו לפרש כגון כיון שמשנתינו מפרשת להו ואזיל. וכן למה נקט בור טפי מאינך ואי משום דבעו לפרש בור מאי היא. יותר היה נכון שיפרשו לה במתניתין דלקמן ומ"ש הר"ב וידן של כל ישראל שוה בו. והוה כהפקר. וז"ל הרמב"ם אע"פ שהוצאה והבנין שלהם מממון כל ישראל וכל אחד מהן יש בהן זכות אין זה כי אם זכות מעט מאד שאין לאחד מהם שום רשות ע"כ. ולשון התוספות לפי שהפקירוהו לכל ישראל ולא נתנוהו להם להיות שותפין כך. לענין שיוכל האחד לאסור חלק חבירו:

ואסורים בדבר של אותה העיר. שהם דרים בו מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהם שהם יכולים למכרן בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. הר"ן. וכדתנן בפ"ג ממסכת מגילה ועיין במשנה דלקמן מ"ש שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) וא"צ שיאמר כן בפירוש, דכיון דאמר הנאתי כו' א"צ להתפיסו בחרם כו', אבל כוונתו לפרש הריני דקאמר, שרצה לומר הנאתי:

(י) (על המשנה) חרם. ובגליל מיירי דסתם חרמים לבדק הבית. הר"נ:

(יא) (על המשנה) המודר כו'. שהשבועה והנדרים אדם מחוייב לקיים ואפילו שהוא אינו הנשבע והנודר אבל נשבע עליו זולתו. ור"ל בדבר שהוא של הטדיר אבל בדבר שאינו שלו ודאי לא אא"כ ענה אמן. הר"מ:

(יב) (על המשנה) אסור. אבל מדיר לא וא"ת אמאי לא מתסר משום גזירה כדלעיל פ"ד מ"ו, וכ"ש הוא דהכא המדיר פשע בנדרו וכ"ש שנגזור עליו. וי"ל דדוקא בהני דהתם דאית בהו דרך השאלה ומקח וממכר דלא משמע לאינשי דלתסרו במודר הנאה איכא למיגזר אבל בהנאה גמורה כאכילת פירות וכיוצא בו ליכא למיגזר. הר"נ:

(יג) (על הברטנורא) אע"פ שהוצאה והבנין שלהם מממון כל ישראל וכל אחד מהן יש בהן זכות אין זה כי אם זכות מעט מאד שאין לא' מהם שום רשות. הר"מ. וע"ע:

(יד) (על המשנה) העיר. שהם דרים בו מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן שהם יכולים למוכרן בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. הר"ן:


פירושים נוספים