משנה נדרים ה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ה · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המודרכ הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.

מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר הימנו הנאה,

והיה משיא את בנו,
ואמר לחברו:
חצר וסעודה נתונים לך במתנה,
ואינן לפניך אלא כדי שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה.
אמר לו: אם שלי הם, הרי הם מוקדשין לשמים.
אמר לו: לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים. [נ"א: נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים?]
אמר לו: לא נתת לי את שלך, אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצים זה לזה, ויהא עוון תלוי בראשוכא.

וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו: [נ"א: אמרו חכמים:] כל מתנה שאינהכב שאם הקדישה אינה מקודשת [נ"א: מוקדשת], אינה מתנה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.
מַעֲשֶׂה בְאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן, שֶׁהָיָה אָבִיו מֻדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה, וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ.
וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים לְךָ בְמַתָּנָה, וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה.
אָמַר לוֹ: אִם שֶׁלִּי הֵם, הֲרֵי הֵם מֻקְדָּשִׁין לַשָּׁמָיִם.
אָמַר לוֹ: לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמָיִם.
אָמַר לוֹ: לֹא נָתַתָּ לִּי אֶת שֶׁלְּךָ, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וּמִתְרַצִּים זֶה לָזֶה, וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ.

וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים, אָמְרוּ: כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת [נ"א: מֻקְדֶּשֶׁת], אֵינָהּ מַתָּנָה:

נוסח הרמב"ם

המודר הניה מחברו ואין לו מה יאכל נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר ממנו הניה והיה משיא את בנו אמר לחברו הרי החצר והסעודה נתונים לך במתנה אם בפניך שיבוא אבא ויאכל עימנו בסעודה אמר לו אם שלי הם הרי הן מוקדשין לשמיים אמר לו לא נתתי לך את שלי אלא שתקדישם לשמיים אמר לו לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומתרצים זה לזה ויהא העוון תלוי בראשי אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מוקדשת אינה מתנה.

פירוש הרמב"ם

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותנו וכו' — זה המעשה לא זכרו לחזק הדבר שנקדם. ואמנם זכרו, לבאר מה שאנו אומרין: "והלה מותר בה", שיהיה בתנאי שלא יבאר בעל המתנה שם האיש הזה. והביא ראייה ממעשה בית חורון.

ודע שהוא, אם נתן המתנה סתם בלא שום תנאי, ואחר כך אמר לו דרך מקרה: רצונך שיבא פלוני ויאכל עמנו? הרי זה אסור, לפי שהעיקר אצלנו: אם הוכיח סופו על תחילתו, אסור.

ואמרו גם כן בזה המעשה: סעודתו מוכחת עליו, רוצה לומר שריבוי הסעודה וההכנה מעיד שלא נתנה במתנה אלא שיאכל אביו ממנה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מעשה בבית חורון וכו' - בגמרא מפרש דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם הוכיח סופו על תחלתו אסור, ומעשה נמי בבית חורון באחד שהוכיח סופו על תחלתו וכו':

ואינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל - אלמא לא נתנם אלא כדי שיבא אביו ויאכל, ואסור. אבל אם אמר הרי הן לפניך ואם רצונך יבא אבא ויאכל, מותר. ואם סעודתו מוכחת עליו שהרבה בסעודה יותר ממה שהיה צריך וניכרין הדברים שבשביל אביו עשה כדי שיבא ויאכל, אסור:

פירוש תוספות יום טוב

המודר הנאה מחברו וכו'. כתב הרא"ש [פ"ד מ"ח] לעיל קתני היה מהלך בדרך והכח קמ"ל דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר:

ויהא עון תלוי בראשו. שיהא אביו מודר הנאה אוכל על ידו. רש"י:

כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת. כלומר דנהי דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה [כדפירש הר"ב במשנה י"ג פ"ג דסוכה] שאני מתנה זו של בית חורון דאפילו לשעתה אינה שלא נתכוין להקנותה כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה והיינו לישנא דמתניתין דקתני כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת וכו' ולא קתני כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת וכו' משום דתנא ה"ק כל מתנה שאינה כלום כזו שהיא בהערמה שאם הקדישה אינה מקודש'. אינה מתנה. והכי איתא בירושלמי. הר"ן. ויש ספרים גורסין תהא מקודשת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על המשנה) המודר כו'. לעיל קתני היה מהלך כדרך והכא קמ"ל דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר. הרא"ש:

(כא) (על המשנה) בראשו. שיהא אביו מודר הנאה אוכל על ידו. רש"י:

(כב) (על המשנה) שאינה כו'. כלומר נהי דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה שאני זו דבית חורון דאפילו לשעתה אינה, שלא נתכוין להקנותה כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה. וה"ק מתנה שאינה כלום כזו שהיא בערמה שאם הקדישה כו' אינה מתנה. הר"נ:


פירושים נוספים