משנה נגעים ח דפוסים
משנה נגעים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
הפורח מן הטמא, טהור.
חזרו בו ראשי אברים, טמא, עד שתתמעט בהרתו מכגריס.
מן הטהור, טמא.
חזרו בו ראשי אברים, טמא, עד שתחזור בהרתו לכמות שהיתה.
בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה, פרחה בכולו ואחר כך הלכה לה המחיה, או שהלכה לה המחיה ואחר כך פרחה בכולו, טהור.
נולדה לו מחיה, טמא.
נולד לו שער לבן, רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהרין.
בהרת ובה שער לבן, פרחה בכולו, אף על פי ששער לבן במקומו, טהור.
בהרת ובה פשיון, פרחה בכולו, טהור.
וכולן שחזרו בהן ראשי אברים, הרי אלו טמאין.
פרחה במקצתו, טמא.
פרחה בכולו, טהור.
כל פריחת ראשי אברים שבפריחתן טהרו טמא, כשיחזרו טמאים.
כל חזירת ראשי אברים שבחזירתם טימאו טהור, נתכסו, טהור.
נתגלו, טמא, אפילו מאה פעמים.
כל הראוי לטמא בנגע הבהרת, מעכב את הפריחה.
כל שאינו ראוי לטמא בנגע הבהרת, אינו מעכב את הפריחה.
כיצד, פרחה בכולו, אבל לא בראש, ובזקן, בשחין במכוה ובקדח המורדין, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, טהורים.
פרחה בכולו, אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש, ולזקן, לשחין, למכוה, ולקדח, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת, טמא, עד שתפרח בכולו.
שתי בהרות, אחת טמאה ואחת טהורה, פרחה מזו לזו ואחר כך פרחה בכולו, טהור.
בשפתו העליונה, בשפתו התחתונה, בשתי אצבעותיו, בשני ריסי עיניו, אף על פי שמדובקים זה לזה והם נראים כאחד, טהור.
פרחה בכולו, אבל לא בבוהק, טמא.
חזרו בו ראשי אברים כמין בוהק, טהור.
חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה, רבי מאיר מטמא.
וחכמים אומרים, בוהק פחות מכעדשה, סימן טומאה בתחלה, ואין סימן טומאה בסוף.
הבא כולו לבן, יסגיר.
נולד לו שער לבן, יחליט.
השחירו שתיהם או אחת מהן, הקצירו שתיהן או אחת מהן, נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן, הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן, או חלקן השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבוהק.
נולד לו מחיה או שער לבן, טמא.
לא נולד לו לא מחיה ולא שער לבן, טהור.
וכולן שחזרו בהן ראשי אברים, הרי אלו כמות שהיו.
פרחה במקצתו, טמא.
פרחה בכולו, הרי הוא טהור.
אם בכולו פרחה כאחת, מתוך הטהרה, טמא.
ומתוך הטומאה, טהור.
הטהור מתוך הסגר, פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים.
מתוך החלט, חייב בכולן.
זה וזה מטמאים בביאה.
הבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה, פרחה בכולו ואחר כך חזרו בו ראשי אברים, רבי ישמעאל אומר, כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה.
יש מראה נגעו לכהן ונשכר, ויש מראה ומפסיד.
כיצד, מי שהיה מוחלט, והלכו להן סימני טומאה, לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו, טהור.
שאילו הראה לכהן, היה טמא.
בהרת ואין בה כלום, לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו, טמא.
שאילו הראה לכהן, היה טהור.
משנה נגעים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב