משנה מכות ב דפוסים
משנה מכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
אלו הן הגולין, ההורג נפש בשגגה (במדבר לה, ט-לד/דברים יט, ד-ז)
היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו, הרי זה גולה.
אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו, הרי זה אינו גולה.
זה הכלל, כל שבדרך ירידתו, גולה.
ושלא בדרך ירידתו, אינו גולה.
נשמט הברזל מקתו והרג, רבי אומר, אינו גולה.
וחכמים אומרים, גולה.
מן העץ המתבקע, רבי אומר, גולה.
וחכמים אומרים, אינו גולה.
הזורק אבן לרשות הרבים והרג, הרי זה גולה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה, הרי זה פטור.
זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לניזק ליכנס לשם, גולה.
ואם לאו, אינו גולה, שנאמר (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער, מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק [ ולמזיק ] ליכנס לשם.
אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות, יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח בית דין.
האב גולה על ידי הבן, והבן גולה על ידי האב.
הכל גולין על ידי ישראל, וישראל גולין על ידיהן, חוץ מעל ידי גר תושב.
וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב.
הסומא אינו גולה, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, גולה.
השונא אינו גולה.
רבי יוסי [ בר יהודה ] אומר, השונא נהרג, מפני שהוא כמועד.
רבי שמעון אומר, יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה.
[ זה הכלל ], כל שהוא יכול לומר לדעת הרג, אינו גולה.
ושלא לדעת הרג, הרי זה גולה.
להיכן גולין, לערי מקלט.
לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה יד): "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען" וגו'.
עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל, לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (שם, יג): "שש ערי מקלט תהיינה", עד שיהיו ששתן קולטות כאחד.
ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגו'.
ומוסרין להן שני תלמידי חכמים, שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו.
רבי מאיר אומר, [ אף ] הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (שם, ד) וזה דבר הרוצח.
רבי יוסי בר יהודה אומר, בתחלה, אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, ובית דין שולחין ומביאין אותו משם.
מי שנתחייב מיתה בבית דין, הרגוהו.
ושלא נתחייב מיתה, פטרוהו.
מי שנתחייב גלות, מחזירין אותם למקומו, שנאמר (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו'.
אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו, [ מחזירין את הרוצח ].
רבי יהודה אומר, אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח.
לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
משנגמר דינו מת כהן גדול, הרי זה אינו גולה.
אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני.
נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג, אינו יוצא משם לעולם.
ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות.
ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.
כשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולט.
רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם, רבי יוסי הגלילי אומר, מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם.
רבי עקיבא אומר, רשות ביד גואל הדם, וכל אדם אין חייבין עליו.
אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, הכל הולך אחר הנוף.
הרג באותה העיר, גולה משכונה לשכונה.
ובן לוי, גולה מעיר לעיר.
[ כיוצא בו ], רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם רוצח אני.
אמרו לו אף על פי כן, יקבל מהן, שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח.
מעלים היו שכר ללוים, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, לא היו מעלים להן שכר.
וחוזר לשררה שהיה בה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, לא היה חוזר לשררה שהיה בה.
משנה מכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב