משנה מידות ב
מידות פרק ב', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת מידות • פרק שני ("הר הבית") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח, שלישי לו מן הצפון, מיעוטו מן המערב.
מקום שהיה רוב מדתו, שם היה רוב תשמישו.
כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל, חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף לשמאל.
[ מה לך מקיף לשמאל ], שאני אבל, השוכן בבית הזה ינחמך.
שאני מנודה, השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך, דברי רבי מאיר.
אמר לו רבי יוסי, עשיתן כאלו עברו עליו את הדין.
אלא השוכן בבית הזה יתן בלבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך.
לפנים ממנו, סורג גבוה עשרה טפחים.
ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון.
חזרו וגדרום, וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות.
לפנים ממנו, החיל עשר אמות.
ושתים עשרה מעלות היו שם.
רום המעלה חצי אמה, ושלחה חצי אמה.
כל המעלות שהיו שם, רום מעלה חצי אמה, ושלחה חצי אמה, חוץ משל אולם.
כל הפתחים והשערים שהיו שם, גבהן עשרים אמה, ורחבן עשר אמות, חוץ משל אולם.
כל הפתחים שהיו שם, היו להן דלתות, חוץ משל אולם.
כל השערים שהיו שם, היו להן שקופות, חוץ משער טדי, שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גב זו.
כל השערים שהיו שם, נשתנו להיות של זהב, חוץ משער ניקנור, מפני שנעשה בהן נס.
ויש אומרים, מפני שנחשתן מצהיב.
כל הכתלים שהיו שם, היו גבוהים, חוץ מכותל המזרחי, שהכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה, ומתכוין ורואה בפתחו של היכל בשעת הזיית הדם.
עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רחב מאה ושלשים וחמש.
וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה, של ארבעים ארבעים אמה.
ולא היו מקורות .
וכך הם עתידים להיות, שנאמר (יחזקאל מו) "ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצוע החצר, חצר במקצוע החצר, בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות". [ ואין קטורות ] אלא שאינן מקורות.
ומה היו משמשות.
דרומית מזרחית, היא היתה לשכת הנזירים, ששם הנזירין מבשלין את שלמיהן, ומגלחין את שערן, ומשלחים תחת הדוד.
מזרחית צפונית, היא היתה לשכת העצים, ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים.
וכל עץ שנמצא בו תולעת, פסול מעל גבי המזבח.
צפונית מערבית, היא היתה לשכת מצורעים.
מערבית דרומית, אמר רבי אליעזר בן יעקב, שכחתי מה היתה משמשת.
אבא שאול אומר, שם היו נותנין יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניה.
וחלקה היתה בראשונה, והקיפוה כצוצרה, שהנשים רואות מלמעלן, והאנשים מלמטן, כדי שלא יהו מעורבין.
וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל, כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים, שעליהן הלוים אומרים בשיר.
לא היו טרוטות, אלא מוקפות כחצי גורן עגולה.
ולשכות היו תחת עזרת ישראל, ופתוחות לעזרת הנשים, ששם הלוים נותנים כנורות ונבלים ומצלתים וכל כלי שיר.
עזרת ישראל היתה אורך מאה אמה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה.
וכן עזרת כהנים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב אחת עשרה.
וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, מעלה היתה שם, וגבוהה אמה, והדוכן נתון עליה, ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה. נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה.
כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש.
ושלש עשרה השתחויות היו שם.
אבא יוסי בן חנן אומר, כנגד שלשה עשר שערים.
שערים דרומיים סמוכים למערב, שער העליון, שער הדלק, שער הבכורות, שער המים.
ולמה נקרא שמו שער המים, שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, ובו המים מפכים, ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית.
ולעומתן בצפון סמוכים למערב, שער יכניה, שער הקרבן, שער הנשים, שער השיר.
ולמה נקרא שמו שער יכניה, שבו יצא יכניה בגלותו.
שבמזרח, שער ניקנור.
ושני פשפשים היו לו, אחד מימינו ואחד משמאלו.
ושנים במערב, לא היה להם שם.
- רֻבּוֹ מִן הַדָּרוֹם,
- שֵׁנִי לוֹ מִן הַמִּזְרָח,
- שְׁלִישִׁי לוֹ מִן הַצָּפוֹן,
- מִעוּטוֹ מִן הַמַּעֲרָב.
- מָקוֹם שֶׁהָיָה רֹב מִדָּתוֹ,
- שָׁם הָיָה רֹב תַּשְׁמִישׁוֹ:
- נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין
- וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל,
- חוּץ מִמִּי שֶׁאֵרְעוֹ דָּבָר,
- שֶׁהוּא מַקִּיף לִשְׂמֹאל.
- נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין
- מַה לְּךָ מַקִּיף לִשְׂמֹאל?
- שֶׁאֲנִי אָבֵל;
- הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֶמְךָ.
- שֶׁאֲנִי אָבֵל;
- שֶׁאֲנִי מְנֻדֶּה,
- הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבָּם וִיקָרְבוּךָ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבָּם וִיקָרְבוּךָ,
- אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי:
- עֲשִׂיתָן כְּאִלּוּ עָבְרוּ עָלָיו אֶת הַדִּין;
- אֶלָּא,
- הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבְּךָ,
- וְתִשְׁמַע לְדִבְרֵי חֲבֵרֶיךָ, וִיקָרְבוּךָ:
- סוֹרֵג,
- גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.
- וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פְּרָצוֹת הָיוּ שָׁם,
- שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן;
- חָזְרוּ וּגְדָרוּם,
- וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת.
- סוֹרֵג,
- לִפְנִים מִמֶּנּוּ הַחֵיל,
- עֶשֶׂר אַמּוֹת.
- וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם,
- רוּם הַמַּעֲלָה חֲצִי אַמָּה,
- וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה.
- כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם,
- רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה,
- חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם.
- רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה,
- כָּל הַפְּתָחִים וְהַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
- גָּבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת,
- חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם.
- גָּבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרָחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת,
- כָּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
- הָיוּ לָהֶן דְּלָתוֹת,
- חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם.
- הָיוּ לָהֶן דְּלָתוֹת,
- כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
- הָיוּ לָהֶן שָׁקוֹפוֹת,
- חוּץ מִשַּׁעַר טָדִי,
- שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי אֲבָנִים מֻטּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ.
- כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם,
- נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב,
- חוּץ מִשַּׁעַר נִיקַנּוֹר,
- מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶן נֵס;
- וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִפְּנֵי שֶׁנְּחָשְׁתָּן מַצְהִיב:
- חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי;
- שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׁוֹרֵף אֶת הַפָּרָה
- עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַמִּשְׁחָה,
- וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה בְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל
- בִּשְׁעַת הַזָּיַת הַדָּם:
- עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ.
- וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּאַרְבַּע מִקְצֹעוֹתֶיהָ,
- שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה,
- וְלֹא הָיוּ מְקוּרוֹת.
- וְכָךְ הֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מו, כא):
- "וַיוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה,
- וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר,
- וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר,
- בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטוּרוֹת".
- וְאֵין קְטוּרוֹת אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקוּרוֹת.
- וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת?
- דְּרוֹמִית מִזְרָחִית,
- הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים,
- שֶׁשָּׁם הַנְּזִירִין מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶן,
- וּמְגַלְּחִין אֶת שַׂעְרָן,
- וּמְשַׁלְּחִים תַּחַת הַדּוּד.
- מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
- הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הָעֵצִים,
- שֶׁשָּׁם הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין מַתְלִיעִין הָעֵצִים;
- וְכָל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ תּוֹלַעַת,
- פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
- צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
- הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת מְצֹרָעִים.
- מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית,
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
- שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וְשֶׁמֶן;
- הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה.
- וַחֲלָקָה הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה,
- וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְרָה,
- שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָן, וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעוֹרָבִין.
- וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל,
- כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶבַּתְּהִלִּים,
- שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר;
- לֹא הָיוּ טְרוּטוֹת,
- אֶלָּא מֻקָּפוֹת,
- כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה:
- כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶבַּתְּהִלִּים,
- וּפְתוּחוֹת לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים,
- שֶׁשָּׁם הַלְוִיִּם נוֹתְנִים כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם וְכֹל כְּלֵי שִׁיר.
- וּפְתוּחוֹת לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים,
- עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ
- עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה;
- וְכֵן עֶזְרַת כֹּהֲנִים
- הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ
- עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה.
- וְרָאשֵׁי פַּסְפְּסִין מַבְדִּילִין בֵּין עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- מַעֲלָה הָיְתָה שָׁם, וּגְבוֹהָה אַמָּה,
- וְהַדּוּכָן נָתוּן עָלֶיהָ,
- וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲצִי חֲצִי אַמָּה;
- נִמְצֵאת עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים גְּבוֹהָה מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל
- שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה.
- כָּל הָעֲזָרָה הָיְתָה
- אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע
- עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ.
- וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ שָׁם;
- אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן אוֹמֵר,
- כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים.
- שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִים לַמַּעֲרָב,
- שַׁעַר הָעֶלְיוֹן,
- שַׁעַר הַדֶּלֶק,
- שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת,
- שַׁעַר הַמַּיִם.
- וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם?
- שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- וּבוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים,
- וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת.
- וּלְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִים לַמַּעֲרָב,
- שַׁעַר יְכָנְיָה,
- שַׁעַר הַקָּרְבָּן,
- שַׁעַר הַנָּשִׁים,
- שַׁעַר הַשִּׁיר.
- וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה?
- שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ.
- שֶׁבַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִיקָנוֹר,
- וּשְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁים הָיוּ לוֹ,
- אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּמֹאלוֹ.
- וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב,
- לֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם:
נוסח הרמב"ם
(א) הר הבית -
- היה חמש מאות אמה - על חמש מאות אמה,
- רובו מן הדרום,
- והשני לו מן המזרח,
- והשלישי לו מן הצפון,
- ומיעוטו מן המערב.
- מקום שהיה רוב מידתו - שם היה רוב תשמישו.
(ב) כל הנכנסין להר הבית -
- נכנסין דרך ימין,
- ומקיפין ויוצאין דרך שמאל,
- חוץ ממי שאירעו דבר - שהוא מקיף על השמאל.
- "מה לך מקיף לשמאל?" -
- "שאני אבל" - "השוכן בבית הזה ינחמך",
- "שאני מנודה" - "השוכן בבית הזה יתן בליבם ויקרבוך",
- דברי רבי מאיר.
- אמר לו רבי יוסי:
- עשיתם כאילו עברו עליו את הדין,
- אלא - "השוכן בבית הזה יתן בליבך, ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך".
(ג) לפנים ממנו - סורג גבוה עשרה טפחים,
- ושלש עשרה פרצות היו בו - שפרצום מלכי יוון,
- וחזרו וגדרום - וגזרו כנגדן שלש עשרה השתחוויות.
- לפנים ממנו - החיל גבוה עשר אמות,
- ושתים עשרה מעלות היו שם,
- רום מעלה - חצי אמה,
- ושלחה - חצי אמה.
- ושתים עשרה מעלות היו שם,
- וכל המעלות שהיו שם -
- רום מעלה חצי אמה, ושלחה חצי אמה - חוץ משל אולם.
- כל הפתחים שהיו שם -
- גובהן עשרים אמה, ורוחבן עשר אמות - חוץ משל אולם.
- כל הפתחים שהיו שם -
- היו להם דלתות - חוץ משל אולם.
- כל השערים שהיו שם -
- היו להן שקופות - חוץ משער טדה,
- שהיו שם שתי אבנים - מוטות זו על גבי זו.
- היו להן שקופות - חוץ משער טדה,
- כל השערים שהיו שם -
- נשתנו להיות של זהב - חוץ משערי ניקנור,
- מפני שנעשה בהן נס.
- ויש אומרין - מפני שנחושתן מצהיב.
- נשתנו להיות של זהב - חוץ משערי ניקנור,
(ד) כל הכתלים שהיו שם -
- היו גבוהים - חוץ מכותל מזרחי,
- שהכוהן השורף את הפרה, עומד בהר המשחה -
- ומתכוון ורואה פתחו של היכל - בשעת הזית הדם.
- היו גבוהים - חוץ מכותל מזרחי,
(ה) עזרת הנשים -
- היתה אורך מאה ושלשים וחמש - על רוחב מאה ושלשים וחמש.
- וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה -
- של ארבעים ארבעים אמה,
- ולא היו מקורות - וכך הן עתידות להיות,
- שנאמר: "ויוציאני אל החצר החיצונה, ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר,
- והנה חצר במקצוע החצר, חצר במקצוע החצר,
- בארבעת מקצועות החצר, חצרות קטורות" (יחזקאל מו כא-כב),
- ואין קטורות - אלא שאינן מקורות.
- ומה היו משמשות?
- דרומית מזרחית - היא היתה לשכת הנזירים,
- ששם הנזירים מבשלין את שלמיהם,
- ומגלחין את שיערן - ומשליכין תחת הדוד.
- מזרחית צפונית - היא היתה לשכת דיר העצים,
- ששם כהנים בעלי מומין - מתלעים בעצים,
- שכל עץ שנמצא בו תולעת - פסול מעל גבי המזבח.
- צפונית מערבית - היא היתה לשכת המצורעין.
- מערבית דרומית -
- אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת.
- אבא שאול אומר: שם היו נותנין יין ושמן - והיא היתה נקראת לשכת בית שמניה.
- וחלקה היתה בראשונה,
- והקיפוה כצוצטרה,
- שהנשים רואות מלמעלן, והאנשים מלמטן - כדי שלא יהיו מעורבין.
- והקיפוה כצוצטרה,
- וחמש עשרה מעלות -
- עולות מתוכה לעזרת ישראל - מעזרת הנשים,
- כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתילים - שעליהם הלויים עומדין בשיר.
- לא היו תרוטות - אלא מוקפות כחצי גורן עגולה.
(ו) ולשכות היו שם -
- תחת עזרת ישראל - פתוחות לעזרת הנשים,
- ששם הלויים נותנין - כינורות, ונבלים, ומצלתיים, וכל כלי שיר.
- עזרת ישראל -
- היתה אורך מאה ושלשים וחמש - על רוחב אחת עשרה.
- וכן עזרת הכהנים -
- היתה אורך מאה ושלשים וחמש - על רוחב אחת עשרה.
- וראשי פסיפסין - מבדיל בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- מעלה היתה - וגבוהה אמה,
- והדוכן נתון עליה - ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה.
- נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל - שתי אמות ומחצה.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- כל העזרה -
- היתה אורך מאה ושמונים ושבע - על רוחב מאה ושלשים וחמש.
- ושלש עשרה השתחוויות היו שם.
- אבא יוסי בן חנן אומר: כנגד שלשה עשר שערים.
- שערים דרומיים סמוכין למערב -
- שער העליון, שער הדלק, שער הבכורות, שער המים.
- ולמה נקרא שמו שער המים?
- שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר: בו המים המפכים עתידין להיות יוצאין - מתחת מפתן הבית.
- לעומתן בצפון סמוכין למערב -
- שער יכניה, שער הקרבן, שער הנשים, שער השיר.
- ולמה נקרא שמו שער יכניה?
- שבו יצא יכניה בגלותו.
- שבמזרח - שער ניקנור,
- ושני פשיפשין היו לו - אחד בימינו ואחד בשמאלו.
- ושנים במערב - לא היה להם שם.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מידות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב