משנה כלים ב דפוסים
משנה כלים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כלי עץ, וכלי עור, וכלי עצם, וכלי זכוכית, פשוטיהן טהורים, ומקבליהן טמאים.
נשברו, טהרו.
חזר ועשה מהם כלים, מקבלין טומאה מכאן ולהבא.
כלי חרס וכלי נתר, טומאתן שוה.
מתטמאין ומטמאין באוויר, ומיטמאין מאחוריהן, ואינן מיטמאין מגביהן, ושבירתן היא טהרתן.
הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין, שיעורן, מכדי סיכת קטן ועד לוג.
מלוג ועד סאה, ברביעית.
מסאה ועד סאתים, בחצי לוג.
מסאתים ועד שלוש ועד חמש סאין, בלוג, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר, אני איני נותן בהם מידה.
אלא, הדקין שבכלי חרס, וקרקרותיהן, ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין, שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות.
מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות, ברביעית.
מלודיות ועד לחמיות, בחצי לוג.
מלחמיות ועד חצבים גדולים, בלוג.
רבן יוחנן בן זכאי אומר, חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין.
הפכים הגלילים והחביונות, שיעור קרקרותיהן כל שהן, ואין להם דפנות.
הטהורין שבכלי חרס, טבלא שאין לה לזבז, ומחתה פרוצה, ואבוב של קלאין, וסילונות, אף על פי כפופין אף על פי מקבלין, וכבכב שעשאו לסל הפת, וטפי שהתקינו לענבים, וחבית של שייטין, וחבית דפונה בשולי המחץ, והמיטה, והכיסא, והספסל, והשולחן, והספינה, והמנורה של חרס, הרי אלו טהורים.
זה הכלל, כל שאין לו תוך בכלי חרס, אין לו אחוריים.
פנס שיש בו בית קיבול שמן, טמא.
ושאין בו, טהור.
מגופת היוצרין שהוא פותח בה, טהורה.
ושהוא גומר בה, טמאה.
משפך של בעלי בתים, טהור.
ושל רוכלין, טמא, מפני שהוא של מידה, דברי רבי יהודה בן בתירא.
רבי עקיבא אומר, מפני שהוא מטהו על צדו ומריח בו ללוקח.
כיסוי כדי יין וכדי שמן, וכיסוי חביות ניירות, טהורין.
ואם התקינו לתשמיש, טמאים.
כסוי הלפס, בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד, טהור.
אם אינו נקוב ואין לו חדוד, טמא, מפני שהיא מסננת לתוכו את הירק.
רבי אליעזר בר צדוק אומר, מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי.
גיסטרא שנמצאת בכבשן, עד שלא נגמרה מלאכתה, טהורה.
משנגמרה מלאכתה, טמאה.
טיטרוס, רבי אליעזר בר צדוק מטהר.
רבי יוסי מטמא, מפני שהוא כמוציא פרוטות.
הטמאין שבכלי חרס, טבלא שיש לה לזבז, ומחתה שלמה, וטבלא שהיא מלאה קערות.
נטמאה אחת מהם בשרץ, לא נטמאו כולם.
אם יש לה לזבז עודף, נטמאה אחת מהם, נטמאו כולן.
וכן בית תבלין של חרס, וקלמרים המתואמות, ובית תבלין של עץ, שנטמא אחד במשקה, לא נטמא חבירו.
רבי יוחנן בן נורי אומר, חולקין את עביו: המשמש לטמא, טמא; המשמש לטהור, טהור.
אם יש לו לזבז עודף, נטמא אחד מהם, נטמא חבירו.
הלפיד, טמא.
ובית שקעו של נר, מטמא באוויר.
המסרק של צרצור, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.
משנה כלים, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב