משנה כלים ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ב · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הלפיד, טמא.

ובית שקעו של נר, מטמא באווירכט.

המסרק של צרצור, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַלַּפִּיד, טָמֵא. וּבֵית שִׁקְעוֹ שֶׁל נֵר, מִטַּמֵּא בָאֲוִיר. הַמַּסְרֵק שֶׁל צַרְצוּר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

נוסח הרמב"ם

הלפיד טמא ובית שקעו של נר מיטמא באוויר המסרק של צרצור רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין.

פירוש הרמב"ם

הלפיד. אור דולק הוא כלי מחרס דומה כקנה ובראשו אוזן קטנה דבקה עמו בעת עשייתו יושם בו חתיכת בגד השרוי באלקטרן או בשמן תדליק וילך בו ויעשה ג"כ מחרס כלי בו מקום קערורית לישב בו הנר ויתקבץ בו כל מה שיגר מן השמן מפי הנר ותקיף על ראש האלמנר' כדי שלא יפסד הנחושת בשמן וזה הכלי נקרא בית שקעו של נר ויעשו כלי חרס באמצעיתו כסוי כגון שבכה עשוי בעת עשיית הכלי ורוב הכלים אשר ישתו בהם המים אצלנו כן וזה המין מן הקיתון הוא אשר יקרא צרצור כמו שיתבאר במקואות (פ"ג מ"ג) והן עושין סביב הקיתון אשר למעלה מהשבכה פגימות מעשה שושן דומין לשיני המסרק ולזה יקרא מסרק הצרצור וכן יקראו הפגימות אשר סביב צואר הרמון מסרק של רמון כמו שיתבאר בב' מעוקצים (מ"ג) ואמר רבי אליעזר שהשרץ כאשר הגיע באויר הקיתון למעלה מהשבכה אשר יקיפו בו הפגימות הנה לא יטמא שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו מופגם מכל צד וחכמים מטמאין שזהו תוך של זה והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

הלפיד טמא. אית דגרסי לפיד ופירש בערוך אבוקה כדכתיב (שופטים ז) ויחזיקו ביד שמאלם בלפידים:

הלפיד (עי' בערוך ערך לפד א'). יש מנהג בארץ ישמעאל שמוליכין הכלה מבית אביה לבית בעלה בלילה קודם כניסתה לחופה ומוליכין לפניה כעשר קונדסין ובראש הקונדס כעין קערה של נחושת ובתוכה חתוכי בגדים ושמן ועיטרן ומדליקין אותו ומאירין בפניה ונראה דהכא בשל חרס דבחרס עסקינן. ונראה דאותם קערות יש להן חדוד שנתחב בנקב בראש הקונדס שלא תמוט ותפול לארץ כעין שיש לנר קטן של חרס שלנו שקורין לוצ"ש בלעז שמניחין על גבי מנורה של עץ שקורין לומיירי"א בלעז. ולפי שאותו לפיד אינו יכול לעמוד בפני עצמו מפני שהחדוד מכריעו סלקא דעתך דטהור כדלקמן בפ"ד [קמ"ל] דטמא הואיל ומקום מושבו מיוחד ומתוקן לכך דאי לא תימא הכי אם כן מאי קמ"ל:

ובית שקעו של נר. כעין לומייר"ש שלנו היה להם של חרס שהנר שקורין לוצ"ש בלעז יושב ומשוקע בתוכו וחשיב תוך לטמא באויר אע"פ שאין כל הנר משוקע בו כי אם מעט ממנו:

מסרק של צרצור. על פיו של צרצור יש צורת רשת כדי שלא יכנס לשם שום דבר רע. ולכן שנינו בפרק ג' דמקוואות (מ"ג) המערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה והוא בקבוק דקרא ושותין בו מים ופיו מלא נקבים כעין רשת וסביב אותו פה שינים בולטים כעין מסרק ועושין אותו לנוי ובנתלה שרץ באויר אותן שינים פליגי רבי אליעזר וחכמים אי חשיב תוך כלי חרס או לא: ובתוספתא (פ"ב) תניא מסרק של צרצור ר"א אומר אין מטמא באויר וחכ"א מטמא באויר. ועל חנם נקט אויר דאם טהור באויר טהור במגע:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הלפיד - כעין קערה של חרס מחודדת מלמטה ותוחבים חידודה בראש קונדס, ובתוך אותה קערה נותנים חתיכות בגד ושמן ועטרן ומדליקין ומגביהין למעלה והיא מאירה למרחוק. ומפני שהיא מחודדת ואינה יכולה לעמוד בפני עצמה סלקא דעתך אמינא שלא תיטמא, קמ"ל. דהואיל ומקום מושבה מתוקן ומיוחד להושיבה בראש הקונדס הרי זו מיטמאה:

ובית שקעו של נר - כלי חרס עשוי להיות הנר יושב ומשוקע בו:

מטמא באויר - דחשיב כתוך לטמא באויר, אף על פי שאין כל הנר משוקע בו כי אם מעט ממנו:

המסרק של צרצור - כלי חרס שעושים על פיו שבכה ל כמין מכבר מעשה רשת והמערה ממנו מטיל המים ממקומות הרבה, ורוב הכלים ששותין בהם מים בארץ ישמעאל עשויים כך, וסביב אותה שבכה בולטים שינים כשיני המסרק, שעושים אותן לנוי. ואם נתלה שרץ באויר אותן שינים לא פליגי בה רבי אליעזר ורבנן אי חשיב תוך כלי חרס אי לא. והלכה כחכמים דחשבי לה תוך ומטמאין:

פירוש תוספות יום טוב

ובית שקעו של נר מטמא באויר לא ידעתי למאי דייק הכא למתני באויר. ושוב מצאתי כיוצא בזה. בדברי הר"ש בסיפא. אדמייתי תוספתא מסרק של צרצור. רבי אלעזר אומר אין מטמא באויר וחכמים אומרים מטמא באויר. שכתב ועל חנם נקט אויר דאם טהור באויר טהור במגע:

המסרק של צרצור. פי' הר"ב כלי חרס שעושים על פיו שבכה כו'. מהטעם שמפרש [הר"ב] [*במשנה ב] פרק דלקמן:

רבי אליעזר מטהר. פי' הר"ב אם נתלה שרץ באויר אותן שינים שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו [מופגם] מכל צד. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כט) (על המשנה) באויר. לא ידעתי למאי דייק הכא למתני באויר. ועתוי"ט:

(ל) (על הברטנורא) מהטעם שמפרש הר"ב במשנה ב' פרק ג':

(לא) (על הברטנורא) שאין זה תוך כלי חרס. מפני היות מקיפו מופגם מכל צד. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הלפיד:    בערוך הלפוד ס"א הלפיד וכן כתב הר"ש ז"ל. גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה הלפוד וכתב כן מצאתי:

בפי' ר"ע ז"ל. כשני המסרק שעושין אותן לנוי. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש וכגון שלא יש סביב אותו הנוי מאומה כגון שישנו על ראשו של כלי ע"כ.

והמסרק של צרצור:    כמין מכבר מעשה רשת והוא בקבוק דקרא הר"ש והרא"ש ז"ל: ופי' הרמב"ם ז"ל וקראוהו מסרק של צרצור מפני שסביב אותה סבכה בולטין שנים כשיני המסרק וכן יקראו הפגימות אשר סביב צואר הרמון מסרק של רמון ע"כ. ובחבורו שם פי"ג סי' י'. וזהו סוף לשונו וזהו הנקרא צרצור אם נכנסה הטומאה לאויר המסרק למעלה מן הרשת נטמא כולו שזהו תוכו של כלי זה ע"כ:


פירושים נוספים