משנה כלאים ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ו · משנה ד | >>
המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל, מותר להביא זרע אל תחת המותר.
ואם הלך החדש, יחזירנו.
מעשה שהלך רבי יהושע אצל רבי ישמעאל לכפר עזיז, והראהו גפן מודלה על מקצת תאנה.
אמר לו, מה אני להביא זרע אל תחת המותר?
אמר לו, מותר.
והעלהו משם לבית המגנייה, והראהו גפן שהיא מודלה על מקצת הקורה וסדן של שקמה ז, ובו קורות הרבה.
אמר לו, תחת הקורה זו אסור, והשאר מותר.
הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילַן מַאֲכָל, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר.
- וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, יַחֲזִירֶנּוּ.
מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז, וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן מֻדְלָה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה.
- אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר?
- אָמַר לוֹ: מֻתָּר.
וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם לְבֵית הַמָּגַנְיָה,
- וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן שֶׁהִיא מֻדְלָה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה וְסַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה, וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֵּה.
- אָמַר לוֹ: תַּחַת הַקּוֹרָה זוֹ אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.
המדלה את הגפן, על מקצת אילן מאכל -
- מותר להביא זרע - תחת המותר.
- ואם הלך החדש - יחזירנו.
- מעשה,
- שהלך רבי יהושע אצל רבי ישמעאל, לכפר עזיז,
- והראהו גפן, שהיא מודלה על מקצת תאנה.
- אמר לו:
- מה אני להביא זרע תחת המותר?
- אמר לו: מותר.
- והעלהו משם לבית המגניה,
- והראהו גפן, שהיא מודלה על מקצת הקורה,
- וסדן של שקמה, ובו קורות הרבה.
- אמר לו:
- תחת הקורה - אסור.
- והשאר - מותר.
העריס עשוי מן הקנים וזולתם, וכן ענפי אילן סרק, תהיה הכוונה להדלות עליו הענפים, ומפני כך אסרנו כל זרע שנזרע תחתיו, מפני שהוא מזומן להדלות הענפים על כולו. ולעניין זה היתה המחשבה. אבל אילן מאכל, אין אדם עושה ממנו עריס, ויתכוין להפסידו, וכן אמר "אין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו", ומפני זה התירו לו לזרוע תחת המותר.
ואם האריכו הענפים וסיבכו על מה שזרע, ירים מענפים המתפשטים, ויחזירם לצד אחר.
ומה שאמר "וכן קורות הרבה", רוצה לומר בסדן של שקמה. וכבר פירשנו שקמה שהוא ממין התאנים. ואסור לו מה שנזרע תחת הקורה ההיא, ואף על פי שהענפים על מקצתם, מפני שהם אפיפירות. והתיר לו לזרוע, תחת שאר הקורות היוצאות מגוף השקמה, מפני שהוא אילן מאכל:
על מקצת אילן מאכל מותר. בירושלמי (הל"ג) אמרינן מה בין אילן סרק לאילן מאכל אילן סרק אדם מבטלו על גבי גפנו אילן מאכל אינו מבטלו ויחזירנו למקום שהיה תחלה ויזרע המותר:
עזיז. שם מקום:
אמר לו מותר. בתוספתא (פרק ג) קתני אין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו:
המגנייא. שם מקום:
תחת קורה זו אסור והשאר מותר. בתוספתא (שם) קתני שאני רואה כל קורה וקורה כאילו בפני עצמה:
יחזירנו - למקום שהיה תחילה ויזרע המותר ו:
עזיז - שם מקום:
אמר לו מותר - שאין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו:
בית המגנייה - שם מקום:
סדן של שקמה - שרש של אילן שקמה והוא אילן תאנה הגדל ביערים וחותכין ממנו קורות לבנין:
תחת קורה זו אסור והשאר מותר - שאני רואה כל קורה וקורה כאילן בפני עצמו ח:
ואם הלך החדש יחזירנו. כתב הר"ב ויזרע המותר וכן לשון הר"ש. והלך החדש דהכא לא הוי כמו הלך החדש דמתניתין דלעיל דהתם פירש הר"ב שהלך על מה שנזרע כבר. והר"ש לא פירש לעיל כלום. וי"ל דלעיל אסור משהלך החדש ואפילו שיחזירנו אינו מועיל שכבר נתבטל האילן סרק ונעשה אפיפרות בכל מקום שהלך בו החדש אבל באילן מאכל כשמחזירו מוכיח שלא נתבטל. והרמב"ם מפרש הך דהכא נמי שהלך על הזרע שכבר נזרע יחזירנו והזרעים מותרים ובאילן סרק כתב בחיבורו פ"ו אסור לקיימו או להחזיר השריגים אלא כיצד עושה עוקר הזרע. ומעתה דברי הר"ב דהכא דברי הר"ש. ודלעיל דברי הרמב"ם:
וסדן של שקמה. כלומר וזה הקורה משל סדן של שקמה היה. [*ובס"א בתוך סדן]. ופירוש שקמה עיין מה שכתבתי במ"ח פ"ק בס"ד:
והשאר מותר. כתב הר"ב שאני רואה כל קורה וקורה כאילן בפני עצמו. כן הוא בתוספתא והביאה הר"ש. ואני תמיהה שהרי אילן מאכל הוא ומאי צריך להאי טעמא והכי יהיב טעמא הרמב"ם בפירושו. ואולי שכיון שהוא מין תאנה מדברית כמ"ש הר"ב הכא וריש מכילתין לא חשיב כאילן מאכל ותדע דאי הוה כאילן מאכל למה אסר לו כל הקורה והגפן לא היה מודלה אלא על מקצת הקורה אלא דאילן מאכל פירות מדברית יש לו דין אילן סרק לקורה ההיא שבו מודלה הגפן. ולהרמב"ם שמחשבו כאילן מאכל ה"ה בכל אילן מאכל שאותו ענף שבו הגפן כולו אסור ולא הותר בו אלא שאר הענפים. וכן לשונו בחבורו הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לזרוע תחת בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן. משמע ודאי דאותו בד מיהו כולו אסור. ובלי ספק שיצא לו ממשנתינו זאת. וראיה לדברי שלא העתיק זה המעשה אלא שסתמו בכלל דבריו אלו:
(ו) (על הברטנורא) והלך החדש דהכא לא הוי כמו הלך החדש דלעיל דהתם פירוש שהלך על מה שנזרע כבר. ועתוי"ט:
(ז) (על המשנה) ושל שקמה. כלומר וזה הקורה משל סדן של שקמה היה. ובס"א בתוך סדן. ופירוש שקמה עיין מ"ש מ"ח פ"ק תוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) כן הוא בתוספתא. ותימא שהרי אילן מאכל הוא ומאי צריך להאי טעמא. ואולי שכיון שהוא מין תאנה מדברית לא חשיב כאילן מאכל. תוי"ט:
ואם הילך החורש יחזירנו: לאחור: והראהו. לר' יהושע. גפן שהיא מודלית וכו'. לבית מגינייא. שדה של משפחה אחת ששמה כן. על מקצת הקורה. בסדן של שקמה דכבר הי' מיוחד לקורות כדאי' בפסחים ובב"ב ודמי לאילן סרק ובו היו קורות הרבה והוה מספקא לי' אי מדמינן לי' למקצת אפפיירות עכ"ל הרש"ש ז"ל:
להביא זרע אל תחת המותר: אית דל"ג מלת אל:
תחת הקורה זו אסור: כולה ואע"פ שהענפים על מקצתם מפני שהן אפיפיירות:
יכין
המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע אל תחת המותר: דלא בטל לגבי גפן:
ואם הלך החדש יחזירנו: יחזיר הענפים לצד אחר קודם שיוסיף חלק ר' והזרע מותר. אבל באילן סרק אף שלא הוסיף חלק ר' אסור ואינו מועיל שיחזיר:
והעלהו משם לבית המגנייה והראהו גפן שהוא מודלה על מקצת הקורה וסדן של שקמה: שתאנים מדבריות גדלין בו. ולא חשיב כאילן מאכל. וסדן של שקמה היינו קודם שנכרת ממחובר. אבל אחר שנכרת ממחובר נקרא קורה. וכאן מיירי שהיו כמה קורות כרותות מונחות על הסדן שהוא מחובר עדיין. והגפן מודלה על מקצת הסדן ועל מקצת א' מהקורות [כך פי' רבא"ו]:
ובו קורות הרבה: שנגעו באלה. אבל אין גפן מודלה עליהן:
אמר לו תחת הקורה זו אסור: אף שהגפן מודלה רק על מקצתה. אפ"ה גם תחת המותר אסור:
והשאר מותר: ר"ל תחת הקורות שאין הגפן מודלה עליהן מותר אף שנגעו כולן אהדדי דעכ"פ כל ענף הו"ל כאילן בפ"ע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת