משנה זבחים יא ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יא · משנה ג | >>
ניתז מן הצוואר על הבגד, אינו טעון כיבוס.
מן הקרן ומן היסוד, אינו טעון כיבוס.
נשפך על הרצפה ואספו, אינו טעון כיבוס.
[אינו טעון כיבוס] אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזיה.
ניתז על העור עד שלא הופשט, אינו טעון כיבוס.
משהופשט, טעון כיבוס, דברי רבי יהודה.
רבי אליעזר אומר, אף משהופשט אינו טעון כיבוס.
[אינו טעון כיבוס] אלא מקום הדםה, ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס.
נִתַּז מִן הַצָּוָּאר עַל הַבֶּגֶד,
- אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס.
- מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְּסוֹד,
- אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס.
- נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ,
- אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס.
- אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס,
- אֶלָּא הַדָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְרָאוּי לְהַזָּיָה.
- נִתַּז עַל הָעוֹר עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט,
- אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס;
- מִשֶּׁהֻפְשַׁט, טָעוּן כִּבּוּס,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אַף מִשֶּׁהֻפְשַׁט, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס;
- אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא מְקוֹם הַדָּם,
- וְדָבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה,
- וְרָאוּי לְכִבּוּס:
ניתז מן הצוואר על הבגד - אינו טעון כיבוס.
- מן הקרן ומן היסוד - אינו טעון כיבוס.
- נשפך על הרצפה, ואספו - אינו טעון כיבוס.
- אין טעון כיבוס - אלא הדם שנתקבל בכלי וראוי להזיה.
[ד] *הערה 1: ניתז על העור -
- עד שלא הופשט - אינו טעון כיבוס,
- משהופשט - טעון כיבוס,
- דברי רבי יהודה.
- רבי אלעזר אומר: אף משהופשט - אינו טעון כיבוס.
- אינו טעון כיבוס - אלא מקום הדם,
- ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס.<
למד העיקר הזה ממה שנאמר "ואשר יזה מדמה"(ויקרא ו, כ), ואמרו "לא אמרתי אלא בדם הראוי להזאה".
משנה ד [נוסח הרמבם]
הכל מסכימים שהעור עם צמרו, בשעה שמפשיטין אותו קודם שיעבד ויתקן אותו, אינו מטמא כשאר הטומאות, אבל הוא ראוי לטומאה, רוצה לומר אם עבדו ותקנו.
ואמר בחטאת "ואשר יזה מדמה על הבגד"(ויקרא ו, כ). רבי יהודה אומר, מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה, והעור שהופשט ראוי ואף על פי שעכשיו אינו מתטמא, וכן הדומה לו מן הדברים שאינם מתטמאים כמו שהם אלא אם שינה בהם מחשבה [חוזרים להיות מקבלין טומאה. ורבי אלעזר אומר, מה בגד שהוא מקבל טומאה אף כל שהוא מקבל טומאה] מכמות שהוא עכשיו.
ומה שאמר מקום הדם - לא כל הבגד, שנאמר "אשר יזה עליה תכבס"(ויקרא ו, כ).
ומה שאמר וראוי לכבוס - להוציא כלי העץ והדומה להן, ואף על פי שהן מקבלין טומאה אין חייבין כיבוס מדם החטאת אם נפל עליהן, לפי שאין ראויין לכיבוס רק לגרר.
והלכה כרבי יהודה, לפי שסתם לן תנא כותיה, במה שאמר ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה:
נתז מן הצואר. של בהמה על הבגד, אינו טעון כבוס. דכתיב אשר יזה, לא אמרתי אלא בראוי להזאה: מן הקרן. של מזבח: ומן היסוד. מן השיריים הראויים לישפך על היסוד, ואע"פ שלא נשפכו עדיין. דמאחר שניתן מתן דמה אין שיריים טעונים כבוס, דכתיב אשר יזה, פרט לזה שכבר הוזה מדמה: אלא הדם שנתקבל בכלי. מה טעם קאמר, מה טעם נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כבוס, לפי שאין טעון כבוס אלא הדם שנתקבל בכלי: וראוי להזאה. למעוטי קבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה ואח"כ ערבן, דלא קדשי ואין טעונין כבוס: עד שלא הופשט אין טעון כבוס. דכתיב על הבגד, מה בגד הראוי לקבל טומאה, דאין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לכלי כמות שהוא, אף כל הראוי לקבל טומאה, ועד שלא הופשט אינו ראוי לקבל טומאה, ומשהופשט הוי ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לעשות אותו מכסה למרכבה או לכסות בו את המטה ואינו צריך קיצוע: אף משהופשט. כל זמן שלא נתקן להיות כלי: אין טעון כבוס. דבעינן דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה: אלא מקום הדם. ולא כל הבגד: וראוי לקבל טומאה. ואע"פ שמחוסר מחשבה. ובלבד שלא יהא מחוסר מלאכה. וסתמא כר' יהודה, וכן הלכה: וראוי לכבוס. למעוטי כלי עץ. דאע"ג דמקבל טומאה הוא אינו ראוי לכבוס, דבר גרידה הוא ולא בר כבוס:
משהופשט טעון כבוס. כתב הר"ב דמשהופשט הוי ראוי כו' אם חשב וכו' וא"צ קצוע כדפירש הר"ב במ"ז פרק כ"ו דכלים:
אלא מקום הדם. יליף לה בגמרא בברייתא אשר יזה לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:
(ה) (על המשנה) הדם. יליף לה בגמרא, אשר יזה, לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:
ניתז מן הצואר וכו': במכלתין פ' ב"ש (זבחים דף ל"ח.) והתם מסיק מן הקרן מן הקרן ממש הא מן הראוי לקרן כגון אחר שנתן מתנה ראשונה של חטאת אם ניתז מדם החטאת קודם שנתן השלש מתנות אחרונות טעון כבוס והא דתנן ומן היסוד לאו מן היסוד ממש דתידוק מינה הא מן הראוי ליסוד טעון כבוס אלא מן הראוי ליסוד קאמר ואשמעינן דמשכלתה זריקה אין השירים טעונים כבוס דאילו מן היסוד ממש לא איצטריכא ליה דהשתא מן הקרן אמרת לא מן היסוד מיבעיא. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו פרק ששי. וכתבו תוספת ז"ל ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס מרישא לא שמעינן דה"א הכא שאני משום דבבת אחת ע"כ וז"ל רבינו פרץ ז"ל וא"ת מרישא שמעת לה דקבלו פסולין דהאי נמי נתקבל בפסול שלא נתקבל בכלי וי"ל דאיצטריך משום דפסולו והזאתו באין כאחת ומ"מ לא מצינן למיפשט בעיא דלעיל דרמי בר חמא דשאני התם דנתקבל בהכשר ע"כ:
נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס ואינו טעון כבוס אלא הדם וכו': כצ"ל. והקשו תוס' ז"ל ותימה נשפך על הרצפה למה לי הא שמעינן לה מניתז (על) [מן] הצואר דבגמרא משמע דלא קשי ליה הא תו למה לי אלא אלפי שאין טעון כבוס וכו' דמשני מה טעם קאמר וכו':
ר' אלעזר אומר אף משהופשט וכו': ר' אלעזר גרסינן בלי יו"ד. ומשמע מתוספת ז"ל דבגמרא דאית דלא גרסי מלת אף במילתיה דר' אלעזר ע"ש:
אינו טעון כבוס ואינו טעון כבוס אלא מקום הדם וכו': כצ"ל:
יכין
נתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס: דאינו ראוי להזאה עדיין:
מן הקרן: של מזבח:
ומן היסוד: ר"ל מהשיריים העומדים להשפך ליסוד. אף שלא נשפכו עדיין. וכ"ש אחר כך:
אינו טעון כבוס: דכתיב אשר יזה. ולא שכבר הוזה:
נשפך על הרצפה ואספו אינו טעון כבוס: בלא נתקבל בכלי מיירי. דאל"כ הרי ראוי להזייה [כפ"ג מ"ב]. ואע"ג דכבר שמעינן לה מניתז מן הצואר [עתוס']. נ"ל דקמ"ל אף שאספו. שהרי קבלו בכלי אח"כ. אפ"ה מדפסול תו להזייה א"צ כבוס. ולהכי חלקן התנא לג' בבי. משום דכל חדא ילפינן מקרא. ודרשינן הכתוב למין פסול אחר:
וראוי להזיה: למעוטי קיבל בהרבה כלים. ובכל א' פחית מכדי הזייה. אף שחזר וערבן. לא קידש. וא"צ כיבוס:
נתז על העור עד שלא הופשט אינו טעון כבוס: דכתיב בגד. משמע דמקבל טומאה. אבל עור שלא הופשט אינו מקבל טומאה:
טעון כבוס: דמשהופשט מקבל טומאה כשחישב עליו להשתמש בו כמות שהוא:
אף משהופשט אינו טעון כבוס: מדחסר מחשבה להשתמש בו כך. לא דמי לבגד:
אינו טעון כבוס אלא מקום הדם: ולא כל הבגד:
ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה: אף שחסר המחשבה. אם רק לא חסר מעשה:
וראוי לכבוס: לאפוקי כלי עץ. או עור קשה. דבר גרירה נינהו ולא בני כיבוס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת