עיקר תוי"ט על זבחים יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה זבחים יא: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) כבוס. הוא בז' סממנים שמעבירין על הכתם. כמ"ש הר"מ. ת"ח:

(ב) (על הברטנורא) ואע"ג דנשרפים נמי אמעוט מתאכל ורבתה תורה, הא איכא מיעוטא זאת, ומרבה אני הנשרפים דדמיא לנאכלת, שכן היא בהמה ושחיטה כמותה ובצפון וכלי וקרן ואצבע ותודה ואשים כמותה, ומוציא אני עוף דלא דמיא אלא בחוץ ובאכילה. גמרא:

(ב)

(ג) (על המשנה) שלא כו'. דתרי מיעוטא כתיבי, כתיב מדמה, וכתיב אותה. בתריה דקרא דכבוס ומריקה ושטיפה כתיב בקרא כל זכר בכהנים יאכל אותה. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) אבל התוספ' כתבו פ"ה. או זרקו. אע"ג דאפילו כשרה אם נתז דמה כו', אצטריך לאשמעינן בפסולין, למימר דדם דחוי הוא, ואין הנותר במזרק כשר לזריקה, ולא תימא יחזור הכשר ותרוק דפסול אותו שירים. ע"כ. ובריש פרק קמא דמעילה פירש הר"ב דאין עושה שיריים אלא הטמא. וגם הר"נ גורס וזרקו:

(ג)

(ה) (על המשנה) הדם. יליף לה בגמרא, אשר יזה, לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:

(ד)

(ו) (על המשנה) ומריקה כו'. דבתר כלי חרס כתיב ואם בכלי נחושת בושלה ומירק ושוטף במים. ברייתא. ופירש הכ"מ, דכיון דכתיב וי"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא, בתריה גרירי:

(ז) (על הברטנורא) רש"י. וכ"כ בפירוש החומש אישבר דכתיב בחטאת, וה"ה לכל הקדשים. ע"כ. ותמהני דא"כ כי תנן לקמן מ"ז אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה, ואמאי לא תנן נמי שבירה. והר"מ פירש, זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס:

(ח) (על המשנה) מקדשי קדשים איכא טפי, קרן ואצבע כו', אלא חד מתרי תלת חומרא נקט. גמרא:

(ה)

(ט) (על הברטנורא) תימה. מ"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר בה כדי מעפורת, ולגבי חטאת מיקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי בלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב, בשורש קטן, שאם היה מיחדו לזתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא, חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת, כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא. תוספ':

(י) (על הברטנורא) וצ"ל דהא דתנן [במסכת כלים פ"ג] האלפם והקדירה שיעורן בזתים, היינו מדרבנן, אבל מדאורייתא סגי בשורש קטן. תוספ':

(ו)

(יא) (על המשנה) נחושת. אין הפרש בין כלי נחושת לשאר כלי מתכות. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) והקשו התוספ', דא"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרנו לגמרי ויחזור ויתפרנו כו'. אלא על כרחך הוא חשוב בגד חדש כאלו אינו ראשון, ה"נ בכלי כו'. אלא ה"פ דפוחתו, שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו, ומיטהר בכך מטומאתו:

(ז)

(יג) (על המשנה) מריקה כו'. ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם. ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד. הר"מ. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ז' לדעת רש"י והר"ב. ואפשר לישב לדבריהם דמדסיים במתניתין דלעיל במריקה ושטיפה נקט נמי בה אבל ה"ה לשבירה:

(יד) (על הברטנורא) מים ויין שני חלקי מים ואחד יין. רש"י:

(טו) (על הברטנורא) דאמר קרא ואם בכלי נחושת בושלה. ואפילו במקצת כלי. גמרא:

(טז) (על הברטנורא) גמרא. וצ"ל דבמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולא משום דמפעפע בכולהו, דא"כ לר"ש היה צריך בהגעלה נמי להגעיל כולו. ואפשר נמי לומר דהכא כשמקצת הכלי על האש שמבשל בו חם ושאר הכלי צונן, אבל כשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו וצריך הגעלה לכולו:

(יז) (על הברטנורא) דאי למעוטי קדשים קלים, מקדשי קדשים דכתיב בהדיא אמעיטי, אותה למ"ל, אלא על כרחך דלא תמעוט אלא תרומה בלבד, דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תוספ'. ור"ש אותה פרט לפסולה שאין דמה טעון כבוס, וכמו שכתוב לעיל משנה ב'. גמרא. ואם כן מתניתין ב' כר' שמעון. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ואם כא לבשל חטאת זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום ופולט את החטאת ובולע את השלמים רש"י. ועתוי"ט:

(יט) (על הברטנורא) לפי זה לא גרסינן תיבת עד וכן רש"י השמיט תיבת עד. וכתבו התוס' דהכי שפיר טפי דלא לגרום עד, דלא חייב הכתוב אלא עד אחר שנעשה נותר, דאם לא כן אלא אף קודם לכן, אם כן לרבי טרפון מאי מהני גיעול דלחברו כיון שכבר הוזקק למריקה ושטיפה. ולפי זה מה שסיים הר"ב ועביד ליה כו' בו ביום מיד, שלא בדקדוק הוא, והוה ליה למימר כמ"ש התוספ'. והאי זמן אכילה היא האכילה הקצובה בתורה. ועתוי"ט:

(כ) (על המשנה) הכום. מבפנים ככוס של ברכה. כדאמרינן בברכות דף נ"א שטעון הדחה בפנים ושטיפה בחוץ. רש"י. ולפ"ז גרס מריקה ושטיפה בצונן ודשני קרא כו', משום דחד בפנים וחד בחוץ. ונוסחא אחרינא דגרס מריקה בחמין ושטיפה בצונן, היא גירסת הר"מ. ומפרש וזה לשונו, הכבום המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה, ותוספת הנקיות יקרא שטיפה, והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף, ואמרו טריקה בחטין ושטיפה בצונן. ומה שאמרו במריקת הכום כו' ר"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם. ועתוי"ט:

(כא) (על המשנה) מגעילן. שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה. מגזרת געלה נפשי. ומענין הזה שנשתמשו בכל דבריהם גיעול, גיעולי נכרים, ומגעילין, וזולתן, ר"ל להסיר ההגעלה. הר"מ:

(ח)

(כב) (על המשנה) ואינן כו'. ענין פוסלים במגע, שיהיו כמו קדשי קדשים שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסל אם יהיו אותן הקדשים פסולים. או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשרה. לפי שנאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש, ואמרו יקדש להיות כמוה, כיצד, אם פסולה תפסל, ואם כשרה תאכל כחמור שבה. וע"מ שתהיה שם בליעה כו'. ת"ל בבשרה, עד שיבלע. שאר קדשים מנין ת"ל זאת התורה לעולה כו'. הר"מ: