משנה זבחים יא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יא · משנה ו | >>

כלי נחושת יא שיצא חוץ לקלעים, נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש.

נטמא חוץ לקלעים, פוחתו, ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש.

משנה מנוקדת

כְּלִי נְחֹשֶׁת שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים,

נִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ.
נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים,
פּוֹחֲתוֹ,
וְנִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ:

נוסח הרמב"ם

כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים -

נכנס, ומורקו - ושוטפו במקום קדוש.
נטמא חוץ לקלעים -
פוחתו, ונכנס, ומורקו - ושוטפו במקום קדוש.

פירוש הרמב"ם

דבר תורה "ואם בכלי נחשת בושלה, ומורק ושוטף במים"(ויקרא ו, כא).

ומה שאמר פוחתו - הוא שישבר אותו. אבל אינו חייב במריקה מן התורה, שנאמר "כלי נחשת", ואין הפרש בין כלי נחשת ושאר מתכות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פוחתו. דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא אלא בנקב גדול. ומיהו אחר שפחתו. מקיש עליו בקורנס ומחברו כדי שיחזור שם כלי עליו. דבשעת מריקה צריך שיהיה כלי יב:

פירוש תוספות יום טוב

כלי נחשת. אין הפרש בין כלי נחשת לשאר כלי מתכות. הרמב"ם:

פוחתו. פירש הר"ב דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא כדתנן ברפי"ד דמסכת כלים. ומ"ש הר"ב ומיהו אחר שפחתו מקיש עליו בקורנם כ"כ רש"י והרמב"ם בחבורו ספ"ח מהלכות מה"ק וגם בנא"י הוא כך בפירושו. והקשו התוספות דא"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרהו לגמרי ויחזור ויתפרו לאחר שקרעו. אלא א"כ היה חשוב בגד חדש כאילו אינו ראשון. ה"נ בכלי חשוב כלי חדש ואינו ראשון. אלא ה"פ דפוחתו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו ומיטהר בכך מטומאתו. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) נחושת. אין הפרש בין כלי נחושת לשאר כלי מתכות. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) והקשו התוספ', דא"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרנו לגמרי ויחזור ויתפרנו כו'. אלא על כרחך הוא חשוב בגד חדש כאלו אינו ראשון, ה"נ בכלי כו'. אלא ה"פ דפוחתו, שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו, ומיטהר בכך מטומאתו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפירוש ר"ע ז"ל דנקיב ליה כשיעור שורש קטן אמר המלקט אית דגרסי בנוסחת התלמוד דנקיב ליה כמוציא משקה אלא דלא משמע כן מן התוספות. וע"ש בספר קרבן אהרן:

תפארת ישראל

יכין

כלי נחושת:    כשבשלו בו בשר קדשים. אפילו של קדשים קלים:

נטמא חוץ לקלעים:   (ראה בועז):

פוחתו:    דכלי מתכות אינו נטהר רק בנקב גדול. מיהו לאחר שפחתו מקיש עליו בקורנס שיסתם הנקב, כדי שיחזור שם כלי עליו בשעת מרוש"ט, ואף דחוזר עי"ז לטומאה ישנה. זהו רק מדרבנן [כר"ב פי"א דכלים]. [מיהו נ"ל דוקא בסותמה בהקשת קורנס, דאינו מתחבר יפה אבל לסותמו ע"י שמתיך לתוכו אבר, אינו רשאי, דאל"כ לעיל סי' ל' נמי יחזור ויתפור הקרע אע"כ דאז יהיה כבגד אחר, ה"נ כשיסתמו באבר, יהיה ככלי אחר, ולא מקיים מצות הכנסה. ולתוס' הכא פוחתו היינו דהופך פנימית הכלי לחוץ כי כיתונא ותמיהני דאין לך פנים חדשות גדול מזה. וצ"ע]:

בועז

פירושים נוספים