לדלג לתוכן

משנה ברכות ה דפוסים

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה ברכות ה דפוסים | >>

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום .

אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו;

ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק .

מזכירין גבורות גשמים בתחית המתים , ושואלין הגשמים בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת.

רבי עקיבא אומר, אומרה ברכה רביעית בפני עצמה.

רבי אליעזר אומר, בהודאה .

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו.

העובר לפני התיבה וטעה, יעבר אחר תחתיו, ולא יהא סרבן באותה שעה.

מנין הוא מתחיל, מתחלת הברכה שטעה בה.

העובר לפני התיבה, לא יענה אחר הכהנים אמן, מפני הטרוף.

ואם אין שם כהן אלא הוא, לא ישא את כפיו.

ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו, רשאי.

המתפלל וטעה, סימן רע לו.

ואם שליח צבור הוא, סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו.

אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר: זה חי וזה מת.

אמרו לו, מנין אתה יודע?

אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.

<< | משנה ברכות ה דפוסים | >>