משנה בכורות ו ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ו · משנה ט | >>
מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון, ושלח רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו, הרי זה מום.
אזן הגדי כא שהיתה כפולה, אמרו חכמים, בזמן שהיא עצם כב אחד, מום.
ואם אינה עצם אחד, אינה מום.
רבי חנניא בן גמליאל אומר, זנב הגדי שהיא דומה לשל חזיר, ושאין בה שלש חוליות, הרי זה מום.
מַעֲשֶׂה שֶׁהַלְּחִי הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן,
- וְשָׁלַח רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים,
- וְאָמְרוּ:
- הֲרֵי זֶה מוּם.
- אֹזֶן הַגְּדִי שֶׁהָיְתָה כְּפוּלָה,
- אָמְרוּ חֲכָמִים:
- בִּזְמַן שֶׁהִיא עֶצֶם אֶחָד, מוּם;
- וְאִם אֵינָהּ עֶצֶם אֶחָד, אֵינָהּ מוּם.
- אָמְרוּ חֲכָמִים:
- רַבִּי חֲנַנְיָא בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- זְנַב הַגְּדִי שֶׁהִיא דּוֹמָה לְשֶׁל חֲזִיר,
- וְשֶׁאֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ חֻלְיוֹת,
- הֲרֵי זֶה מוּם:
מעשה, שהלחי התחתון עודף על העליון -
- ושאל רבן שמעון בן גמליאל לחכמים,
- ואמרו: הרי זה מום.
- אוזן הגדי שהיתה כפולה -
- אמרו חכמים: בזמן שהוא עצם אחד - אינו מום.
- רבי חנניה בן גמליאל אומר:
- זנב הגדי -
- שהיא דומה לשל חזיר,
- ושאין בה שלש חוליות - הרי זה מום.
- זנב הגדי -
עניין עצם - הוא גוף אחד וגולם אחד, כמו שנטל גולם וכפלו, גזור ממה שנאמר "וכעצם השמים לטוהר"(שמות כד, י).
ומה שאמר ושאין לו שלשה חוליות - חוזר על זנב של טלה. אבל אם היתה של גדי, חוליא אחת מום, שתים אינו מום, והוא דברי הכל.
והלכה כרבי חנינא בן גמליאל.
מעשה שהלחי התחתון - משום דתנן לעיל דבפיו דומה לחזיר פליגי רבנן עליה דאילא, קמשמע לן השתא דלא פליגי רבנן עליה אלא בשפתו העליונה עודפת על התחתונה, אבל שפתו התחתונה עודפת על העליונה מודים רבנן דהוי מום. ומעשה נמי שהלחי התחתון עודף על העליון ואמרו חכמים הרי זה מום. והני מילי כשעצם הלחי התחתון עודף על העליון, אז הוי מום אפילו בבהמה. אבל אין בה עצם אלא ששפתו התחתונה ארוכה ומקבלה את העליונה, הוי מום באדם אבל לא בבהמה:
אזן הגדי שהיתה כפולה - שיש לו שתי אזנים מצד אחד אוזן בתוך אוזן:
בזמן שהיא עצם אחד - שאין לה אלא תנוך אחד, שנכפל תנוך העליון לתוכו ונתחבר למטה, הוי מום:
ואם אינה עצם אחד - שהתנוכים מובדלים למעלה:
אינו מום - וטעמא לא איתפרש כג. ומ"מ לא דמי לבעל חמש רגלים, דאוזן בתוך אוזן אינו נראה כל כך:
שהיא דומה לשל חזיר - עגולה כזנב החזיר, ואע"פ שאינה דקה כמותה:
שלש חוליות - דוקא בזנב של טלה הוא דבעינן שלש חוליות. אבל זנב של גדי, חוליא אחת בלבד מום, שתים אינו מום. וכן הלכה:
מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון. כתב הר"ב. והני מילי כשעצם הלחי כו' אבל אין בה עצם כו' הוי מום באדם כדתנן באידך פירקא משנה ח':
אזן הגדי שהיתה כפולה. לרבותא נקטיה דאפי' הגדי שדרך אזניו להיות מטות וכפולות. הרמב"ם ריש פ"ז מהב"מ:
בזמן שהיא עצם אחד מום. פירש הר"ב שאין לה אלא תנוך אחד וכו' ואם אינה עצם אחד. שהתנוכים מובדלים למעלה אינו מום וטעמא לא איתפרש. כ"כ רש"י. ובגמ' תניא אזניו כפולות *) בהסחסות אחת. ה"ז מום. בשתי הסחסות אינו מום. אבל הרמב"ם רפ"ז מהב"מ כתב מי שהיתה אזנו כפולה לשתים וכו'. ובלבד שיהיו לו שני סחוסים. אבל אם אין לה אלא סחוס אחד. והרי הוא כגוף אחד שנכפל כשר. וכתב בב"י סימן ש"ט דנראה שהוא מפרש בזמן שהיא עצם אחד. היינו לומר שהאוזן הנוסף הוא עצם אחד בפני עצמו. ובזמן שאינו עצם א' היינו לומר שהאוזן הנוסף אינו עצם בפני עצמו. ודחקו לפרש כן משום דלפירש"י קשה דאיפכא מסתברא וכשהוא תנוך אחד לא יהא מום וכשהתנוכים נבדלים יהא מום משום דהוי אוזן יתירה ואע"פ שבפי' המשנה לא פי' כן [כלומר דאילו דעתו הי' לפרש כך במשנה לא ה"ל למשתק ושלא לפרש ומדשתק ולא פי' ש"מ דס"ל דמשנה כמשמעה היא וכדפירש"י נ"ל]. י"ל שחזר בו בחבורו כמו שמצינו לו ז"ל שעשה כן בכמה מקומות וצ"ל שהוא ז"ל גורס בברייתא בגמ' אזניו כפולות בחסחסת אחד אינו מום. בב' חסחסות הרי זה מום ע"כ. ובכ"מ לא כתב זה אלא אחר שכתב פירש"י. כתב וז"ל ורבינו נראה שגרס בהפך וכתב סמ"ג דה"ג בתוספתא והיא הגי' הנכונה שנימוקה עמה עכ"ל. מדבריו אלו נראה שסובר דאף במשנה גורס בהפך. ובמשנה שהובאת לידי מא"י מצאתי שהוגה בה בזמן שהיא עצם אחד אינו מום. והשאר כולו נמחק:
עצם. לכאורה נראה לפרש דתנוך קרי עצם. לפי שהוא גשם חזק דומה לעצם. כמו שהעתקתי מלשון הרמב"ם בריש פרקין. אבל הרמב"ם כתב וז"ל ענין עצם הוא גוף אחד וגולם אחד כמו שנטל גולם א' רך וכפלו. גזור ממה שנא' (שמות כ"ה) וכעצם השמים לטוהר. ע"כ. טעמו שאע"פ שהוא דומה לעצם זה מחמת חזקו. אבל אינו עצם [באמת]:
רבי חנניא בן גמליאל אומר כו'. כתב הר"ב וכן הלכה. וכ"כ הרמב"ם. וטעמא משום דבגמרא מפרשינן למלתיה. ועוד עיין במשנה י"א:
(כא) (על המשנה) הגדי. לרבותא נקטיה דאפילו הגדי שדרך אזניו להיות מוטות וכפילות. הר"מ:
(כב) (על המשנה) עצם. לכאורה נראה לפרש. דתנוך קרוי עצם לפי שהוא גשם חזק דומה לעצם. אבל הר"מ כתב ענין עצם הוא גוף אחד וגולם אחד כמו שנטל גולם אחד רך וכפלו. גזור ממה שנאמר וכעצם השמים לטוהר ע"כ. טעמו, שאע"פ שהוא דומה לעצם, זה מחמת חזקו. אבל אינו עצם באמת:
(כג) (על הברטנורא) אבל הר"מ כתב, מי שהיתה אזנו כפולה לשתים כו' ובלבד שיהיו לו שני סחוסים, אבל אם אין לה אלא סחוס אחד, והרי הוא כגוף אחד שנכפל, כשר. וכתב ב"י, שהוא מפרש בזמן שהוא עצם אחד היינו לומר שהאוזן הנוסף אינו עצם בפני עצמו. ועתוי"ט:
ושלח רשב"ג לחכמים: י"ס ושאל רשב"ג לחכמים וכן הוא במשנה בתלמוד אפי' המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכמדומה לי שהגיה אוזן הגדי שהיתה פפולה וכתב בס"א מצאתי ספולה ובספר אחר מצאתי פסולה אך גורסת כפולה לא מצאתי ע"כ:
בזמן שהיא עצם אחד מום: ובתוס' חיצוניות כתוב דבתוספתא גרסי' אפכא בשני חססיות זהו מום בחסחוסית אחת אינו מום ע"כ. וכך נראה שפסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכות ביאת מקדש פ"ז:
יכין
ושלח רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו הרי זה מום: דגם רבנן דפליגי אאילא. מודו בכה"ג. ודוקא שעצם לחי התחתון בולט. אבל אם רק שפה התחתונה בולטת ומקבלת שפה העליונה. רק באדם הוה מום. ולא בבהמה:
אזן הגדי שהיתה כפולה: שיש לו אוזן תוך אוזן ונקט גדי אף שדרכו להיות אזניו קמוטות וכפולות קצת:
בזמן שהיא עצם אחד: שאין לו רק תנוך א'. שנכפף ראש תנוך אוזן החיצון. ונתחבר למטה עם תנוך אוזן הפנימי. וי"א דתנוך קרי ליה עצם. וי"א דעצם ר"ל גוף א' ר"ל שכל אוזן גוף לבד. כמו דכתיב כעצם השמים לטוהר. דר"ל גוף השמים:
ואם אינה עצם אחד: שהתנוכים מובדלין למעלה:
רבי חנניא בן גמליאל אומר זנב הגדי שהיא דומה לשל חזיר: עגול כזנב החזיר. אף שאינו דק כמותו:
הרי זה מום: דוקא זנב טלה. אבל גדי. ב' חוליות אינו מום. א' הוה מום:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת