מצוה:לא להקריב קורבן חוץ לעזרה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה.
(דברים יב, יג)
הזהירנו שלא נקריב דבר מן הקרבנות בחוץ, רוצה לומר חוץ לעזרה. וזה יקרא מעלה בחוץ. והוא אמרו יתעלה "השמר לך פן תעלה עולותיך" (דברים יב, יג). ולשון ספרי: "אין לי אלא עולות, שאר קדשים מנין? תלמוד לומר: "ושם תעשה" (דברים יב, יד). יכול לא יהיו אלא בעשה? תלמוד לומר: "שם תעלה" (שם). עולה בכלל היתה, ולמה יצתה? להקיש אליה ולומר לך: מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה, כך כל שהוא בעשה הרי היא בלא תעשה." (ספרי על דברים יב יד)
ואני אבאר לך הענין. וזה שבעולה בא לשון אזהרה מהקריב אותה בחוץ, והוא אמרו "פן תעלה". ובא בפירוש בפסוק אחר, בצווי להקריב העולה בפנים, והוא אמרו יתעלה "שם תעלה". וזה מצות עשה שיקריב שם העולה, במקום אשר יבחר ה'. אולם שאר קדשים בא להם הצווי שיקריבו בפנים, והוא אמרו "ושם תעשה", ללמד שבחוץ לא תעשה. והשרש אצלנו: לאו הבא מכלל עשה – עשה. והוא אמרו הנה ועדיין אני אומר שאר קדשים לא יהיו אלא בעשה, רוצה לומר שיהיו מי שיקריב קדשים בחוץ עובר בלאו הבא מכלל עשה לבד, ולכן אמר ושם תעלה עולותיך כדי שיגיע ההיקש ויהיו הקרבנות כעולה וכמו שהמקריב עולה בלא תעשה כך שאר הקרבנות.
והעובר על לאו זה במזיד חייב כרת, ושוגג חייב חטאת קבועה. ולשון הכרת בפרשת אחרי מות במעלה בחוץ, כתיב "אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת" (ויקרא י"ז, ח'-ט'). ובספרי ונכרת האיש מעמיו עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר: השמר לך פן תעלה עולותיך. ולשון גמרא זבחים (דף ק"ו, עמוד ב'): "כתיב עונש וכתיב אזהרה. עונש 'ונכרת', אזהרה 'השמר לך פן תעלה'".
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בי"ג מזבחים.
שלא להעלות שום דבר מהקרבנות חוץ לעזרה, וזה יקרא מעלה בחוץ ועל זה נאמר (דברים יב יג) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום. פרוש עליה שרפה. ואמרו בספרי (כאן) אין לי אלא עולות, שאר קדשים מנין תלמוד לומר (שם יד) ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך, ועדין אני אומר עולה בעשה, שהכתוב אומר שם תעלה [עולתיך], דמשמע עולה לבד, וכן הוא גם כן בלא תעשה, שהכתוב אומר השמר לך פן תעלה [עולתיך], דמשמע עולה לבד, שאר קדשים לא יהו אלא בעשה, כלומר, שהמקריב קדשים בחוץ, לא יהא עובר אלא בעשה, שאמר הכתוב ושם תעשה וגו', דמשמע, ושם תעשה ולא בחוץ, ולאו הבא מכלל עשה עשה? תלמוד לומר ושם תעלה עולותיך, עולה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך מה עולה מיחדת שהיא בעשה ולא תעשה, כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה.
כל ענינה כמו לאו דזביחה בחוץ שכתבתי באחרי מות (מצוה קפו).
מצוות שלב, שלג:
שלא לשחוט וכן שלא להעלות קדשים בחוץ וגם שתי מצות שנ' איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור וגומר כל הפרשה עד ונכרת האיש ההוא מקרב עמו ואליהם תאמר איש איש וגו' ואל פתח אהל מועד וגו' ובפרשת ראה כתיב השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' שנינו במסכ' זבחים [דף ק"ו] השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על ההעלאה ואמרינן בגמר' [שם] בשלמא העלאה כתיב עונש אשר יעלה וגו' ונכרתה ואזהרה בפרשת ראה השמר לך פן תעלה עולותיך ואמר (ב) ר' אלעזר כ"מ שנ' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת אלא שחיטה בשלמא עונש כתיב אשר ישחט ונכרתה אלא אזהרה מנלן ומסיק רבא [בדף ק"ו] כדברי יונה דאמר ר' יונה אתיא שם שם פיר' ג"ש זו גם הקש בכללה שנ' שם תעלה עולותיך ושם תעשה מה בהעלאה ענש והזהיר אף בעשייה שהשחיטה בכללה ענש והזהיר, ואף על גב דשור או כשב ועז כתיב עוף כיוצא בהם כדתנן בהשוחט ומעלה [דף קי"א] המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב מנא ה"מ דתניא בת"כ [פרש' אחרי פ"ח] אין לי אלא השוחט הבהמה שחייב מניין לשוחט את העוף שהוא חייב שנאמ' או אשר ישחט יכול המולק את העוף יהא חייב ת"ל אשר ישחט על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליקה, שנינו עוד שם [דף ק"י] הזורק מקצת דמים בחוץ חייב, מנלן מדתניא [שם דף ק"ז] דם יחשב לרבות את הזורק רבי עקיבא אומר או זבח לרבות את הזורק תניא בת"כ [בפ' דלעיל] יכול יהא חייב על החולין בפנים ת"ל קרבן על קרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין, יכול יהא חייב על הקדש בדק הבית ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו יצא הקדש בדק הבית שאין בה לפתח אהל מועד ותניא [שם פ' י'] אשר יעלה עולה אין לי אלא עולה מניין לרבות אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי ק"ק ואמורי קדשים קלין ת"ל זבח, מניין לרבות את הדם ת"ל או זבח מניין לרבות הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח והמנסך ג' לוגים מים וג' לוגים יין ת"ל ואל פתח אהל מועד לא יביאנו כל הבא אל פתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ אין לי אלא קדשים כשרין קדשים פסולים מניין כגון הלן והיוצא והטמא ושנשחט במחשבת חוץ למקומו וחוץ לזמנו ושקבלו פסולין וזרקו את דמו הניתנים למטה שנתנן למעלה והנתנים למעלה שנתנן למטה והניתנים בפנים שנתנם בחוץ או להפך והפסח והחטאות ששחטן שלא לשמן מניין ת"ל לעשות אותו כל המתקבל לבא לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ שנינו בזבחים [דף קי"ב] הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד אתנן ומחיר כלב כלאים וטריפה ויוצא דופן ובעלי מומין שהקריבו בחוץ פטור שנ' לפני משכן ה' כל שאינו ראוי לבא לפני משכן ה' אין חייבין עליו, עוד שם [בדף קט"ו] ת"ר מניין למעלה מבשר חטאת מבשר אשם וכיוצא בהן שפטור ת"ל עולה מה עולה שראויה להעלאה אף כל שראוי להעלאה מנין לרבות היוצק והבולל הפותת והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקמץ והמקבל דמים בחוץ שפטור ת"ל אשר יעלה עולה מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה יצאו אלו, גרסינן בפ' השוחט והמעלה [דף ק"ו] איתמר המעלה בחוץ בזמן הזהר' יוחנן אומר חייב מפני שהוא ראוי לבא לפתח אהל מועד כדתנן [במסכת עדיות סוף פ' ח'] אמר ר' יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין קדשי קדשים בעזרה אע"פ שאין קלעים ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בירושלם אף על פי שאין חומה מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ופירש הר"י שלא דבר ר' יוחנן בדבר שצריך מזבח כגון זבחים דהא אמרינן בפ' קדשי קדשים [דף נ"ט] מזבח שנפגם כל קדשים שנשחטו שם פסולין שנ' וזבחת עליו את עולותיך וכי עליו אתה זובח והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח השם וגומר הבשר והדם על המזבח ולא הזביחה אלא עליו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר אלא ר"י מדבר בקטרת ובקמצי' כדאמר רב שם [בדף נ"ט] מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו וראוי להקריבו בזמן הזה ולכך המעלהו בחוץ חייב ולכך לא אמר השוחט בחוץ אלא המעלה: