ספר המצוות לאו צ
<< · ספר המצוות · לאו · צ · >>
שהזהיר משחוט דבר מהקדשים בחוץ. וזה יקרא שוחט בחוץ. וכשמנו בתחלת כריתות (דף ב.) מחוייבי כרת כלם, מנו השוחט והמעלה בחוץ בשתים. ואמנם היות השוחט בחוץ חייב כרת ואף על פי שלא העלה אבל מעת ששחט, כן לשון התורה והוא אמרו "אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו" (ויקרא יז, ג) וגו'.
ואמנם האזהרה מזה, רוצה לומר משחוטי חוץ, אינה בבאור אבל היא נלמדת בדין שלא ענש אלא אם כן הזהיר כמו ששמנו שרש בהקדמה שהקדמנו לאלו המצות. ולשון גמרא זבחים (דף ק"ו) השוחט והמעלה בחוץ חייב שתים בשלמא מעלה כתיב עונש וכתיב אזהרה, עונש ונכרת אזהרה השמר לך פן תעלה וכדרבי אבין דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, אלא שחיטה בשלמא עונש ונכרת מעמיו אזהרה מנין, ואחר הדברים יצא המאמר על זה הלשון אמר שם תעלה עולותיך ושם תעשה, מקיש עשיה לעליה מה עליה ענש והזהיר אף עשיה ענש והזהיר, רמז באמרו שם תעלה ושם תעשה על אמרו שם תעלה עולותיך וזו היא הקרבה, רוצה לומר הקטר על האש. אמר שם תעשה ככל אשר אני מצוך כולל זה ההקרבה וזביחה, לפי שגם הוא צוה בזביחה.
ודע כי השוחט בחוץ בשוגג חייב חטאת קבועה, וצריך שתדעהו מי שהקריב קדשים בזמן הזה חוץ למקום העזרה חייב כרת. ובבאור אמרו המעלה בחוץ בזמן הזה ר' יוחנן אמר חייב, וכן הלכה כי הוא ראוי ליקרב והשרש האמתי אצלנו מקריבים אע"פ שאין בית.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בי"ג מזבחים.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/lo90