מצוה:לא לשחוט קדשים חוץ לעזרה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לא לשחוט קדשים חוץ לעזרה
מצוה זו נוהגת בזמן הזה

ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. (ויקרא יז, ג-ד)

בחז"ל
משנה: מסכת זבחים, פרק יג

בראשונים
משנה תורה: הלכות מעשה הקרבנות, פרק יח
ספר המצוות לרמב"ם: לאו צ    ספר החינוך: מצוה קפו    ספר מצוות גדול: לאו שלב

באחרונים
שולחן ערוך: טור יורה דעה, סימן ה