סמ"ג לאו שלא
שלא לאחר נדרים, דכתיב "כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו וגו'" (דברים כג, כב). תניא בראש השנה (דף ה:) נאמר כאן "נדר" ונאמר להלן "אם נדר או נדבה"; מה להלן נדבה עמו, אף כאן נדבה עמו. "לה' אלהיך" אלו הערכין והחרמין וההקדשות. "לא תאחר לשלמו" הוא ולא חליפיו, פירוש שאם בתוך הזמן נפל מום בבהמה הראשונה שנדר ופדאה על גבי בהמה אחרת, נותנין לבהמה שנייה זמן אחר כאילו היא בהמה ראשונה. "כי דרש ידרשנו" אלו החטאות והאשמות עולות ושלמים. "ה' אלהיך" זה הקדש בדק הבית צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח. "מעמך" זה לקט שכחה ופאה.
וכמה יאחר ויעבור? (ראש השנה ד.) רבי שמעון אומר ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחילה. רבי מאיר אומר כיון שעבר עליהם רגל אחד עובר בלא תאחר. רבי אליעזר בן יעקב אומר כיון שעברו עליו שני רגלים עובר בלא תאחר. ולכאורה משנת ראב"י עיקר שהוא קב ונקי. ואפילו בברייתא כדמוכח בפרק החולץ [דף ל"ז ומ"ט] אמנם אומר רבא שם (דף ו:) כיון שעברו עליו שלש רגלים עובר על בל תאחר בכל יום. ובצדקה עובר לאלתר דהא קיימי עניים. וכבר בארנו בהלכות צדקה בשם רבינו תם (מ"ע קס"ב) כי הנדרים שאנו נודרין עכשיו אנו נודרין לדעת עצמנו, ואנו כגזברים עליהם, ואם אנו ממתינין עד שנמצא הגון לקבל צדקה, אין כאן בל תאחר.
שנינו בערכין (דף כא.) כל חייבי עולות ושלמים שעבר זמנן ממשכנים אותם; אע"פ שאין מתכפר לו עד שירצה, שנאמר "לרצונו" (ויקרא א, ג), כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני". אבל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם; הואיל והן מעוכבי כפרה אין חוששין להן שמא יפשעו וישהו קרבנותיהם, חוץ מחטאת נזיר הואיל ואינה מעכבת אותו מלשתות יין, כדאמר שם (דף כא:) שמא יאחר אותה, לפיכך ממשכנים אותו עליה.