מצוה:לא לאכול דג טמא
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם.
יא וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ.
יב כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.
(ויקרא יא, י-יב)
הזהירנו מאכול דג טמא. והוא אמרו יתעלה במיני דגים ההם "ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו".
ומי שאכל כזית מהן לוקה.
שלא לאכול דג טמא, שנאמר "מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו" (ויקרא יא, יא). וסימני דגים כשרים כתבנום למעלה, במצות עשה (מצוה קנה) שהיא לבדוק בסימני דגים, שחשבנו מן המניין לכבוד הרמב"ם זכרונו לברכה.
משרשי המצוה. מה שכתבנו למעלה (מצוה עג) בעניין איסור המאכלות, שהאל ברוך הוא הרחיק מעמו כל מה שנזק נמצא בו, הן בהמה או עוף או דגים, מן הטעם שאמרנו שם.
דיני המצוה. כתבנו למעלה גם כן, והם בחולין פרק שלישי.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל כזית מדג טמא במזיד, לוקה. בשוגג, פטור.