מצוה:לא לאכול דג טמא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


לא לאכול דג טמא

מצוה זו נוהגת בזמן הזה

י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם. יא וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. יב כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם. (ויקרא יא, י-יב)

בחז"ל
משנה: מסכת חולין, פרק ג, משנה ז

בראשונים
משנה תורה: הלכות מאכלות אסורות, פרק ב
ספר המצוות לרמב"ם: לאו קעג    ספר החינוך: מצוה קנו    ספר מצוות גדול: לאו קכט

באחרונים
שולחן ערוך: טור יורה דעה, סימן פג


המצווה בספר מצוות ה', לרב ברוך הלפרין; מתוך פורטל המצוות של אתר דעת

לרשימת כל דפי המצוות בוויקיטקסט, לחצו כאן