מצודות על הושע ז
<< · מצודות על הושע · ז · >>
פסוק א
מצודת ציון
"פשט" - ענין הסרת המלבוש כמו ופשט את בגדיו (ויקרא ו)
מצודת דוד
"וגנב יבוא" - גנב אחד מהם מזדון לבו יבוא ויפשוט בגדי גדוד אנשים בחוץ לעין כל ולא יפחוד ממי ואם כי בתחילה היה גנב לעשות מעשהו בסתר לבסוף יעשה בפרסום
"כרפאי" - כאשר עלה בלבי לרפאות את ישראל מחלי צרתם אז נגלה עון אפרים ורעות שומרון אשר פעלו שקר ר"ל מיד בא העון ומקטרג עליהםפסוק ב
מצודת דוד
פסוק ג
מצודת ציון
"ובכחשיהם" - בשקריהם
מצודת דוד
"ובכחשיהם" - במעשה השקרים משמחים את השרים
"ברעתם" - במה שעושים את הרעה משמחים את מלך ישראל כי כשר הדבר לפניו וחפץ בזהפסוק ד
מצודת ציון
"בוערה" - מלשון הבערה והיסק
"ישבות" - ענין מניעה ובטול
"מעיר" - מלשון התעוררות
"מלוש" - מלשון לישה והוא עשיית העיסה כמו לושי ועשי עוגות (בראשית יח)
"בצק" - עיסה כמו את בצקו (שמות יב)
"חומצתו" - מלשון חמץ
מצודת דוד
"כמו תנור" - חמום הזנות בוער בהם כמו תנור הבוער מהיסק האופה
"ישבות מעיר" - היצר המעיר אותם לזנות ישבות מלישת הבצק עד שיתחמץ שיהא ראוי לאפותו ר"ל אינו בטל מן הזנות מעת שחשב כ"א עד שיהיה ספק בידו לעשות ולא יותר ולפי שהמשילו אל התנור אמר לשון הנופל בתנור שאין התנור בטל מן האפיה כי אם עד שיתחמץ העיסה ולא יותרפסוק ה
מצודת ציון
"החלו" - מלשון חלי
"חמת" - הוא נאד וכן וחמת מים (בראשית כא)
"לוצצים" - מלשון לץ
מצודת דוד
"משך ידו" - כ"א משך ידו מתקון המדינה להתחבר עם הלוצצים
"יום מלכנו" - ר"ל ביום שמחת מלך ישראל ביום הלידה או יום המלכתו אז נעשו השרים חולים בעבור נאדות מהיין כי הרבו למלאותם לשתיה ונעשו חולים מרבוי השכרותפסוק ו
מצודת ציון
"קרבו" - ר"ל הכינו
"בארבם" - מלשון אורב
"אופיהם" - מלשון אפיה
מצודת דוד
"ישן אופיהם" - האופה ישן הוא כל הלילה וכאשר יאיר הבוקר הוא מבעיר שלהבת בתנור כדרך האש המעלה להב ר"ל בעוד שאין סיפק בידו לעשות הוא שבת ונח אבל מיד כשיהיה לאל ידו לעשות מיד עושהו
"כי קרבו" - אשר הקריבו והכינו לבם לארוב זה על זה כמו שהאופה מכין התנור להסקהפסוק ז
מצודת ציון
"יחמו" - מלשון חום
"ואכלו" - ר"ל הרגו
מצודת דוד
"יחמו כתנור" - היצר מחממם לעבירה כתנור בוער'
"ואכלו" - הרגו את הסנהדרין על שמיחו בידם ולכן נפלו כל מלכיהם ועכ"ז אין בהם מי שיקרא אלי לשוב מדרכופסוק ח
מצודת ציון
"יתבולל" - מלשון בלבול וערבוב כמו שם בלל ה' (בראשית יא)
"עוגה" - חררה וכן ועשי עוגות (שם יח)
מצודת דוד
"עוגה בלי הפוכה" - כחררה הנאפת על הגחלים כשאינם מהפכים אותה מעבר אל עבר שאז היא נשרפת מקצתה ואינה אפויה מקצתה כן הוא אינו מתבונן במעשיו להיות על צד השווי והיושר
"הוא יתבולל" - הוא התערב בין הבבליים ולמד מעשיהםפסוק ט
מצודת ציון
"שיבה" - הוא עוד יותר מזקנה
"זרקה" - ר"ל נזרקה
מצודת דוד
"גם שיבה זרקה בו" - נזרקה בו תשות כח מול האויב כאיש שיבה ואינו משים על לב
"אכלו זרים" - הבבליים לקחו מארצו ואינו משים על לב כאלו לא ידע מזהפסוק י
מצודת ציון
"וענה" - ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י')
"גאון" - מלשון גאוה ורוממות
מצודת דוד
"בכל זאת" - עם כל הפורעניות הזאת הבאה עליהם לא בקשוהו ועדיין לא לקחו מוסר
"וענה" - יכנע
"גאון ישראל בפניו" - ר"ל בעיניו יראה השפלת והכנעת גאונו ועכ"ז לא שבו אל ה'פסוק יא
מצודת ציון
"פותה" - מלשון פתוי ולכן יקרא הסכל פתי כי הוא נפתה בקל
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת ציון
"איסירם" - מלשון יסורין
מצודת דוד
"איסירם" - אייסר אותם כפי שהשמעתי לעדתם במדבר דברי האלות הכתובה בתורה
"כעוף וגו'" - דרך העוף הנלכד ברשת התלויה ממעל לנפול ולרדת לארץ עם הרשת ולכן המשילם לעוף ואמר אורידם לארץ כי ילכדו ברשת ויפלו עמה לארץ
"אפרוש וגו'" - ויפלו בה בדרך מהלכם ר"ל ההליכה ההיא תהיה להם למכשול
"כאשר ילכו" - למצרים ולאשור לבקש עזרהפסוק יג
מצודת ציון
"נדדו" - ענין הנעה
"שוד" - ענין עשק וגזל
"אפדם" - מלשון פדיון
מצודת דוד
"ואנכי אפדם" - בלבי היה לפדותם מצרתם אבל המה דברו עלי כזבים כי כחשו בהשגחתי כמו שנאמר ויחפאו בני ישראל וגו' (מלכים ב יז)
"שוד להם" - השודד יבוא עליהם והוא אשור
"נדדו ממני" - נדדו ללכת ממניפסוק יד
מצודת ציון
"יילילו" - מלשון יללה
"על דגן" - בעבור דגן
"יתגוררו" - מלשון גרות
"יסורים" - מלשון סרירה ומרידה
מצודת דוד
"על דגן" - בעבור חסרון הדגן והתירוש הולכים לשוטט בארצות אחרות לגור שם והמה סרים וממרים בי כי יאמרו מקרה הוא ולא ה' פעל כל זאת
"כי יילילו" - כאשר הם מייללים על משכבותם בוכים ומתרעמים על צרותם אז אינם זועקים אלי בלבם כי מכחשים בהשגחהפסוק טו
מצודת ציון
"יסרתי" - ענין קשירה כמו כי אסר נאסרך (שופטים טו)והוא ענין חוזק כי קשירת הדבר הוא חזקו
מצודת דוד
פסוק טז
מצודת ציון
"על" - מלשון עליון וכן הוקם על (שמואל ב כ"ג)
"כקשת רמיה" - ר"ל איש רמיה כי דרך צייד הרמאי להפנות קשתו לצד אחר לבל תברח החיה ופתאום מהפכה מול החיה ויורה בה
"מזעם" - ענין קצף ועברה
מצודת דוד
"זו לעגם" - במדה הזאת אחזו בעוד היותם בארץ מצרים כי גם אז כאלו לעגו על האמונה האמתית כי כחשו בהשגחה
"מזעם לשונם" - ר"ל בעבור מה שמדברים בלשונם דברים שהם לזעם לה' כי יכחשו לומר אין ה' משגיח
"יפלו" - לכן יפלו שריהם בחרב האויב
"ישובו לא על" - משימים עצמם לא כנגד העליון יתברך כ"א כנגד המקרה והיו כקשת איש רמיה שלא יורה החץ אל המקום שנפנה בתחלה כ"א בהיפך כן הם אינם תולים הדברים בהשגחה כי פתאום יהפכו עצמם ממנה ומכחישים בה ותולים הכל במקרה
<< · מצודות על הושע · ז · >>