מפרשי רש"י על שמות יד כא
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ד • פסוק כ"א |
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • י • יא • יב • יג • טו • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כח • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃
רש"י
"ברוח קדים עזה" - (מכילתא) ברוח קדים שהיא עזה שברוחות היא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים שנא' (ירמיהו יח) ברוח קדים אפיצם (הושע יג) יבא קדים רוח ה' (יחזקאל כז) רוח הקדים שברך בלב ימים (ישעיהו כז) הגה ברוחו הקשה ביום קדים
"ויבקעו המים" - כל מים שבעולם (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה – בְּרוּחַ קָדִים, שֶׁהִיא עַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת, הִיא הָרוּחַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע בָּהּ מִן הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם" (ירמיהו יח,יז, ושם "כְּרוּחַ"), "יָבוֹא קָדִים רוּחַ ה'" (הושע יג,טו), "רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים" (יחזקאל כז,כו), "הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים" (ישעיהו כז,ח).
וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם – כָּל מַיִם שֶׁבָּעוֹלָם.
מפרשי רש"י
[כו] ברוח קדים שהיא עזה. דאין לפרש רוח הקדים שהיתה עזה - לאפוקי רוח קדים שאינה עזה, דכל רוח קדים עזה היא, כדמייתי קרא טובא דכל רוח קדים עזה, דכתיב (ישעיהו כ"ז, ח') "הגה ברוחו הקשה ביום קדים":
[כז] כל מימות שבעולם. דאם לא כן 'ויבקע הים' מיבעי ליה, אלא כל מימות שבעולם (שמו"ר כא, ו). וראיתי שנתנו טעם לזה כי אם לא נבקעו כל מימות שבעולם היו המים שהולכים כדרכם אל הים ממלאים הים. ודברים שאין בהם טעם הם אלו, דאם כן גבי בקיעות ירדן (יהושע ג', ט"ז-י"ז) גם כן היה להם לדרוש כך, שאין ספק שגם מים הולכים אל הירדן, והיה ראוי להיות נבקעים כל מימות שיורדים אל הירדן. ועוד, כי שם כתיב בפירוש (שם שם טז) כי המים "קמו נד", ואחר כך היו נצברים אלו על אלו (רד"ק שם), וכך היה ראוי להיות בים. ועוד שאין הים מן הנהרות המושכים שתוכל לומר כך, אבל אין הים מושך רק עומד. ועוד דבשמות רבה אמרו בפירוש דאף המים שבצלוחית נבקעו. אבל עיקר הפירוש כי הים הוא יסוד המים, ו"כל הנחלים הולכים אל הים וממנו הם שבים ללכת" (ר' קהלת א, ז). למה הוא דומה - ללב האדם, וכאשר נלקה הלב - שהוא יסוד כל האיברים - נלקה עמו הכל. כך כשבקע הקב"ה את הים, שהוא יסוד כל המים, נלקו כל המימות עמו, אף המים שבצלוחית נבקעו. גם כי אחר שהקב"ה נטל היסוד שלהם נלקו עמו הפרטים, והם שאר המים שהם תחת הכלל, ונבקעו עמו. וראיה לזה שהים נתבטל כחו כאשר נקרע - כדכתיב (פסוק כז) "וישב הים לפנות בקר לאיתנו", משמע שבתחלה לא היה באיתנו. ובמדרש "בצאת ישראל ממצרים הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור" (ר' תהלים קיד, א-ג), מה ענין הירדן לכאן שאמר "הירדן יסוב לאחור", אלא גבירתה לקה שפחה לקה עמה. הרי שאמר הירדן לקה בשביל שלקה הים שהוא גבירתה. וכן לקו כל מימות בעולם בשביל שלקה יסוד המים שהוא הים. אמנם בספר גבורות ה' שם נתבאר באורך, ואין כאן מקום זה להאריך: