מפרשי רש"י על שמות יד ה
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ד • פסוק ה' | >>
• ב • ג • ד • ה • ו • ז • י • יא • יב • יג • טו • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כח • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵ֠ךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעׇבְדֵֽנוּ׃
רש"י
"ויוגד למלך מצרים" - איקטורין (אגענטען) שלח עמהם וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים באו והגידו לפרעה ביום ד' (מכילתא) ובחמישי ובששי רדפו אחריהם וליל שביעי ירדו לים (פ"ק דסוטה) בשחרית אמרו שירה והוא יום שביעי של פסח לכן אנו קורין השירה ביום השביעי
"ויהפך" - נהפך ממה שהיה שהרי אמר להם (שמות יב) קומו צאו מתוך עמי ונהפך לבב עבדיו שהרי לשעבר היו אומרים עד מתי יהיה זה לנו למוקש ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום
"מעבדנו" - מעבוד אותנו
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם – אִיקְטוֹרִין[1] שָׁלַח עִמָּהֶם (מכילתא כאן); וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים שֶׁקָּבַע לֵילֵךְ וְלָשׁוּב, וְרָאוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין לְמִצְרַיִם, בָּאוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה בְּיוֹם רְבִיעִי. בַּחֲמִישִׁי וּבְשִׁשִּׁי רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם; לֵיל שְׁבִיעִי יָרְדוּ לַיָּם. בְּשַׁחֲרִית אָמְרוּ שִׁירָה, וְהוּא יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח (ראו סדר עולם, ה; רש"י סוטה י"ב ע"ב ד"ה שירה על הים); לְכָךְ אָנוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (ראו מגילה ל"א ע"א ורש"י שם ד"ה ויהי בשלח פרעה).
וַיֵּהָפֵךְ – נֶהֱפַךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהֶם: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות יב,לא), וְנֶהֱפַךְ לְבַב עֲבָדָיו; שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י,ז), וְעַכְשָׁו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם.
מֵעָבְדֵנוּ – מֵעֲבֹד אוֹתָנוּ.
מפרשי רש"י
[ו] וראו שאינם חוזרים כו'. אף על גב דהיו שבים כל יום ג' לצד מצרים כדלעיל (פסוק ב), אמרו במכילתא (שם) שביום ד' לנסיעתם בבקר התחילו ישראל לתקן כליהם ומציעין מטותיהן, אמרו האקטורין הגיע דבר ציווי שלכם לחזור שם, שכן קבעתם זמן "דרך שלשת ימים נלך במדבר וגו'" (לעיל ח, כג), והם אמרו כשיצאנו ברשות יצאנו, והאקטורין השיבו רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דבר מלכות, עמדו ישראל והכו מהם ופצעו מהם, וכשראו האקטורין שאינם חוזרין באו והגידו למלך. ואין להקשות למה רצו האקטורין שישובו, הלא עדיין לא הלכו מהלך ג' ימים, דביום ג' לצד מצרים היו מקרבים (רש"י פסוק ב), ואם כן למה יחזרו ביום ד', ואין זה קשיא, כי מה שאמרו "דרך ג' ימים" על כרחך פירושו בדרך סתם בני אדם שהולכים בג' ימים מהלך של ג' ימים, דאם לא כן אלא נלך מהלך ג' בזמן שאנו רוצים - היה אפשר להם לישראל שלעולם לא יחזרו למצרים, שישארו כמה שנים בתוך מהלך ג' ימים, ואם כן מאי היה מועיל שיאמרו למצרים "דרך שלשת ימים נלך במדבר". ולפיכך גם כן מה שהיו ישראל הולכים מהלך ג' ימים מרעמסס לסוכות - דהוא מהלך ג' ימים - לא היו מקפידים על זה האקטורין, שלא היה הכוונה רק על זמן ג' ימים שילכו במדבר, אפילו היו הולכים מהלך ה' ימים, כי לא היה דעתם רק על הזמן. ומה שלא אמרו 'ג' ימים נלך', שהיו רוצים ליתן טעם לדבריהם, ואומרים כי אנו רוצים להתרחק במדבר ושם נזבח, והרחקה זאת תהא דרך ג' ימים, ומכל מקום אם לא הלכו הם והיו חוזרים לאחוריהם לא יפסידו בזה המצריים, כי לא היה שאילתם רק על זמן ג' ימים:
[ז] בשחרית אמרו שירה. ובפרשת שלח (במדבר ט"ו, מ"א) פירש (רש"י) בשם רבי משה הדרשן כי ח' ימים מן יציאת מצרים עד שאמרו שירה על הים, ותירץ החזקוני (שם) שהיו מתקבצים ממקום שהיו יושבים שם ישראל בערב פסח. ואין זה נראה, כי לא נקרא זה יציאה ממצרים, אבל נראה כי חשבון ח' ימים מערב פסח מזמן שחיטת הפסח, וזהו ההתחלה יציאה ממצרים כאשר שחטו את הפסח שהוא אלקיהם של מצרים (רש"י לעיל יא, ה), ולא יוכלו לומר להם דבר, זהו נקרא יציאה מרשותם מיד, אף על גב דעדיין היו במצרים. והרי אנו רואים כי יום טוב של פסח מתחיל מיום י"ד, ויום טוב של פסח הוא על היציאה, נמצא כי יש ח' ימים מזמן הוצאה עד שאמרו שירה:
[ח] מעבוד אותנו. לא מעבוד אנחנו (כ"ה ברא"ם):
בד"ה וראו כו' מרעמסס לסכות כו' נ"ב ואני אומר שלא ידעו אותן השלוחים עד היכן מגיע אותו הדבר שאמרו דרך ג' ימים נלך אם כוונתם לריחוק הדרך הרי הלכו אותו ביום ראשון וא"כ למה לא חזרו אלא בוודאי כוונת' על הזמן א"כ מאח' שעבר הזמן ולא בקשו לחזור הרגישו בדבר וק"ל מהרש"ל:
מה שפירש רש"י ואף לב עבדיו נהפך לרדוף אחריהם בשביל ממונם נ"ל דדייק מדכתיב לב עבדיו אל העם דלישנא יתירא הוא אלא בעבור הממון שהיה לעם א"נ מדכתיב לבב פרעה ולא כתיב לב עבדיו כמו שכתוב בפרש' בא אלא ש"מ שלא שמו בלב אלא מחמת ממונ'. י"מ במה שפיר' רש"י שהיה תולה אם לרדוף אם לאו והלא כבר כתיב ויהפך ופרש"י נהפך מעצמו וכן הוא האמת מדלא כתיב ויהפך בפת"ח הה"א ונראה דלק"מ כי בתחילה כשהוגד לפרעה שסגר עליהם המדבר נהפך לבו מיד וסבר שסר צילם ודימה שימצא אותן עדיין חונין בגבולו וכשראה שהם הלכו אח"כ בדרך הישר לדרכם והוצ' לרדוף אחריהם בא קצת מורך בלבו וחיזק הקב"ה את לבו לרדוף אחריהם מהרש"ל:
- ^ משגיחי עבדים. יאסטרוב.