לדלג לתוכן

מפרשי רש"י על שמות יד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק י"ד • פסוק ד' | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • י • יא • יב • יג • טו • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כח • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות י"ד, ד':

וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃


רש"י

"ואכבדה בפרעה" - כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד וכן הוא אומר (יחזקאל לח) ונשפטתי אתו וגו' ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו' ואומר (תהלים עו) שמה שבר רשפי קשת ואח"כ נודע ביהודה אלהים ואומר (שם ט) נודע ה' משפט עשה

"בפרעה ובכל חילו" - הוא התחיל בעבירה וממנו התחילה הפורענות (מכילתא)

"ויעשו כן" - להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו אנו צריכים לברוח אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם (מכילתא)


רש"י מנוקד ומעוצב

וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה – כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַקֵּם בָּרְשָׁעִים, שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל וּמִתְכַּבֵּד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ" וְגוֹמֵר (יחזקאל לח,כב), וְאַחַר כָּךְ "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי" וְגוֹמֵר (שם,כג); וְאוֹמֵר: "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת" (תהלים עו,ד), וְאַחַר כָּךְ "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים" (שם,ב); וְאוֹמֵר: "נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה" (תהלים ט,יז).
בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ – הוּא הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה, וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן – לְהַגִּיד שִׁבְחָן, שֶׁשָּׁמְעוּ לְקוֹל מֹשֶׁה וְלֹא אָמְרוּ: הֵיאַךְ נִתְקָרֵב אֶל רוֹדְפֵינוּ? אָנוּ צְרִיכִים לִבְרֹחַ! אֶלָּא אָמְרוּ: אֵין לָנוּ אֶלָּא דִּבְרֵי בֶּן עַמְרָם.

מפרשי רש"י

[ד] כשהקב"ה מתנקם כו'. דאם לא כן אדרבא כשהקב"ה עושה טוב מהללים אותו שקבלו הטוב, כי כאשר עושה הקב"ה ניסים לישראל שבחו אותו, אלא כשעושה הקב"ה נקמה ברשעים כל שאר העולם משבחים אותו:

[ה] להגיד שבחן כו'. דאם לא כן פשיטא שעשו כמו שציוה הקב"ה להם. וכן דרשו בכל מקום שנאמר לשון "ויעש כאשר ציוה ה'", והביאו רז"ל במכילתא ובספרי. והקשה הרא"ם דבפרשת קרח דכתיב (ר' במדבר יז, כו) "ויעש משה ככל אשר ציוה ה' אותו כן עשה", ואין זה קשיא, כי סמכו על מה שדרשו רז"ל (בתו"כ) בפרשת אחרי מות "ויעש אהרן" (ויקרא ט"ז, ל"ד) שלא היה לובש הבגדים לכבודו אלא כמקיים גזירת המלך, אף כאן מה שעשה משה שנתן מטה אהרן לפני העדות כדי שתכל תלונות בני מרי - לא עשה זה לכבודו ולא לכבוד אהרן, אלא כמקיים גזירת המלך, לכך נאמר שם "ויעש". ועיין בפרשת צו בסופה (ויקרא ח', ל"ו):