מפרשי רש"י על ויקרא כז כח
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ז • פסוק כ"ח | >>
• ב • ג • ט • י • יא • יב • יז • יח • יט • כ • כה • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַךְ־כׇּל־חֵ֡רֶם אֲשֶׁ֣ר יַחֲרִם֩ אִ֨ישׁ לַֽיהֹוָ֜ה מִכׇּל־אֲשֶׁר־ל֗וֹ מֵאָדָ֤ם וּבְהֵמָה֙ וּמִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֔וֹ לֹ֥א יִמָּכֵ֖ר וְלֹ֣א יִגָּאֵ֑ל כׇּל־חֵ֕רֶם קֹֽדֶשׁ־קׇדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיהֹוָֽה׃
רש"י
"אך כל חרם וגו'" - (ת"כ) נחלקו רבותינו בדבר יש אומרים סתם חרמים להקדש ומה אני מקיים (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה בחרמי כהנים שפירש ואמר הרי זה חרם לכהן ויש שאמרו סתם חרמים לכהנים
"לא ימכר ולא יגאל" - אלא ינתן לכהן לדברי האומר סתם חרמים לכהנים מפרש מקרא זה בסתם חרמים והאומר סתם חרמים לבדק הבית מפרש מקרא זה בחרמי כהנים (ערכין כח) שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבואו ליד כהן וחרמי גבוה נפדים
"כל חרם קדש קדשים הוא" - האומר סתם חרמים לבדק הבית מביא ראיה מכאן והאומר סתם חרמים לכהנים מפרש כל חרם קדש קדשים הוא לה' ללמד שחרמי כהנים חלים על קדשי קדשים ועל קדשים קלים ונותן לכהן כמו ששנינו במסכת ערכין אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתה
"מאדם" - (ערכין כח) כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנענים
רש"י מנוקד ומעוצב
אַךְ כָּל חֵרֶם וְגוֹמֵר – נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּדָּבָר. יֵשׁ אוֹמְרִים: סְתָם חֲרָמִים לַהֶקְדֵּשׁ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם "כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה" (במדבר יח,יד), בְּחֶרְמֵי כֹּהֲנִים, שֶׁפֵּרֵשׁ וְאָמַר: "הֲרֵי זֶה חֵרֶם לַכֹּהֵן"; וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ: סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים.
לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל – אֶלָּא יִנָּתֵן לַכֹּהֵן. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר: סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים, מְפָרֵשׁ מִקְרָא זֶה בִּסְתָם חֲרָמִים; וְהָאוֹמֵר: סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת, מְפָרֵשׁ מִקְרָא זֶה בְּחֶרְמֵי כֹּהֲנִים. שֶׁהַכֹּל מוֹדִים שֶׁחֶרְמֵי כֹּהֲנִים אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לְיַד כֹּהֵן, וְחֶרְמֵי גָּבוֹהַּ נִפְדִּים.
כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא – הָאוֹמֵר: סְתָם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת, מֵבִיא רְאָיָה מִכָּאן; וְהָאוֹמֵר: סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים, מְפָרֵשׁ כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה', לְלַמֵּד שֶׁחֶרְמֵי כֹּהֲנִים חָלִים עַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְעַל קָדָשִׁים קַלִּים, וְנוֹתֵן לַכֹּהֵן, כְּמוֹ שֶׁשָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (כ"ח ע"ב): אִם נֵדֶר – נוֹתֵן דְּמֵיהֶם; וְאִם נְדָבָה – נוֹתֵן אֶת טוֹבָתָהּ.
מֵאָדָם – כְּגוֹן שֶׁהֶחֱרִים עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים.
מפרשי רש"י
[יח] נחלקו רז"ל בדבר. בערכין בפרק המקדיש שדהו (כח ע"ב), 'שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבואו ליד כהן', פירוש, כיון שהחרם היה ליתן לכהן, אין פדיון להם לצאת לחולין ויהיו ביד המחרים, דהא מתחלה אדעתא דכהן החרים, לכך צריך שיבואו ליד כהן. ומה שאמר 'עד שיבוא ליד כהן', אין רוצה לומר כי כאשר יבואו ליד כהן נפדה, דודאי כשבאו ליד כהן אינם צריכין פדיון, דחולין גמורים הם, (כדתנן) [כדתניא] בפרק המקדיש שדהו (ערכין ריש כט.) 'נתנן לכהן הרי הן לכל דבריהם כחולין', אלא כך פירושו, 'חרמי כהנים אינם נפדים' להיות יוצאין לחולין עד שיבואו ליד כהנים, [ו]אז יוצאין לחולין (כ"ה ברא"ם):
[יט] מלמד שחרמי כהנים חלים על קדשי קדשים ועל קדשים קלים וכו'. בפרק המקדיש שדהו (ערכין דף כח:). ונראה לי, לא דמפרש הך מאן דאמר "כל חרם קדש קדשים הוא" שיהיה חרם חל על קדשי קדשים, דאם כן לא הוי ליה למימר 'ועל קדשים קלים', דלא נכתבו קדשים קלים בקרא. ואי מקל וחומר יליף ליה דאפילו על קדשי קדשים חל, כל שכן על קדשים קלים, דאם כן הוי ליה למימר 'וקל וחומר על קדשים קלים'. אלא שכך מפרש הכתוב; "כל חרם קדש קדשים לה'", שיש בחרם צד קדושה חמורה "קדש קדשים לה'", ונפקא מיניה שיהא חל החרם על קדשי קדשים ועל קדשים קלים. ואף על גב דלמאן דאמר סתם חרמים לכהנים אין החרם קדש קדשים, דהא לכהן הוי, לענין זה קאמר קרא דהוי חרמי כהנים קדשי קדשים, שהם חלים על הקדשים. אמנם בתורת כהנים דריש ליה מן המקרא "כל חרם קדש" מכאן שחלים חרמים על קדש. מניין שחלים על קדשי קדשים, תלמוד לומר "כל חרם קדש קדשים":
[כ] מן האדם כגון שמחרים עבדיו ושפחותיו הכנעניים. אבל לא העבריים, כדאיתא בפרק המקדיש שדהו (ערכין דף כח.) "מאדם" 'ולא כל אדם', למעוטי עבדיו ושפחותיו העבריים. ואחר שפירש הכתובים (הכל) [לכל] (ו) אחד מן הדעות, בין למאן דאמר סתם חרמים לכהנים ובין למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית, עד "כל חרם קדשי קדשים הוא", חוזר לפרש למפרע הכתוב "מאדם", 'כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו כו: