מפרשי רש"י על ויקרא כז כט
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ז • פסוק כ"ט | >>
• ב • ג • ט • י • יא • יב • יז • יח • יט • כ • כה • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כׇּל־חֵ֗רֶם אֲשֶׁ֧ר יׇחֳרַ֛ם מִן־הָאָדָ֖ם לֹ֣א יִפָּדֶ֑ה מ֖וֹת יוּמָֽת׃
רש"י
"כל חרם אשר יחרם וגו'" - (ת"כ) היוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי לא אמר כלום
"מות יומת" - הרי הולך למות לפיכך לא יפדה אין לו לא דמים ולא ערך
רש"י מנוקד ומעוצב
כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם וְגוֹמֵר – הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג וְאָמַר אֶחָד: עֶרְכּוֹ עָלַי, לֹא אָמַר כְּלוּם.
מוֹת יוּמָת – הֲרֵי הוֹלֵךְ לָמוּת, לְפִיכָךְ לֹא יִפָּדֶה אֵין לוֹ לֹא דָּמִים וְלֹא עֵרֶךְ.
מפרשי רש"י
[כא] היוצא ליהרג כו'. בפרק קמא דערכין (דף ו:) ובתורת כהנים. ואם תאמר, אם כן מה ענין הכתוב זה לכאן, הוי למכתב בפרשת ערכין (פסוקים א-ט), ויראה דודאי שפיר סמך לכאן, מפני שלמעלה כתב חומרא דחרמים דהוא "קדש קדשים לה'" (פסוק כח), ולפיכך הם חלים על קדשי קדשים, כתב אחר כך חומרא דחרם גם כן בענין זה "כל חרם אשר יחרים מן האדם מות יומת". ודע, שאין חילוק בין מי שיעשה דבר חרם על פי דבריו, או שיעשה אותו חרם בדין כשהוא חייב מיתה בדין, הרי הוא גם כן חרם, ויאמר הכתוב כי החרם כל כך חמור עד שאין לו פדייה, שהרי אם היה אדם חרם לא שייך בו דבר פדייה, כגון שאם אמר עליו 'ערכו עלי' אינו חל על זה, מפני שכבר הוא חרם. וזהו ראיה על חמור החרם שאין בו דבר פדייה, וכל זה מחומר החרם עד שלא נשאר דבר באשר היו חרם לחול עליו שם פדייה, אלא הכל חרם גמור:
והקשה הרא"ם, למה נקט ואמר 'ערכו עלי', ולמה לא אמר שאם עבד כנעני שלו היה יוצא ליהרג והחרים אותו רבו, שאין צריך ליתן להקדש דבר. ולא ידעתי קושיא זאת, דבין למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית, הרי יאמר המחרים לבדק הבית 'קח אותו', והרי יוצא ליהרג. ובין למאן דאמר סתם חרמים לכהנים, יאמר לכהנים 'קח אותו', שאין צריך המחרים לפדות מה שהחרים: