מפרשי רש"י על ויקרא כז יב
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ז • פסוק י"ב |
• ב • ג • ט • י • יא • יב • יז • יח • יט • כ • כה • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהֶעֱרִ֤יךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔הּ בֵּ֥ין ט֖וֹב וּבֵ֣ין רָ֑ע כְּעֶרְכְּךָ֥ הַכֹּהֵ֖ן כֵּ֥ן יִהְיֶֽה׃
רש"י
"כערכך הכהן כן יהיה" - לשאר כל אדם הבא לקנותה מיד הקדש
רש"י מנוקד ומעוצב
כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן כֵּן יִהְיֶה – לִשְׁאָר כָּל אָדָם הַבָּא לִקְנוֹתָהּ מִיַּד הֶקְדֵּשׁ.
מפרשי רש"י
[ז] לשאר כל אדם הבא לקנותו. פירוש, אבל לא לבעלים, דהא הבעלים צריכים להוסיף חומש (רש"י פסוק יג). ויש תימה בדבר הזה, שנאמר כי מפני שהיה שלו קודם - יוסיף עליו חומש כשיגאל אותו. ויש לפרש, מפני כי דבר שהיה לו קודם ניחא טפי, כדאמרינן בכל מקום (בבא מציעא דף צג:) נפקא מיניה לכושרא דחיותא, פירוש דניחא ליה בהמתו הראשונה אף על גב דצריך להוציא עליה עד כדי דמיה של בהמה, אפילו הכי ניחא ליה בהמתו, לכך צריך להוסיף עליו הבעל חומש, כיון דלדידיה שוויא טפי. וכן במקדיש ביתו ניחא ליה ביתו הראשון, לכך צריך להוסיף חומש כשהבעלים פודין אותו (פסוק טו):
אבל יש בזה דבר חכמה, כי אחר הוא פודה בשויו לפי שלא היה לו הקדש זה קודם, לכך פודה בשויו, אבל אם פודה האדם ההקדש שהקדיש בעצמו, וכל דבר קדושה צריך להעלות, ואם יפדה אותו בשויו מה העלאה יש, דמעלין בקודש ואין מורידין (ברכות דף כח.), שזהו ענין הקדושה, וכבר היה הקדש הזה שלו כבר, ולפיכך צריך להוסיף חומש, שבזה יהיה מעלה הקדושה שהיתה קודם. אבל כאשר הוא פודה הקדש אחר, כיון שלא היה שלו ההקדש הזה קודם, ועכשיו פודה ומקדיש המעות תמורת ההקדש, די בכך. ופירוש זה נכון:
אמנם עדיין צריך לתת טעם למה חומש, ודבר זה בו חכמה עמוקה, כי לא נקרא תוספות רק חומש, והוא דבר מבואר בחכמה, כי אין הב' תוספות על א', ואין ג' תוספות על ב', ואין ד' תוספות על ג', ודבר זה מפני כי השטח הוא שנקרא השלם מפני שיש לו ד' קצוות, ולפיכך לא נקרא חלק ד' תוספות, אך חלק חמישי נקרא תוספות מפני שהשלם הוא הד', והחמישי נקרא תוספות, לכך כאשר צריך להוסיף - צריך להוסיף חלק חמישי, שהרי החמישי הוא תוספות. ויש בזה עוד דבר מופלא בחכמה, ואין כאן מקום להאריך: