מפרשי רש"י על ויקרא כא יח
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"א • פסוק י"ח |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • ט • י • יא • יד • טו • יח • כ • כא • כב • כג • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֥י כׇל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃
רש"י
"כי כל איש אשר בו מום לא יקרב" - אינו דין שיקרב כמו (מלאכי א) הקריבהו נא לפחתך
"חרם" - (בכורות מד) שחוטמו שקוע בין שתי העינים שכוחל שתי עיניו כאחת
"שרוע" - שאחד מאיבריו גדול מחבירו עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה או שוקו אחת ארוכה מחברתה
רש"י מנוקד ומעוצב
כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְרָב, כְּמוֹ: "הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ" (מלאכי א,ח).
חָרֻם – שֶׁחָטְמוֹ שָׁקוּעַ בֵּין שְׁתֵּי הָעֵינַיִם, שֶׁכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת.
אוֹ שָׂרוּעַ – שֶׁאֶחָד מֵאֵיבָרָיו גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְעֵינוֹ אַחַת קְטַנָּה, אוֹ שׁוֹקוֹ אַחַת אֲרֻכָּה מֵחֲבֶרְתָּהּ.
מפרשי רש"י
[כו] אינו דין שקרב. פירוש, דלמה צריך לומר עוד "כי כל אשר בו מום לא יקרב", הרי כבר כתיב (פסוק יז) "אשר יהיה בו מום לא יקרב", אלא פירושו אינו בדין שיקריב (כ"ה ברא"ם). וכתב זה לומר כי העונש גדול יותר, שהרי לא מחשיב השם יתברך כבשר ודם, שלפני בשר ודם איש כזה אין ראוי להקריב, ולפני מלך מלכי המלכים מקריב. אבל בתורת כהנים דריש אותו כך; "אשר יהיה בו מום", אין לי אלא שלא יהיה בו מום אלא זרע אהרן, אהרן עצמו מניין, תלמוד לומר "אשר יהיה בו מום". אין לי אלא שנולד בלא מום ונעשה בעל מום, נולד במומו מניין, תלמוד לומר "אשר בו מום", עד כאן:
[כז] שכוחל שתי עיניו כאחת. כסתם משנה בפרק אלו מומין (בכורות דף מג:). אף על גב דבברייתא (שם) איתא זה אליבא דאבא יוסי, וחכמים אמרו לו הפלגת, אף על גב שאין כוחל שתי עיניו כאחת, נראה לפסוק כסתם משנה. אי נמי, דמשנה לאו דוקא קאמר 'הכוחל שתי עיניו כאחד', אלא דמילתא פסיקא נקט, דזה הוא בודאי חרם. וכך הם דברי רש"י שאמר שכוחל שתי עיניו כאחת, מלתא פסיקא, ולאו דוקא שתי עיניו כאחת לגמרי:
[כח] עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה. הקשה הרא"ם, דהא במתניתין קתני (בכורות דף מ:) עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה, ולא קתני שרוע, ושרוע מפרש במתניתא (בכורות דף מ:) שנשתרבבה יריכו, שמע מינה אין שרוע אלא ברגל. ואין זה קשיא, כי רש"י סבירא ליה דברייתא לא אתא לפרושי כל עניני שרוע, וחד מינייהו נקט, והוא הדין עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה דהוי שרוע, ולא מפרש רק מלתא חדא דשרוע. אבל זה יש לתמוה, מנא ליה לרש"י דטעמא דשרוע דאחת מיריכותיו גדולה ואחת קטנה, דילמא מום שלו מפני שהוא מחובר למעלה מן הכסלים, שהרי במשנה (בכורות דף מ.) שנה 'כסול' שאחת מן הירכות גבוה, ומפרש בגמרא שרגלו אחת על הכסול, ולפי הנראה היינו שרוע שנשתרבבה יריכו, שרוצה לומר שנשתרבבה למעלה מכסלים שלו. ולפי זה אפילו שתי הרגלים כך הוי מום. ולפי זה אין ענין 'עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה' לשרוע, רק נקרא שרוע שנשתרבבה חוץ לשעור, ורגלו אחת או שתיהן על הכסל: