מפרשי רש"י על בראשית לב יח
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"ב • פסוק י"ח | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב • כג • כד • כה • כו • כח • כט • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגׇשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃
רש"י
"למי אתה" - של מי אתה מי שולחך ותרגומו דמאן את
"ולמי אלה לפניך" - ואלה שלפניך של מי הם למי המנחה הזאת שלוחה למ"ד משמשת בראש התיבה במקום של כמו (לעיל לא) וכל אשר אתה רואה לי הוא שלי הוא (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה של ה'
רש"י מנוקד ומעוצב
לְמִי אַתָּה – שֶׁל מִי אַתָּה, מִי שׁוֹלֵּחֲךָ? וְתַרְגּוּם: "דְּמַאן אַתְּ?".
וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ – וְאֵלֶּה שֶׁלְּפָנֶיךָ שֶׁל מִי הֵם, לְמִי הַמִּנְחָה הַזֹּאת שְׁלוּחָה? לַמֶ"ד מְשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשׁ הַתֵּיבָה בִּמְקוֹם "שֶׁל", כְּמוֹ (לעיל לא,מג): "וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה לִי הוּא", שֶׁלִּי הוּא. "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד,א), שֶׁל ה'.
מפרשי רש"י
[כו] גם הוא יעקב. פירוש אף על גב דלא היה יעקב אחר הראשון מיד, אלא השליח השני היה אחריו, לא יתכן לפרש "גם הוא אחרינו" על השליח השני, דלשון "הוא" משמע הנזכר לפני זה, ולא נזכר השליח בדברי הראשון שיאמר עליו "הוא אחרינו". והא דכתיב בסמוך (פסוק כ) "ואמרת גם הנה עבדך יעקב אחרינו" אף על גב דכבר אמר להם זה שיאמרו לו "גם הוא אחרינו" (קושית הרא"ם), חזר לומר זה כדי לומר להם שיאמרו לו עוד "כי אמר אכפרה פניו" (פסוק כ), וזהו דברי השלוחים שיאמרו לעשו כך, שהוא מתבייש ממנו על הרעה שעשה לו, ומבקש מחילה במנחה הזאת ההולכת לפניו (כ"ה ברא"ם). והראב"ע פירש "כי אמר אכפרה פניו" הוא דברי תורה, שאמרה בשביל כך היה שולח לו המנחה כדי לפייסו. ודבר זה אינו, דזה לא היה צריך לומר, שהרי לעיל בקרא כתיב (ר' פסוק ז) "ויירא וייצר לו", ולמה צריך למכתב ששלח זה לפייסו. ועוד דכתיב (פסוק כ) "ואחרי כן אראה פניו", ומעולם לא כוון יעקב לראות פניו של רשע, ולא הוי למכתב רק 'אכפרה את פניו במנחה ההולכת לפני' ותו לא, אלא הם דברי השלוחים שיאמרו כן לעשו. ומדברי רש"י נראה כי אף הפסוק שאחריו (פסוק כא) "ותעבור המנחה על פניו" הוא דבר השלוחים שאמרו לעשו על יעקב כי לן במחנה ושלח המנחה לפניו, שכן משמע לשון שאמר 'אף הוא שרוי בכעס וכו, שאילו היה דברי התורה הוי ליה למימר 'אף הוא היה שרוי בכעס', משמע כי השלוחים אמרו לו כך, כי הוא שרוי עתה בכעס. ועוד מאי 'אף הוא' דקאמר, וכן הוי ליה לומר 'אף יעקב היה שרוי בכעס', אלא הם דברי השלוחים, וכך אמרו; כמו שאתה בכעס על מה שעשה לך, אף הוא שרוי בכעס שהוא צריך לכל זה: