מפרשי רש"י על בראשית לב טו
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"ב • פסוק ט"ו | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב • כג • כד • כה • כו • כח • כט • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃
רש"י
"עזים מאתים ותישים עשרים" - מאתים עזים צריכות עשרים תישים וכן כולם הזכרים כדי צורך הנקבות ובב"ר דורש מכאן לעונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים יום הספנים אחת לששה חדשים ואיני יודע לכוין המדרש הזה בכוון אך נראה בעיני שלמדנו מכאן שאין העונה שוה בכל אדם אלא לפי טורח המוטל עליו שמצינו כאן שמסר לכל תיש עשר עזים וכן לכל איל לפי שהם פנוים ממלאכה דרכן להרבות תשמיש לעבר עשר נקבות ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר ופרים שעוסקין במלאכה לא מסר לזכר אלא ד' נקבות ולחמור שהולך בדרך רחוקה שתי נקבות לזכר ולגמלים שהולכים דרך יותר רחוקה נקבה אחת לזכר
רש"י מנוקד ומעוצב
עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים – מָאתַיִם עִזִּים צְרִיכוֹת עֶשְׂרִים תְּיָשִׁים, וְכֵן כֻּלָּם: הַזְּכָרִים כְּדֵי צוֹרֶךְ הַנְּקֵבוֹת. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה דּוֹרֵשׁ מִכַּאן לָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה (עו,ז): הַטַּיָּלִים בְּכָל יוֹם, הַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת, הַחַמָּרִים אַחַת בְּשַׁבָּת, הַגַּמָּלִים אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם, הַסַּפָּנִים אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים (כתובות ס"א ע"ב). וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בְּכִוּוּן. אַךְ נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁלָּמַדְנוּ מִכַּאן, שֶׁאֵין הָעוֹנָה שָׁוָה בְּכָל אָדָם אֶלָּא לְפִי טוֹרַח הַמֻּטָּל עָלָיו, שֶׁמָּצִינוּ כַּאן שֶׁמָּסַר לְכָל תַּיִשׁ עֶשֶׂר עִזִּים וְכֵן לְכָל אַיִל, לְפִי שֶׁהֵם פְּנוּיִים מִמְּלָאכָה דַּרְכָּן לְהַרְבּוֹת תַּשְׁמִישׁ וּלְעַבֵּר עֶשֶׂר נְקֵבוֹת, וּבְהֵמָה מִשֶּׁנִּתְעַבְּרָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת זָכָר. וּפָרִים שֶׁעוֹסְקִין בַּמְּלָאכָה, לֹא מָסַר לְזָכָר אֶלָּא אַרְבַּע נְקֵבוֹת. וְלַחֲמוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לְזָכָר, וְלַגְּמַלִּים שֶׁהוֹלְכִים דֶּרֶךְ יוֹתֵר רְחוֹקָה נְקֵבָה אַחַת לְזָכָר.
מפרשי רש"י
[כא] גמלים מיניקות ובניהם עמהם שלשים דאין פירושו כמשמעות הכתוב כי המניקות ובניהם ביחד שלשים, דהכתוב מספר הדורון ששלח לו, והמקבל הדורון אינו נותן עיניו לחשוב הגמלים עם הבנים, כי אינם שוים, והוא נותן עיניו בכל דבר ודבר בפני עצמו, אלא פירושו 'ובניהם עמהם' רוצה לומר ובניהם עמהם - שהוסיף עליהם הבנים:
[כב] ומדרש אגדה וכו'. דרשו רז"ל (ב"ר עו, ז) דלמה בכל המינים היו לו זכרים, ולמה לא היו כאן זכרים, אלא "בניהם" הם הזכרים. ומה שאמר שהיו כל כך זכרים כמו נקיבות, ושמא היו הזכרים אינם כל כך הרבה, דהסברא הוא כך, חדא - דאין מקרא יוצא מידי פשוטו (יבמות דף כד.), וכמו דלפשוטו דפירש "בניהם" בניו כמשמעו, הוי בניהם שלשים כדפירש 'ובניהם עמהם' כמו שאמרנו, הכי נמי לפי מדרשו 'הבנים' - הם זכרים נגד הנקיבות. ועוד דהכא נמי יש למידק כן, דהא מקבל הדורון נותן עיניו בזכרים לחוד, דיותר חשובים האחד מן השני, ולכך על כרחך לא כלל שניהם ביחד. וכך פירוש הכתוב; גמלים מיניקות וזכרים שלהם - זכר נגד נקיבה - שלשים, שהיו שלשים זכרים ושלשים נקיבות: