בראשית רבה עו ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · עו · ז · >>

הוסף ביאור

ז. [עריכה]

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים א"ר אלעזר מכאן לעונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום הפועלים שתים בשבת הספנין אחת לו' חדשים עזים מאתים שהן צריכות תיישים עשרים רחלים מאתים שהן צריכות אילים עשרים גמלים מיניקות ובניהם שלשים ובנאיהם שלשים ר' ברכיה בשם רשב"ג אמר לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פירסמו הכתוב אלא גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה שהן צריכים פרים עשרה אתונות עשרים שהן צריכים עיירים עשרה ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע אלא אמר לו הוי רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן ואני נידון לפניך ואתה מתמלא עלי רחמים: