מפרשי רש"י על בראשית לב ו
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"ב • פסוק ו' | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב • כג • כד • כה • כו • כח • כט • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃
רש"י
"ויהי לי שור וחמור" - אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ
"שור וחמור" - דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים
"ואשלחה להגיד לאדוני" - להודיע שאני בא אליך
"למצא חן בעיניך" - שאני שלם עמך ומבקש אהבתך
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר – אַבָּא אָמַר לִי (לעיל כז,כח): "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ", זוֹ אֵינָהּ לֹא מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא מִן הָאָרֶץ.
שׁוֹר וַחֲמוֹר – דֶּרֶךְ אֶרֶץ לוֹמַר עַל שְׁוָרִים הַרְבֵּה "שׁוֹר". אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: "בַּלַּיְלָה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל", וְאֵינוֹ אוֹמֵר "קָרְאוּ הַתַּרְנְגוֹלִים".
וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי – לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי בָא אֵלֶיךָ.
לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ – שֶׁאֲנִי שָׁלֵם עִמְּךָ וּמְבַקֵּשׁ אַהֲבָתְךָ.
מפרשי רש"י
[י] שהיית אומר אחי הוא כו'. דאם לא כן "אל" תרי זימני למה לי, הוי למכתב 'באנו אל אחיך עשו'. והא דלא דרשו "לעבדך ליעקב" (פסוק יח) דהוי למכתב 'לעבדך יעקב' (קושית הרא"ם), כבר נתבאר בפרשת וירא גבי "לא יירש עם בני עם יצחק" (כא, י, אות י), שאילו אמר 'לעבדך יעקב' לא היה משמע כל כך חשיבות, מפני שהיה בטל שם "לעבדך" אצל "יעקב", ולא היה עבד גמור אליו, אבל "לעבדך" סתמא משמע עבדך גמור עד שלא נקרא בשם אחר רק בשם "עבדך", ולכך אמר "לעבדך" שהוא עבדו לגמרי, ואיזה שהוא עבדך - "ליעקב". וכן גבי "לאדוני לעשו" (פסוק יט) אם היה אומר 'לאדוני עשו' היה בטל שם "לאדוני" אצל "עשו" ולא היה כאן אדון לגמרי, לכך אמר "לאדוני" סתם, כלומר שהוא סתם אדונו עד שנקרא בשם הזה סתמא "לאדוני", ואחר כך איזה אדון - "לעשו", ובזה היה לרשע חשיבות יותר. ועיין לעיל בפרשת וירא (כא, י, אות י):