לדלג לתוכן

מלבי"ם על תהלים קלט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(א) "למנצח", בו ידבר נכבדות על הידיעה וההשגחה, ה' חקרתני ותדע, ר"ל אתה ידעת את האדם בשני מיני ידיעות אשר לפי השגת האדם יש סתירה ביניהם, ובכל זה נמצאו שתיהם אצלך, א] מצד הידיעה הקדומה שיודע את כל העתיד בידיעה קודמת חלוטה וברורה בלתי נתלית בזמן ובמקום ובצדדי האפשר, שעז"א ותדע, ר"ל שידעת מכבר, ב] שעם כל זה האדם חפשי במעשיו עד שמצד החפשיית חקרתני עתה לדעת את אשר בחרתי בבחירתי, הגם שתדע זה מכבר, ימצא בידיעתך הידיעה הקדומה עם שתשאיר אחריה טבע האפשר, שזה ענין מופלא ומכוסה מידיעת האדם:  

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ב) "אתה ידעת", הנה פעולות האדם יתחלקו לארבעה חלקים, א] פעולות רצוניות שעושה אותם בלא בחירת השכל כמו ישיבה וקימה, ועז"א אתה ידעת שבתי וקומי, ב] פעולות בחיריות שעושה ע"פ בחירת השכל, עז"א בנתה לרעי ומחשבותי מרחוק, שטרם שחשבתי את הרעיון הבנת אותו, ג] פעולות טבעיות כמו אכילה ומשגל, עז"א,

ביאור המילות

"לרעי". לרעיוני, כמו ולי מה יקרו רעיך אל:
 

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ג) "ארחי ורבעי זרית", שאתה מקיף אותם כזר סביב וידעת את כולם, ד] פעולות הרגליות שהאדם יעשה אותם ע"י הרגל, ועז"א וכל דרכי הסכנת, אתה למדת והרגלת אותי בהם:

ביאור המילות

"זרית". סבבת כזר סביב.

"הסכנתה". מענין הרגל, כמו ההסכן הסכנתי (במדבר כ"ג):
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ד) "כי," מוסיף שבענין הדבור שאני מדבר בעוד שאין מלה בלשוני הן ה' ידעת את כולה, כבר ידעת אתה את כל מה שאני עתיד לדבר:  

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה) "אחור," ולא לבד שיש לך ידיעה בפרטי מעשי, כי גם יש לך ממשלה על כל תנועת איברי ופעולתי, עד שאני מוקף ממך מאחור ומקדם ומלמעלה, ומצייר כח ה' כמחנה כבדה המקפת את העיר הקטנה שהוא האדם, והוא במצור מכל צד שלא יוכל לברוח מפניו לא לקדם ולא לאחור, וגם כפיך נתונים עלי מלמעלה, שלא אוכל לעלות למעלה מתחת רשותך:

ביאור המילות

"צרתני". מענין מצור:
 

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו) "פליאה", כי יש שני מיני פליאה, א] פליאה שהאדם יכול עליה להשיגה והיא מופלאת רק מאיש פרטי, ועז"א פליאה דעת ממני, ב] פליאה החלטית שהיא נמנעת ההשגה כלל ולא ישיג אותה שום אדם, ועז"א נשגבה לא אוכל לה, שהוא דבר הנשגב מבינת האדם:  

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ז) "אנה," א] איך אוכל ללכת מן המצודה שאני בה ואנה אמצא שביל ונתיב שדרך שם אלך מרוחך ואצא מן המצור, ב] גם אם הייתי יכול לברוח מן המצור, אנא מפניך אברח, לאיזה מקום אברח ששם לא אהיה תחת רשותך: אם אסק שמים, הלא שם אתה כי שם משכן כבודך, ואציעה שאול הן גם שם הנך, הגם שאין דירתך שם הלא מלכותך בכל משלה:  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ביאור המילות

"אסק". אעלה ובארמית והוסק דניאל מן גובא:
 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ט) "אשא", ויותר מזה שגם אם יהיה לי כנפים כמו השחר, ואשא כנף לעוף עמו ביחד מן המזרח למערב ביום אחד, עד שאשא באור השחר כנפי שחר, ולא אשכן עד אגיע עמו ביחד באחרית ים, בצד המערב, ששם אשכון, גם זה לא יועיל, כי.  

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(י) "גם שם ידך תנחני", כי גם העפיפה הזאת הלא היא בכחך ודומה כאילו תנחני דרך הזה בידך השמאלית, ותאחזני בידך הימנית לעכבני בכל עת שתרצה:  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואומר". וגם אם חשבתי לאמר שהחושך ישוף ויחשיך אותי לבל תראני, "ולילה" (ישוף) "אור בעדני", שמקום החושך יחשיך גם ביום ומכל-שכן בלילה, שאז לא תראני ושם אסתר, אבל גם זה לא יועיל, כי -

ביאור המילות

"ישופני". מענין נשף, ונמשך לשנים, ולילה ישוף אור, וידוע כי בעלי הנו"ן ונע"ו משתתפים כמ"ש בכ"מ.

" לא יחשיך". יוצא, לא יחשיך דבר ממך:
 

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יב) "גם חשך לא יחשיך ממך", כי אתה אינך רואה בעין החושיי עד שתצטרך לאור להראות לך את המוחש, כי אצלך, לילה כיום יאיר לא זמן החשך יעכב בעדך ולא מקום אשר שם לא יבקע האור, כי אצלך כחשיכה כאורה:  

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יג) "כי אתה קנית כליותי", שאתה רואה אותי מצד שאתה יודע אותי מצד שקנית כליותי, עד שידעת גם את מחשבתי, שזה ע"י ידיעה בזולת מוחש, כי הלא תסוכני בבטן אמי:

ביאור המילות

"קנית". כמו קונה שמים וארץ:
 

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יד) "אודך", אחר שבאר ההשגחה הפרטיית החופפת על האדם על כל פרטי מעשיו, בא לבאר איך האדם מצד פליאת מעשיו הוא מיוחד להשגחה זו מכל יצורי ה' בעולמו, כי ימצאו ביצירתו פלאות נוראות, וכבר בארנו במק"א כי יען ששני קצות הבריאה הרוחני והגשמיי השמים והארץ הם נפרדים בכל עניניהם, זה רוחני וזה גשמי, זה פשוט וזה מורכב, זה קיים באיש וזה במין, זה שוכן ברום עולם וזה בעמקי תחתיות, ונקל לטעות ששני מיני האומניות האלה נעשו משני פועלים מתחלפים, היה מחכמת הפועל השלם הבב"ת לעשות פעולה אחת שבו ימצאו שני מיני המלאכות האלה, שהוא האדם שהוא שייך לבני עולם השפל מצד חמרו וגויתו, ולבני אלהים הרוחנים מצד נשמתו, ובזה נדע כי כל הבריאות המתחלפות אל אחד בראם, ובזה הניח ה' חותמו על כל הבריאה לדעת כי מעשה ידיו כולם, והנה חכמת הבורא בבריאת האדם ניכר בשני אופנים, וכמ"ש העקרי', כי יש אומן העושה ציורים נפלאים מפותחים בכסף וזהב שהמתכיות האלה הם מוכנים בטבעם לקבל המלאכות הדקות האלה, ובזה לא יוכר חכמת הפועל, אבל יש יקר לכלי זאת מצד החומר שממנו נעשה הכלי כסף או זהב, ויש חרש חכם שיעשה ויפתח הציורים הדקים הנפלאים האלה בברזל או בצור החלמיש, שאין מטבעם שיעשו בהם המלאכות הדקות האלה, ואז יתנו יקר לכלי הזאת מצד חכמת הפועל, וכן בהציורים הדקים הנפלאים אשר צייר ה' בנפש האדם שהיא בטבע רוחניותה מוכנת אל זה שיפותחו עליה ציורי החכמה והבינה והדעת וכל ענינים הרוחנים, ואין ניכר בם חכמת הפועל, אך הנפש מצד עצמה יקרה מאד, אבל מה שצייר ה' ציורים הרוחנים האלה בחומר, באדם שנעשה מבשר ועצמות, וגם הוא הוכן אל פתוחי חותם ההשכלה והחכמה וההשגה, הגם שאין יקר אל הפעולה, כי הוא גוש עפר ואדמה, יש יקר מצד שניכר בו חכמת הפועל, וז"ש נפלאים מעשיך, שמצד הגוף המעשה בעצמה היא נפלאת, הגם שאין יקר להחומר שממנו נעשה הגוף, יש לו יקר מצד מעשיך, שהתראה בו חכמת הפועל, ונפשי יודעת (נפלאת) מאד, אולם נפשי היודעת הגם שבה לא נראה חכמת הפועל, היא עצמה נפלאת מאד, כי היא עצם רוחני יקר ונעלם מאד מצד עצמה, באופן שבבריאת הגוף ניכר מעלת הפועל, וביצירת הנפש ניכר בם מעלת הפעולה:

ביאור המילות

"נפליתי". כמו נפלאתי.

"יודעת". תואר, נפשי היודעת נפלאה מאד.
 

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טו)" לא נכחד עצמי ממך", והנה עצמותי א"א לכחדו ממך, א"א להכחיש שלא יוצר אחד עשה שני מיני המלאכות, הגם שהם מתחלפים זה מזה לא יוכל איש לכחד ולומר שנעשו ע"י שני פועלים מתחלפים, כי אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ, המלאכות האלה אשר נעשו בי בסתר, היינו בחלק הנפש הרוחנית שנאצלה מסתר עליון, המלאכות האלה בעצמם רוקמתי בחלק הגוף שהוא נרקם בתחתיות ארץ, כי הגוף הוא לבוש אל הנפש ונמדד כמדתה, שכל עניינים הנפשיים המתחקים בכחותיה פנימה, הם מתחקים ג"כ על הגוף, כאלו האחד דפוס לחברו, זה ציור לזה, בשגם למ"ש האלהיים שבנפש יש רמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים רוחנים, ר"ל כחות מתיחסות אל איברי וגידי הגוף וכחותיה המלביש אותה, כי הלבוש עשוי ומתוקן כמדת המתלבש, וזה לאות כי אתה הפועל כולם יחד:

ביאור המילות

"עשיתי בסתר". על עשיית הנשמה.

"רקמתי". על ריקום הזרע שממנו נוצר הגוף:
 

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(טז) "גלמי", מוסיף לאמר כי האדם כפי מה שהורכב מגוף ונפש, הוא העולם הקטן, שכל כחות מעשי בראשית הנמצאים בעולם הגדול כולם התקבצו ובאו באדם, עד שהוא דמות העולם הגדול וצורתו, וכמ"ש הרמב"ם (פע"ג ח"א מס' מו"נ), ובזה ישגיב המשורר הציור הגדול הזה כאלו האדם היה האנדרטא והציור של כל העולם כולו. שכמו שהבונה פלטין יהיה לפניו ציור הפלטין חדריו ואלמיו מחוקה על הגליון, שבו יביט ויעשה את הפלטין, כן הביט ה' על גולם האדם שהוא צורת העולם הגדול כולו, ועשה לפיהו את העולם הגדול, ויאמר במליצתו שהיה לפני הבונה הגדול יתברך ספר אחד שבו כתב כל מה שברא בששת ימי בראשית והוא היה פתוח אז, וגולם האדם הי' מונח לנגדו, וה' הביט בשניהם בגולם האדם שבו חקוק תבנית העולם כולו ופרטיו, ובספר שבו נכתב כל אשר פעל בששת ימי המעשה, וראה ששניהם התדמו יחד, שכל הכתוב בספר הבריאה הכל כתוב וחרות בגולם של האדם, וז"ש שבצד אחד גלמי ראו עיניך, ראית בגולם שלי שבו ציירת צורת העולם, ובצד השני ראו עיניך על ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו על הספר שבו נכתבו כל הפרטים אשר נעשו בימים יוצרו, היינו בששת ימי הבריאה, ואז ראית כי לו אחד בהם, שלו, היינו להגולם, יש לו אחדות והתדמות בהם, היינו עם הימים יוצרו, שכלול בתוכו כל אשר נוצר בימי הבריאה וכל כחות מעשה בראשית:

ביאור המילות

"ימים יוצרו". ששת ימי היצירה מה שנוצר בהם נכתב בספר, ולו היינו להגולם התאחדות בהם, כמה שנוצר בימי הבריאה:
 

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יז - יח) "לי מה יקרו", אולם על ההנחה הזאת שה' יודע כל פרטי פעולת האדם וכל מעשיו, הגם שהם אפשריים משתנים אחר שהוא בעל בחירה ע"ז טענו הפילוסופים טענות עצומות, שא"כ יתחייבו לו ריבוי ידיעות וידיעות משתנות, שזה סותר חק האחדות, שאחר שידיעתו הוא עצמותו איך נאמר שיודע דברים רבים משתנים, שא"כ יש שינוי בידיעתו שהוא עצמותו, וגם שא"כ תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, שהפרטים המשתנים אין להם תכלית, וכדומה משאלות כאלה כמו שהביא כ"ז במו"נ ח"ג, והתשובה שכל ריבוי הידיעות ושנוייהם אצלנו, תשוב אצלו אל האחדות, כי הוא יודע את כולם מצד שרשם במקורם הנעלם, שהוא יתברך שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, ומידיעת עצמותו יודע את כל בידיעה אחת פשוטה, ודבר זה לא ישיג האדם בעודו קשור בחומר, וז"ש ולי מה, והמאמרים מקבילים, ולי מה יקרו ריעך אל אספרם מחול ירביון, מה עצמו ראשיהם הקיצותי ועודי עמך, שאומר רעיך ומחשבותיך יקרו וכבדו מאד אצלי, שלפי השגתי הוא דבר כבד ויקר מהבין את זאת, איך יתעצמו כל ידיעות אלה ברעיוניך הלא אספרם מחול ירביון, ואיך תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, ואיך יצדקו ידיעות מתרבות משתנות בחק האחד אשר לא יתרבה ולא ישתנה, אולם מה עצמו ראשיהם, כשאשוב אל ראש ומקור ושורש של הרעיונות האלה הרבים, הלא שרשם הוא עצום מאד, שראשם מגיע השמימה בחקר אין סוף, שמשם שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, וכפי שאני וכל פעולותי ומחשבותי נמצא בעצם בראש המקור לכל המעשים, שם כולם באחדות גמור ואין בהם ריבוי ושינוי, והגם שכפי השגתי עתה שאני שכלי קשור בחומר נפרד מאתך, ואני חושב א"ע כעצם עומד לבדו, ידמה לי שפעולותי האפשריים ומשתנים הם מתרבים ומשתנים, אחרי העיון הקיצותי מתרדמת הסכלות, ואשוב אל הראש שמשם חוצבו כל המעשים, וראיתי כי עודי עמך, דבוק במקורי ושרשי, ששם ישובו כל הפעולות האפשריים ומשתנים לענין אחד כולל ואחד מכל צד:

ביאור המילות

"רעיך". רעיוניך:
 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יז - יח) "לי מה יקרו", אולם על ההנחה הזאת שה' יודע כל פרטי פעולת האדם וכל מעשיו, הגם שהם אפשריים משתנים אחר שהוא בעל בחירה ע"ז טענו הפילוסופים טענות עצומות, שא"כ יתחייבו לו ריבוי ידיעות וידיעות משתנות, שזה סותר חק האחדות, שאחר שידיעתו הוא עצמותו איך נאמר שיודע דברים רבים משתנים, שא"כ יש שינוי בידיעתו שהוא עצמותו, וגם שא"כ תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, שהפרטים המשתנים אין להם תכלית, וכדומה משאלות כאלה כמו שהביא כ"ז במו"נ ח"ג, והתשובה שכל ריבוי הידיעות ושנוייהם אצלנו, תשוב אצלו אל האחדות, כי הוא יודע את כולם מצד שרשם במקורם הנעלם, שהוא יתברך שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, ומידיעת עצמותו יודע את כל בידיעה אחת פשוטה, ודבר זה לא ישיג האדם בעודו קשור בחומר, וז"ש ולי מה, והמאמרים מקבילים, ולי מה יקרו ריעך אל אספרם מחול ירביון, מה עצמו ראשיהם הקיצותי ועודי עמך, שאומר רעיך ומחשבותיך יקרו וכבדו מאד אצלי, שלפי השגתי הוא דבר כבד ויקר מהבין את זאת, איך יתעצמו כל ידיעות אלה ברעיוניך הלא אספרם מחול ירביון, ואיך תפול הידיעה בדבר שאין לו תכלית, ואיך יצדקו ידיעות מתרבות משתנות בחק האחד אשר לא יתרבה ולא ישתנה, אולם מה עצמו ראשיהם, כשאשוב אל ראש ומקור ושורש של הרעיונות האלה הרבים, הלא שרשם הוא עצום מאד, שראשם מגיע השמימה בחקר אין סוף, שמשם שורש לכל המתהוה מראש ועד סוף, וכפי שאני וכל פעולותי ומחשבותי נמצא בעצם בראש המקור לכל המעשים, שם כולם באחדות גמור ואין בהם ריבוי ושינוי, והגם שכפי השגתי עתה שאני שכלי קשור בחומר נפרד מאתך, ואני חושב א"ע כעצם עומד לבדו, ידמה לי שפעולותי האפשריים ומשתנים הם מתרבים ומשתנים, אחרי העיון הקיצותי מתרדמת הסכלות, ואשוב אל הראש שמשם חוצבו כל המעשים, וראיתי כי עודי עמך, דבוק במקורי ושרשי, ששם ישובו כל הפעולות האפשריים ומשתנים לענין אחד כולל ואחד מכל צד:

ביאור המילות

"רעיך". רעיוניך:
   

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(יט)" אם", ר"ל כל השאלות האלה אשר הקשו בעיני על ידיעת השי"ת, לא יכבד עלי להשיב עליהם תשובה, וכמ"ש הרמב"ם במורה שהפילוסופים הגיעו אל השאלות האלה ע"י רוע הסדר הנראה בהנהגה שיש צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו, שעי"כ התחילו לכפור בהשגחה, באשר א"א ליחס להשי"ת עול, ועי"ז באו לכל השאלות המחקריות שעשו להעמיד ולחזק סברותיהם, וע"כ בקש, לבד אם תקטול אלוה רשע, שלא ימצא רשע וטוב לו, וכן אם אנשי דמים יסורו ממני, ולא יוסיפו לארוב על נפש צדיק שלא ימצא צדיק ורע לו:  

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כ) "אשר," שהלא מטעם זה שהרשעים מצליחים והצדיקים נרדפים מאנשי דמים, עי"כ עריך יומרוך למזמה, ואתה נשוא לשוא, עי"ז שונאיך ועריך יאמרו וישבחו אותך לומר שאא"ל שאתה יודע עניני העולם ומשגיח עליהם, שזה נגד אחדותך הפשוטה הבלתי משתנית, או שאין כבודך להשגיח בשפלים, וירוממו אותך למען יעשו מזימה, באומרם לית דין וליית דיין, או שאתה נשוא אצלם על ידי טענות שוא והבל שיעשו נגד הידיעה וההשגחה, וסבת כ"ז הוא ממה שרואים שאין אתה מעניש את הרשע:

ביאור המילות

"יומרוך". מן את ה' האמרת היום.

"ובתקוממיך". נפל מ"ם הבינוני, במתקוממיך:
 

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כא) "הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך," שהם המתקוממים להכחיש אלהותך ועושים להכעיס, אתקוטט, וזה סימן האוהב ששונא את שונאי אוהבו כאלו הם שונאיו:  

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כב)" תכלית", ושנאתים בתכלית, עד שגם הם היו לי לאויבים, שהאויב הוא יותר מן השונא שהוא דורש רעתו, כן ידרשו להרע לי:

ביאור המילות

"שנאה, אויבים". האויב גדול מן השונא, כנ"ל ס' כ"ב:
 

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כג) "חקרני אל ודע לבבי", בענין המעשים ששרשם מן הלב שהוא המתאוה והמתעורר אל הפעולות, בחנני ודע שרעפי בענין האמונות והדעות:  

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(כד) "וראה אם דרך עוצב בי" אם יש בי דרך מרי ועוצב (או דרך ע"ג ועצבים) אז נחני בדרך עולם, כי טוב שאמות זכאי ואל אמות חייב, ולכן אם תראה שאני מוכן ללכת בדרך רע תקחני מן העולם: