מלבי"ם על תהלים קמ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קמ · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א) "למנצח", הוסד בעת גלו הזיפים לשאול הלא דוד מסתתר עמנו, ושאול רדף אחריו, וילך שאול מצד ההר מזה וכו' ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (ש"א כ"ג):


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ב - ג) "חלצני", יש שני מיני רודפים, א] המבקשים רק להרע מבלי תועלת עצמם, והם שהלשינו עליו בסתר, והמאמרים מקבילים, חלצני ה' מאדם רע אשר חשבו רעות בלב, ב] המבקשים לחמסו מצד הנאת עצמם, והם לחמו אתו בגלוי, ועז"א מאיש חמסים תנצרני (אשר) כל יום יגורו מלחמות:


ביאור המילות

"אדם רע, איש חמסים". רע בלב הוא מצד השכל האנושי שיתיחס אל האדם, והחמס מיוחס אל נפש הבהמית.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ר' מלבי"ם על תהלים קמ ב


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד) "שננו," נגד הראשון אמר שננו לשונם כמו נחש, שהנחש אינו נושך להנאתו רק מצד טבעו להרע, ונשיכתו הוא בלשון שהוא פנימי מן השפתים, כן ידברו לשון הרע בסתר ושלא להנאתם ונגד הב' אמר חמת עכשוב תחת שפתימו, שהעכשוב חמתו גלויה תחת השפתים שהוא חיצוני בערך הלשון, כן יגורו מלחמות בגלוי, וכן העכשוב נושך להנאתו למוץ דם האדם, כן ילחמו בעבור החמס להנאתם, סלה סיום הענין:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "שמרני", (חלק ב') אחר שדבר דרך כלל נעתק אל הענין שעליו יבקש עתה, א] שמרני מידי רשע המריע בסתר שלא להנאתו רק מרשעו, ב] מאיש חמסים תנצרני העושה רע בגלוי בעבור החמס כנ"ל, והם כת הזיפים שהם הרעו ע"י לה"ר בסתר שלא להנאתם רק מרשעם, ושאול שהרע לו להנאתו בעבור החמס בדבר המלוכה אשר שני אלה חשבו לדחות פעמי אל הפח שהכינו לי:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ו) "טמנו" מבאר שרוצים לדחות פעמי אל הפח וחבלים אשר טמנו לי, שבעת אבוא אל מקום הפח ימשכו בחבלים לצוד אותי, ומיראתם פן אלך במעגל שהוא הדרך הסבוביי ולא אלך במקום הפח. לכן פרשו רשת ליד מעגל, לצודד אותי שם ע"י הרשת, וגם שתו לי מוקשים שבעת אפול אל הפח אשבר תיכף ואמות ע"י המוקש, סלה סיום הענין הב':


ביאור המילות

"פח, רשת". הרשת היא סביב הפח, עיין הושע (ה' ב'): ומעגל הוא הדרך הסבובי בכ"מ, עי' ישעיה (כ"ו) והמוקש נמצא בהפח להמית הבע"ח הנצוד בפח:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ז) "אמרתי (חלק ג') אני בוטח על שני ענינים", א] מצד שאמרתי לה' אלי אתה, והוא מושיעי תמיד, ב] מצד התפלה שה' יענה לכל קוראיו גם לאלה שלא הושיעם תמיד, ועז"א האזינה ה' קול תחנוני:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ט) "אל תתן ה' מאויי רשע", וכן לא תפק זממו ומחשבותיו, שהוא מתאוה בלבו וזומם עצות ותחבולות אשר ירומו, ר"ל כי דוד הלך בצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, ובענין זה לא יכול להגיע אליו כי ההר היה מפסיק ביניהם, ורצה שאול שאנשיו ירומו לעלות על ראש ההר ומשם ירובו על אנשי דוד בחצים שבזה יוכרח להתרחק מן ההר, ע"ז בקש שלא יתקיים זממו זה, סלה נשלם הענין:


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י) "ראש", (חלק ד') הראש של המסבבים אותי עתה לתפסני, (כמ"ש ויהיה שאול ואנשיו עוטרים את דוד), יכסו אותם העמל של שפתימו שהעון של הלה"ר ירד על ראשם:


 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא) "ימוטו עד ששפתימו ימוטו עליהם גחלים," והם עצמם יפלו באש, ולא יוכלו לברוח מן הסכנה, כי יפלו במהמורות שלא יוכלו לקום משם, והמהמורות יהיו מלאים אש, שעליהם ימוטו גחלים מלמעלה:


ביאור המילות

"ימוטו". מוסב על שפתימו.

"ויפילם". מוסב על העמל.

"במהמרות". שוחות עמוקות, ובדברי חז"ל בראשונה היו קוברים אותו במהמורות.

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) "איש לשון", מוסיף שבעל לה"ר בל יכון בארץ, לא יוכל להתקיים בארץ ויברח לראש ההרים, ומשם איש חמס רע יצודנו למדחפות, מציין את הרע כעצם מופשט, וקורא אותו בשם איש חמס, הרע אשר הוא איש חמס הוא יהיה הציד שיצוד את האיש לשון מכל הר וגבעה שימצא שם, וידחוף אותו מן ההר הגבוה אל המהמורות העמוקים המלאים אש:


ביאור המילות

"איש חמס רע". מציין הרע כעצם מופשט שהוא איש חמס, והוא יצודנו מן ההר לדחפו משם:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יג) "ידעתי כי יעשה ה' דין עני", שהוא דוד, ומשפט אביונים שהם אנשיו:


ביאור המילות

"דין עני, משפט אביונים". המשפט הוא בדבר מבואר, והדין הוא בדבר שיש בו טענות ומענות, והאביון אין לו דבר לדון עליו רק אם יעשה לו רעה בגופו, כמ"ש עושקות דלים הרוצצות אביונים (עמוס ד') כמש"ש, וזה קרוי משפט שהוא דבר מבואר:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד)" אך צדיקים יודו לשמך", והישרים שהם במדרגה יותר מצדיקים הם ישיגו אותך בעצמך, לא שמך לבד, וישבו את פניך כקרובים אל המלך היושב לפניו ורואה אותו בעצמו, כן ישיגו אלהותך וגדלך בעצמך ואת השגחתך הפרטיית:


ביאור המילות

"צדיקים, ישרים". ע"ל סוף סי' ל"ג: