"התקוששו", לכן התקוששו, לפי שדמה אותם כמוץ וכקש המפוזר אשר ישאהו רוח, יעץ אותם שיתקוששו. ר"ל שהקש המפוזר יתלקטו כאחד היינו שיתחברו לעשות תשובה, אתם "הגוי לא נכסף" הבלתי מרוצים לה' (זה מגביל נגד מ"ש אח"כ בקשו את ה' כל ענוי הארץ, ופה מדבר מן הבלתי נכספים מה'):
ביאור המילות
"התקוששו". כמו לקושש קש לתבן, שהוא לקוט הקש המפוזר:
"בטרם", התקוששו "בטרם לדת חק כמוץ" בטרם שיולד חק וגזרה שתהיו כמוץ שהוא עוד גרוע מקש המפוזר, הקדימו עצמכם להתחבר ולהתלקט, ואז "עבר יום" הפורעניות ולא יבא עליכם, "בטרם", התקוששו בטרם יבא הפורעניות כדי "שלא יבוא עליכם חרון אף ה'", שאף שיבא היום לא יבא החרון, ומוסיף גם ע"י שתשובו בתשובה "לא יבא עליכם" אף "יום אף ה'":
ביאור המילות
"בטרם לדת חק". הגזרה, ויל"פ שהוא מאמר מקביל התקוששו וקושו בטרם לדת חק, הגוי לא נכסף כמוץ, ואז עבר יום יעבור מן המציאות כמו עד יעבור זעם, ויל"פ ג"כ עבר יום בטרם, עד שלא יבא עליכם חרון אף ה', היום יעבור בלא חרון, ומוסיף שגם היום עצמו לא יבא:
"בקשו", אחר שדבר עם הגוי לא נכסף ועם התבן והקש שהם ההמון אומר, עכ"פ הגם שההמון אינם רוצים להתקושש ולשוב בתשובה.
"בקשו את ה'" אתם "כל ענוי הארץ" שהם הצדיקים, "אשר משפטו פעלו" שהלכו בחקי ה' ומשפטיו השתדלו אתם לבקש את ה', ע"י "שתבקשו צדק וענוה", להכנע לפני ה' בצום ותפלה שהגם שיבא חרון אף ה' על הגוי לא נכסף, "אולי תסתרו" אתם "ביום אף ה'" וינצלו הצדיקים:
"הוי ישבי חבל הים", הם הפלשתים שנקראו "גוי כרתים" (והלשון נופל על שיכרתו), "דבר ה' עליכם", ר"ל כבר דבר ה' ע"י יואל ועמוס וישעיה שהיו קודם לצפניה ועתה מוסיף כי והאבדתיך מן הישוב:
ביאור המילות
"כרתים". כן נקראו הפלשתים והכרתי את כרתים (יחזקאל כ"ה), נגב הכרתי (ש"א ל'):
"והיתה חבל", כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון כי יפקדם ה' וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל:
ביאור המילות
"ירעון, ירבצון". הרעיה ביום, והרביצה בלילה או בעת השכיבה:
"שמעתי", וגם עמון ומואב יענשו בעבור ישראל, מואב חרפו את ישראל, ובני עמון גדפו תורתם וקדושתם, ומפרש מואב "חרפו את עמי", ובני עמון "גדפו ויגדילו על גבולם", כי לקחו לעצמם מגבול ישראל כמ"ש עמוס א' י"ג ירמיה מ"ט, ובזה גדפו גם קדושת הארץ וקדושת דתם כמ"ש ביחזקאל סי' כ"ה:
ביאור המילות
"חרפת, וגדופי". הגידוף הוא רק על דברים המקודשים, כמו את ה' הוא מגדף (כמ"ש ישעיה ל"ז כ"ג, יחזקאל ה' ט"ו):
"לכן חי אני כי מואב כסדום תהיה" (כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), "ובני עמון כעמורה" שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו.
"ממשק חרול" שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח כמו בערי הככר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, "שארית עמי יבזום" שיהיו ג"כ לישראל:
ביאור המילות
"ממשק". משתתף עם נשק מזויין בחרולים או החרולים נושקים ומתדבקים שם:
"ומכרה מלח", יחפרו שם מלח:
"שארית עמי יבזום, ויתר גוי ינחלום". עם הוא מעולה מן גוי, כמ"ש ישעיה (א' ד') ובכ"מ, ושאר הוא הנשאר בכונה, ויתר הוא הנותר מעצמו שלא בכונה, כמ"ש (ישעיה ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים שחשובי ציון נשארו בכונה כמ"ש בדניאל א', וההמון שבירושלים נותרו שלא בכונה, ועז"א שארית עמי שהם נשארו בכונה משא"כ גוי ההמון נותרו שלא בכונה, והחשובים לא ישבו בעמון ומואב רק יבוזו ביזתם, אבל יתר גויי ההמון הם ינחלום לנחלה והפחותים מישראל ישבו שם:
"זאת להם", ר"ל הגם שיש ביניהם ג' פשעים החמורים שהם ע"ז וג"ע וש"ד, העונש הזה יגיע להם על שחרפו את ישראל, כמ"ש עמוס על שלשה פשעי מואב ובני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו:
"ורבצו", בתוכה ירבצו עדרים, ובכפתורי הבתים ילינו קאת וקפוד, ועופות המשוררים ישוררו בחלונות, והחורב ישכון בסף הבתים כי הארזים של הקורות יהיו מגולים מרוב השממון:
ביאור המילות
"בכפתוריה". הוא המשקוף שעל הסף, והחורב ישכון בסף, וכמ"ש הך הכפתור וירעשו הספים:
"ארזה". שם קיבוץ על הארזים שבבנין, כמו והדגה אשר ביאור, כרתו עצה (ירמיהו ו'), וערה מענין גילוי או חורבה, כמ"ש ערות יסוד (חבקוק ג'):
