מלבי"ם על משלי ח ו
<< | מלבי"ם על משלי • פרק ח' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
שִׁ֭מְעוּ כִּֽי־נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר
וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים׃
"שמעו כי נגידים אדבר", עתה יציע איך גלה השי"ת את החכמה ונתנה לבני אדם ע"י התורה אשר נתן לעמו, והשקיף בזה ארבעה ענינים, שבכל מצוה יש דבור ואמירה, האמירה הוא הלשון שבו נאמרה המצוה בתורת הכתב, והדיבור הוא פי' המצוה שמסר בעל פה, שבו פי' המצוה באורך, ובכ"מ שאמר וידבר ה' אל משה לאמר, ר"ל במלת וידבר, שדבר עמו בארך והודיעו פרטי המצוה והלכותיה בע"פ, ובמלת לאמר ר"ל וכה אמר, שהוא הלשון שבו נאמרה תורת הכתב, ועוד יש שני ענינים,
- א) טעמי המצות וסודם,
- ב) ענינים מקובלים שהם סודות וצפונות, כמו סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, ובכל אחד כפלים לתושיה, כמ"ש אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, ענינים רמים וגבוהים שנאמרו לאישים גדולי העם וחכמיהם, וענינים פשוטים שנאמרו להמון, והיה על תורת הפה שהיא רוב התורה שרובה על פה אמר "שמעו כי נגידים אדבר", שתורת הפה שבו דברתי בארך כל הלכות המצות ופרטיהן ופירושיהם שזה מצויין במלת וידבר, הם נגידים, שהנגיד הוא הפוקד על העם וכן באו כפוקדים ומצוים לעשות, וכן כמו שהנגיד הוא הגדול והנכבד בעם כן כולם ענינים גדולים והלכות גדולות וקבועות, הנמסרים לנגידי העם ומוריהם, וזה נגד אליכם אישים אקרא, ובכ"ז "גם מפתח שפתי מישרים", שהשפה תציין הדבר הפשוט הנגלה, ומפתח השפה היא התחלת הדבור הפשוט שהוא מיוחד אל ההמון הבלתי מבינים דברים נגידים וגדולים, הוא ג"כ מישרים, שגדר המישרים הם דברי יושר המתקבלים אל השכל אשר כל אדם חזו בישרם ויבינו בם ביושר לבב:
ביאור המילות
(ו-ח) "אדבר, אמרי פי", עיין הבדלם בס' התו"ה ויקרא (סי' ג') באורך.
" נפתל, ועקש". הנפתל הוא יותר מן עקש, ובא אחריו, דור עקש ופתלתל. ובשלילה מוסיף שאין בם אף עקש:
<< · מלבי"ם על משלי · ח ו · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.