"שמעו את דברי הברית" הוא כלל דברי התורה שכרת עליו ברית כמ"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו, "שמעו" תחלה תזכירם שישמעו מעצמם מאהבה, "ודברתם" אתה וכל השומעים מאהבה ידברו ליתר העם ויפחידום בפחד העונש לבלתי שומע:
ד) "למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש" ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח.
"ואען ואומר אמן ה'", הנביא ענה אמן כמקבל ע"ע לקיים את דברי הברית, ור"ל שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו. וא"כ לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו:
"ולא שמעו" לא קבלו הדברים, וגם "לא הטו את אזנם, ואביא עליהם" וכו' בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם, כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה, ר"ל שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על "שאני צויתי לעשות והם לא עשו", ולא קיימו מצות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר:
ביאור המילות
"ולא הטו את אזנם". הסדר תמיד, הטה אזנך ושמע, הט אזנך לי שמע אמרתי. ולכן בשלילה בא להפך:
"שבו על עונות אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי", הם מוסיפים עליהם שהראשונים חטאו רק בשב ואל תעשה, "והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם", שזה בקום ועשה, ושחוץ מה שלא חגו חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו הם עושים חגים לע"א ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל, ובזה "הפרו את בריתי" שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחר שבחרו להם אלהים אחרים:
"לכן, הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה", ר"ל כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם, וזה רק במי שחוטא מצד התאוה, לא כן הם יביא עליהם מכה שאין לה רפואה, מפני שהם עשו קשר ובחרו אלהים אחרים שהם לא ישובו בתשובה, כי אם יביא עליהם יסורין יתלו שזה בא מפני שלא עבדו את הע"א, כמ"ש "שאם יזעקו אלי ולא אשמע אליהם" יתלו שהעבודת אלילים הענישה אותם על שלא עבדוה כראוי וילכו לזעוק אל הע"א:
"והלכו ערי יהודה" כל עיר ועיר שביהודה תלך לזעוק אל הע"א שלה, "וישבי ירושלם" כל שכונה ושכונה מירושלים בפ"ע ילכו לזעוק אל הע"א המיוחדת להם, ועז"א "וזעקו אל האלהים אשר המה מקטרים להם", ואז יראו "כי לא יושיעו להם" הגם שזעקו לכולם:
"ואתה", ה' אומר לירמיה תפלתם לא אקבל, "ואתה" שתפלתך מקובלת לפני אצוך "אל תתפלל" בעד הדור, "ואל תשא בעדם", כש"ץ המתפלל ונושא "רנה ותפלה" עם הציבור והם עונים אחריו, אחר "שאינני שומע בעת קראם אלי" איני רוצה שאתה תמליץ בעדם:
"מה לידידי בביתי", ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה ומה אתה עושה בביתי למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות כי ירמיה היה כהן עובד עבודה.
"עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך" הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם. ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך! וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי"כ יעברו המזימות והתועבות מעליך? וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש, "כי רעתכי אז תעלזי", לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי, ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה:
ביאור המילות
"המזמתה". הוא שם המין מזימת רבים, ובא התי"ו לחזק, כמו עזרתה, ישועתה, וכן בשר קדש, שם המין על הזבחים והקדשים. ויל"פ שרצה לומר עשותה המזמתה הרבים (ועשותה) בשר קודש, אני מצוה יעברו מעליך ר"ל שלא ימצאו בך לא המזימתה ולא הקרבנות. כי (יעברו) רעתכי, בזה תעבור הרעה, אז תעלזי כעבור הרעה. ומלת עשותה, וכן מלת יעברו, נמשך לשתים:
"זית רענן", בעת נטע ה' אותך, אז "קרא שמך" שאתה "זית רענן יפה פרי תאר", שהוא ג' מעלות,
א) זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף,
ב) "יפה תאר",
ג) "פרי תאר", והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברכת ה', ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם, ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה.
"לקול המולה גדולה", אח"כ נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועי"כ "הצית אש בעליה", שעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם, "ורעו" ושברו "דליותיו" שהם ענפי הזית הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה:
ביאור המילות
"יפה פרי תאר, יפה תואר". פרי תואר.
"המולה", משורש מלל ודבור, ובא על מלולים רבים, קול המולה כקול מחנה (יחזקאל א').
"וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה", והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש, ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מבעת שנטע אותך, כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים ואתה עשית פרי מות ומשכלת, וז"ש "בגלל רעת בית ישראל", כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים.
"אשר עשו להם", ר"ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח"כ עשו "להכעיסני", ואח"כ עשו "לקטר לבעל", שאח"ז דבקו בבעל והאמינו בו:
"וה' הודיעני", שעורו וה' דבר עליך רעה "וה' הודיעני", שבעת דבר עליך רעה הוא ג"כ הודיעני את הגזרה "ואדעה, ואז" ג"כ "הראיתני מעלליהם", וראיתי שראוים הם לגזרה זאת כפי מדת מעלליהם הרעים, וגם אז הראני מה שרוצים לעשות לי, שאז ראיתי.
ביאור המילות
"הודיעני", נסתר.
"הראיתני", נוכח, מסב פניו אל ה' אתה הראיתני שאני ככבש אלוף, ולכן ה' צבאות אראה נקמתך מהם:
"שאני ככבש אלוף", שתחת שאני השתדלתי להתפלל בעדם רצו הם להרגני, והייתי דומה לכבש המלומד ללכת אחרי בעליו שבעת "יובל לטבוח" הולך מעצמו בלא דעת כי רגיל ללכת אחרי בעליו ואינו נזהר ממנו, כן "לא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות" להרגני, ורצו להרגני באופן שלא יודע כלל שנהרגתי על ידם, "כי אמרו נשחיתה עץ בלחמו" ניתן בלחמו עץ משחית ר"ל סם המות, ובזה "נכריתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד", כי הנביא הנהרג ע"י חרב, שמו נזכר בכל דור שנהרג על קידוש השם אבל הוא יומת באופן שלא יודע לאיש:
"וה' צבאות שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב", ר"ל א"א שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק, ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר ע"י שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות, אבקש מאתך "אראה נקמתך מהם", איני מבקש נקמתי רק נקמתך, כי "אליך גליתי את ריבי", כי ריבי היה אליך ובעבורך, וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך וא"כ בזה תנקום מהם את נקמתך:
