לדלג לתוכן

מלבי"ם על יחזקאל מה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ובהפילכם את הארץ בנחלה", הנה יבאר (בסי' מ"ח) שבחלוקת הארץ לעתיד לבא יקחו י"ב שבטים כ"א רצועה שרחבה מצפון לדרום יהיה כ"ה אלף קנים שהם ע"ה מיל, ואורך הרצועה תהיה מן גבול א"י המזרחי עד גבול המערבי, ובין חלק של יהודה וחלק של בנימין יפרישו רצועה כמוה שתהיה תרומה לנשיא, שתחזיק ג"כ מצפון לדרום כ"ה אלף קנים, ובאורך ממזרח למערב מגבול א"י עד גבול המערבי, ומן תרומת הנשיא ירימו רצועה באמצע שתהיה כ"ה אלף קנים באורך וכ"ה אלף קנים ברוחב שתהיה תרומת הקדש, ורצועה זו תתחלק לשלשה חלקים ברוחב באופן זה, רצועה של עשרת אלפים קנים ברוחב וכ"ה אלף קנים באורך יהיה לכהנים, ובאמצע רצועה זו יהיה הר בית והמקדש, ורצועה אחרת כמוה תהיה ללוים, ורצועה הנותרת שהיא חמשת אלפים קנים ברוחב וכ"ה אלף קנים באורך יהיה שייך אל בנין ירושלים שלעתיד שיהיה לכל ישראל ולמגרשיה. וז"ש "ובהפילכם תרימו תרומה לה' קדש מן הארץ", כי תרומת הכהנים הוא הקדוש מכולם, "ארך חמשה ועשרים אלף ארך", ר"ל שהאורך תחשב בארוך, היינו ממזרח למערב, שסתם אורך הוא ממזרח למערב שם תהיה האורך, ומצפון לדרום יהיה הרוחב, "קדש הוא", ר"ל הוא הקדש מיתר החלקים:  

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יהיה מזה אל הקדש" מחלק הזה יוקח החמש מאות קנים של הר הבית שהיה מדתו "חמש" חמש מאות קנים מכל צד, (כנ"ל ס"ס מ"ב). "וחמשים אמה", וחוץ מזה היה "חמשים אמה מגרש" ומקום פנוי סביב חומת הר הבית:  

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ומן המדה הזאת תמוד", יען לא נדע מדת הקנה שבו מדד האורך של כ"ה אלף ורחב י' אלף, באר שיהיה באותו מדה שמדד את החמש מאות של הר הבית, שזה כבר התבאר שהיה במדת קנה שהיה מחזיק שש אמות באמה של ששה טפחים (כמ"ש בסי' מ' פ"ה), וא"כ היה האורך ע"ה מיל והרוחב ה' מיל, "ובו יהיה המקדש קדש קדשים", שלפי ערך קדושת תרומת הכהנים תהיה קדושת המקדש קדשי קדשים, בענין שעד המקדש היו חמש קדושות זו למעלה מזו,
  • א) שתרומת הנשיא היה קדש נגד א"י, ונקרא בשם תרומה,
  • ב) וחלק השייך להעיר קודש נגד תרומת הנשיא,
  • ג) וחלק של הלוים קדוש ממנה,
  • ד) וחלק של הכהנים קדוש ממנה,
  • ה) וחלק של הר הבית היא הקדושה החמשית הקדוש מכולם, ואחר הר הבית היה עוד חמש קדושות,
  • א) החצר החיצונה,
  • ב) למעלה מזה החצר הפנימי,
  • ג) האולם,
  • ד) ההיכל,
  • ה) קדשי הקדשים, הרי עשר מדרגות בקדושה:
 

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"קדש מן הארץ הוא", הוא הקדוש מיתר הארץ מצד שמיוחד "לכהנים הקרובים לשרת את ה', והיה להם" ר"ל לא יקחוהו בתורת נחלה לעשות בו שדות וכרמים כמו בחלק הלוים, רק יבנו שם בתים לשבתם, "ומקדש למקדש" שיהיה הכנת קדושה למקדש בענין שע"י הקדושה הזאת יהיה הר הבית קדש קדשים:  

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וחמשה ועשרים אלף ארך" שאצל תרומת הכהנים לצד דרום, "יהיה ללוים" שהם פחותים מן הכהנים, שאינם משרתי ה' רק "משרתי הבית" וזה כולל גם הכהנים שיהיו אז פסולים לעבודה שנקראו משרתי הבית (כנ"ל מ"ד י"ג). "להם לאחזה" הם יקחוהו בתורת אחוזה ויוכלו לעשות שם שדות וכרמים אם ירצו, "עשרים לשכות", והמקום יתחלק לעשרים חלקים, שבכל חלק יהיה עיר ללוים. שבימי קדם היו להם ארבעים ושתים עיר חוץ מערי המקלט, והיו לכהנים וללוים, ואז יהיה ללוים עשרים עיר ויחלקו נחלתם לעשרים גבולים:  

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואחזת העיר", ורצועה הנשארת מחמש אלף ברוחב שלצד דרום מאחוזת הלוים, יהיה לאחוזת העיר, שהעיר תהיה בנגב (כנ"ל מ'), "לעומת תרומת הקדש", והאורך יהיה מגביל לעומות תרומת הקדש, שארכו ג"כ כ"ה אלף אמה, וזה "יהיה לכל בית ישראל", שכולם יהיה להם חלק בירושלים (כמו שיתבאר בסי' מ"ח):  

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולנשיא", ר"ל והנשאר מן הרצועה של כ"ה אלף על כ"ה אלף עד גבול המזרחי של א"י ועד גבול המערבי, יהיה אחוזת הנשיא שהוא מלך המשיח, וז"ש "שלנשיא יהיה מזה ומזה", היינו משני הצדדים "של תרומת הקדש ואחזת העיר", מצד המערב עד סוף המערב, ומצד המזרח עד סוף המזרח, ויהיה חלקו כחלק אחד השבטים ממערב למזרח:  

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לארץ יהיה לו", זה יהיה ארצו ואחוזתו כאחוזת שבט אחד (לבד מה שיפריש באמצע הכ"ה אלף לתרומת הקדש) "ולא יונו עוד נשיאי את עמי", ר"ל שבזמן הקודם שלא לקח המלך אחוזה בפ"ע לקח שדות וכרמים מאת העם בחזקה, וציער אותם, כמו שהיה באחאב, אבל עתה לא יצטרכו לזה כי יהיה לו נחלה בלי מצרים:

ביאור המילות

"לארץ יהיה". בא הלמ"ד במקום ה"א, ויל"פ שיהיה לו לארץ, ר"ל שיקרא ארץ הנשיא, ויהיה לארץ מיוחדת:

"יונו". האונאה בא על אונאת ממון ועל כל צער שמצער את חברו, כמש"פ חז"ל מה שכפל וגר לא תונה אחד לאונאת ממון ואחד לאונאת דברים:
 

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כה אמר ה'", עפ"ז אמר ה' לנשיאים, "רב לכם", ר"ל יש לכם רב, ואינכם צריכים לגזול, לכן "חמס ושד הסירו", וגם "עשו משפט וצדקה" להציל גזול מיד עושקו, "הרימו גרושותיכם" בל תגרשו עוד את עמי מנחלתם כמו שעשו הנשיאים עד הנה:

ביאור המילות

"גרושותיכם". שהיו מגרשים הבעלים מן הארץ, והארץ היו קוראים ארץ מגורשת שהיא הפקר בלא בעלים, ויש לשתף בזה מ"ש (למעלה ל"ו ה') למען מגרשה לבז, שחושבים אותה כארץ מגורשת:
 

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"מאזני צדק", מצוה להנשיאים שישגיחו על המדות שיהיו בצדק, שזה מכלל עשיית משפט, כמ"ש לא תעשו עול במשפט במדה במשקל, ואמרו חז"ל בספרא וספרי וב"ב (דף פ"ט) שצריך להעמיד ממונים ע"ז, ולכן הזהיר את הנשיא שישגיח על המאזנים ששוקלים בהם את המטבעות, "ואיפת צדק" הוא מדת היבש, "ובת צדק" הוא מדת הלח, לא כמ"ש להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה:  

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"האיפה והבת", החומר הוא שלשים סאין בין ביבש בין בלח, וזה יהיה קבוע מן המלך ועפ"ז יקבע גם את המדה הקטנה שלוקחים בה מעשר מנת המלך שלא יגדיל אותה יותר להונות את העם, רק "יהיה להם תוכן אחד" לענין "לשאת מעשר", שיהיה תמיד "מעשר של החמר הבת" במדת לח, "ועשירית החמר" יהיה "האיפה" במדת היבש, ויהיה תמיד "מתכנתו כפי החמר", שיהיה תמיד מעשר של החומר, ואם יקטינו את החומר יקטין ג"כ את האיפה והבת:

ביאור המילות

"מעשר, עשירית". העשירית הוא המספר. והמעשר הוא מה שמפרישין מעשר. את הבת היו מפרישין למעשר מן הבת הגדולה של החומר, (כמ"ש פי"ד), לכן אמר מעשר החומר הבת, אבל את האיפה לא היו מפרישין, כי היה מנת הנשיא ששית האיפה מחומר החטים והשעורים, לכן תפס רק שם המספר:

"תוכן". הוא המדה והמספר המכוון, כמו ותוכן לבנים תתנו:
 

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והשקל", וכן קצב המטבעות היוצאות מן המלך יהיה להם קביעות, ובענין שלא יפול בם הזיוף והאונאה, "השקל יהיה עשרים גרה", והמנה יהיה ששים שקל, שהם מאתים וארבעים זהובים, שמנה של קדש כפול היה והיה מאתים זהובים, ויחזקאל הוסיף ארבעים זהובים, ויעלה המנה ששים שקלים, כי יחזקאל תקן שיקח הנשיא מנתו אחד מששים, ולפי חשבונו יקח שקל ממנה, כי יתבאר שמנת הנשיא היותר גדול היה אחד מששים, שהוא מחטים ושעורים, כמו שיבואר (בפסוק י"ג), וכן יהיה מנתו מן הכסף, וצוה שיעשה מטבעות של "עשרים שקלים" ושל "חמשה ועשרים שקלים" ושל "עשרה שקלים" ושל "חמשה שקלים", שמי שיהיה לו מנה וירצה לרצותו על מטבעות גדולות וקטנות יהיו בידו כל מיני מטבעות, כי עשרים וחמש ועשרים ועשרה וחמשה הם ששים, ויוכל להחליף ג"כ שיקח ב' פעמים חמשה ועשרים ועשרה, או ב' פעמים חמשה ועשרים וב"פ חמשה, או ב"פ כ' ב"פ י' וכדומה, וזה לתועלת המדינה:

ביאור המילות

"עשרה וחמשה שקל". פי' עשרה שקל וחמשה שקל, שאל"כ היל"ל חמש עשרה שקל:
 

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זאת התרומה", שחוץ ממה שיהיה לנשיא אחוזה בארץ יקח תרומה מאת העם, וזה יהיה או אחד מששים, או אחד ממאה, או אחד ממאתים, ומפרש מחטים ומשעורים יקח אחד מששים, ויגיע לו מן החומר שהוא עשר איפות ששית האיפה:  

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וחק השמן", מן השמן יקח אחד ממאה, והוא בת הבת, ר"ל שהבת הוא מעשר הכור (והכור הוא החומר) וזה הבת הגדולה (שהמליצה באה ממה שהבת נוטלת עישור נכסים, וכן בת זו היא מעשר הכור) והבת הגדולה מולדת בת קטנה שהיא מעשר מן הבת הגדולה והיא מעשר מן המעשר מן האם שהיא החומר או הכור כאילו היא בת הבת, וז"ש "הבת השמן מעשר הבת מן הכור" שיקח שמן הבת הקטנה, שהיא מעשר של הבת הבאה מן הכור, שהיא הבת הגדולה, אשר "עשרת הבתים הם חומר", ר"ל עשרה הבתים הגדול, מבת הזה יקח בת שלה, שהיא בת הבת, שהיא א' ממאה:

ביאור המילות

"הבת מעשר הבת מן הכור". הכור הוא מדה אחת עם החומר שהם שלשים סאין, ונקרא חומר, שהבעל הבית כשעשה כרי עשאו משלשים סאים, מלשון חמרים חמרים, שמשעשאו כרי נתחייב במעשר, ונקרא בימי שלמה כור (מ"א סי' ד' וסי' ה') שכן מכרו להצוריים במדה זאת, מלשון כירה ומכירה, ובעת שמכרו תבואה לחוץ לקח המלך מעשר, ומדת המעשר נקראת בת הכור, שעשרת בתים כאלה היו חומר, ולעתיד יתנו מעשר של בת הגדולה, שהיא בת הקטנה, בת הבת:

"וחק". היינו מנת הנשיא, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה:
 

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושה אחת מן הצאן, מן המאתים", מן הצאן יגיע לנשיא שה אחת ממאתים צאן, וכן יגיע לו שיעור זה "ממשקה ישראל", היינו מיתר משקים שאינם שמן, כמו מן היין והשכר יקח תרומה א' ממאתים, וחז"ל הוציאו מזה שערלה בטלה במאתים, ר"ל שהשיעורים האלה שיקח שהיא א' מששים א' ממאה א' ממאתים, יהיה על שהם שיעורים קטנים ובטלים תמיד, כמו שמצאנו ביטול בששים, ותרומה עולה בא' ומאה, ומזה הוצאיו שה"ה שיש הבטלים במאתים ואמרו ממשקה ישראל מן המותר לישראל כי מה שהנשיא יקח מנות אלה מפרש אח"כ מפני שעליו יהיה מוטל להקריב קרבנות הצבור ונסכיהם, ובודאי יתנו לו משקה ישראל שכשר לנסכים, ומפרש למה יקח מנה מן הצאן ומנה מן התבואה והיין והשמן, וזה יהיה "למנחה", מן החטים יקריב מנחות, וכן מן היין והשמן יקריב מנחת נסכים, ומן הצאן יקריב "עולה ושלמים", וקרבנות צבור הצריכים "לכפר עליהם", כמו שעירי ר"ח ושל מועדות שמכפרים על הצבור, שכל קרבנות הצבור יהיו מוטלים על הנשיא, ולכן.  

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא", ובזה יהיו כאילו הצבור מביאים אותם בשותפות, אחר שכולם נתנו חלקם, ועי"כ.

ביאור המילות

"כל העם הארץ". כמו הארון הברית, ויל"פ שיהיה החיוב על העם, ועל הארץ, עד שגם הפטורים ממסים ישלמו זאת מצד חיוב הארץ:
 

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ועל הנשיא יהיה" מוטל "העולות והמנחה והנסכים" של כל השנה התמידים שמביאים לעולה בכל יום יובאו מקופת הנשיא, וכן "בחגים ור"ח ושבתות" שמביאים עוד קרבנות מוספים ושעירי חטאת וכבשי עצרת שהם שלמי צבור, "יעשה" הנשיא מכיסו "את העולה" וכו', ויצאו בו הצבור אחר שכולם הששתפו בו:

ביאור המילות

"חגים, מועדים". החגים הם שמביאין בהם שלמי חגיגה, ור"ה ויוה"כ נקראו מועדים:
 

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כה אמר ה'", בענין הקרבנות הנזכר בפרשה זו ושל אחריה יש פליאות רבות, הציע אותם באורך השר מהרי"א כי כולם סותרים מוסיפים וגורעים על חקי הקרבנות האמורים בתורת משה, וסותרים אל העקר אשר בידנו שהתורה לא תשתנה ולא תנוסח בשום אופן, והוא במ"ש (פסוק כ"א כ"ב) שיעשה הנשיא בע"פ פר חטאת, ולא נמצא קרבן זה בתורה? ואמר (פסוק כ"ג) שיעשה בז' ימי החג עולה ז' פרים וז' אילים, ועולת הפסח היו שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים? ואמר (פכ"ד) שהמנחה יהיה איפה לפר ואיפה לאיל, ובתורת משה כתוב ג' עשרונים לפר וב' עשרונים לאיל, ואמר שהשמן הין לאיפה, ובתורה שלישית ההין לאיל וחצי ההין לפר, והנביא נתן מדה איפה והין שוה בכולם? ואמר (פכ"ה) שבשביעי בט"ו בחדש שהוא בחג הסוכות יעשה כאלה שבעת הימים, וקרבנות החג שבתורה היו באופן אחר הפרים הולכים ומתמעטים ואילים שנים וכבשים י"ד? ואמר (סי' מ"ו ד') שבשבת יקריב ז' כבשים ואיל, ובתורה ב' כבשים לבד?, ואמר (שם ו') שבר"ח פר וששה כבשים ואיל, ובתורה פרים שנים ושבעה כבשים?, ואמר (פי"ג) שיקריב תמיד כבש בבקר ומנחה ששית האיפה ושמן שלישית ההין, ולא זכר תמיד של בין הערביים, ובתורה עשרית האיפה סולת בשמן כתית רביעית ההין? ומדוע לא זכר קרבנות חג השבועות ור"ה ויו"כ? וכבר עמדו חז"ל ע"ז במנחות דף מ"ה, ור' יוחנן אמר אליהו עתיד לדרשה, דר' יוחנן לשטתו שכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח, ויהיה שינוי טבע העולם, וה"ה שישתנה ענין הקרבנות, אבל חבריו פליגי עליו, בין במ"ש שיהיה שינוי לעת"ל בטבע, ובין בזה שיהיה שינוי במצות, ואמרו שמלואים הקריבו בימי עזרא והוא כפי' מ"ש הרי"א שקרבנות אלה שחשב פה יהיו קרבנות מלואים, וקרבנות מלואים יהיו משונים, שכן היו משונים גם בימי עזרא ובימי משה, והיו הוראות שעה, ולפ"ז ימשכו ימי המלואים והחנוכה מן חג המצות עד חג הסוכות, כי בחג המצות תהי' התחלת הגאולה ובסוכות יהיה הסוף, כי אז תהיה מלחמת גומ"ג, (ור"א ור"י שפליגי אם יגאלו בניסן או בתשרי שניהם יש להם מקום) ולנגד משך הימים האלה יהיה משך זמן החנוכה, ואחרי ההשקפה הנכונה ראיתי, כי הימים האלה נזכרים ונעשים בשמן ובקצב הראוי, כי בימי משה היו המלואים ז' ימים, ובימי שלמה היו י"ד ימים, שבעה ושבעה, ובימי עזרא נמשכו כ"א יום כמו שנזכר בעשרא, הרי כל א' הוסיף על מלואים הקודמים לו ז' ימים עם ימי הקודמים, וממילא ראוי לפ"ז שמלואים של לעתיד יהיו כ"ח יום, אולם באשר המלואים הקודמים לא נתקיימו ראוי לעשות שנית גם הימים הקודמים, בענין שיעשה ז' ימים וי"ד ימים וכ"א ימים נגד הקודמים שנבטלו, וכ"ח יום הראוים עתה ס"ה שבעים יום, והנה בימי משה אחר גמר ז' ימי המלואים התחילו ימי החנוכה של הנשיאים שנמשכו י"ב יום, והיה ראוי שגם זה יעשה בימי שלמה שתי פעמים י"ב ובימי עזרא ג"פ י"ב, ולעתיד ד' פעמים י"ב יום, והגם שלא נעשו בימי שלמה ועזרא מפני שלא היה זמן הראוי, בכ"ז יעשה לעתיד ג"כ כסדר הנ"ל, י"ב יום נגד ימי משה, וכ"ד יום נגד ימי שלמה, ול"ו יום נגד ימי עזרא, ומ"ח יום של לעתיד, ס"ה ק"ך יום, ועם שבעים הנ"ל הם ק"צ, וסימנך לק"ץ הימין, ולכן יתחילו בע"פ וימשיכו עד שמיני עצרת שהם ק"ץ יום בכיון, "כה אמר ה'", הודיע לו ענין חנוכת הבית לעתיד, וכבר אמר לו (סי' מ"ג י"ח) איך יכפר על המזבח, וזה יתחיל בכ"ג באדר וימשך שמונה ימים עד ר"ח ניסן כמו שהיו במלואים של משה, ועתה יודיע לו מה שיעשה מן ר"ח שכבר נרצה המזבח, ויתחיל לכפר על הבית וזה ימשך עד י"ד ניסן, ואז יתחילו ימי החנוכה שימשכו עד שמיני עצרת, צוה ליחזקאל "שבאחד לחדש יקח עוד פר בן בקר לחטא את המקדש":  

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולקח הכהן מדם החטאת ונתן על מזוזת הבית" היינו האולם וההיכל, "ואל ארבע פנות העזרה" הוא הסובב של המזבח, (כנ"ל מ"ג כ'), וז"ש "למזבח, ועל מזוזת שער החצר" הוא עזרת ישראל על ג' השערים שלו:

ביאור המילות

"העזרה למזבח". כי עזרה שם משותף על עזרת ישראל, ועל חלקי המזבח (כנ"ל מ"ג י"ד) לכן אמר. שר"ל העזרה של המזבח:
 

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וכן תעשה בשבעה בחדש", יקריב שנית פר חטאת ויחטא ממנו כמו בפר הראשון, "מאיש שוגה ומפתי", מוסב על "וחטאת את המקדש" (שבפסוק י"ח) שיחטא "מאיש שוגה", ר"ל כי החיטוי שיהיה בא' לחדש היה לכפר על המזיד, והחיטוי שבז' לחדש יחטא את המקדש מן המשגה, היינו מה שחטא איש ע"י שגיאת העיון, כגון שטעה בהוראה, או מה שחטא ע"י פתיות, ובשני פרים אלה "תכפרו את הבית", כי פרים ושעירים שהקריבו מן ז' אדר עד ר"ח ניסן (כנ"ל סי' מ"ג) היו לכפר על המזבח:

ביאור המילות

"מאיש שוגה ומפתי". השוגה היא שגיאה עיונית, וזה ההבדל בין שגה ובין שגג, כמ"ש בס' התו"ה (ויקרא סי' רמ"ג) והוא מי שמעיין וטועה בעיונו דהיינו שגגת הוראה. והפתי, הוא השוגג מפני חסרון ידיעה:
 

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בראשון" עתה הודיעו סדר המלואים והחנוכה שיתחיל בע"פ, וז"ש "בראשון" ר"ל ראשון לחנוכה, שיתחיל "בארבעה עשר יום לחדש" ניסן, "יהיה לכם הפסח", בא ללמד בל יחשוב איש שהקרבנות שיספר פה יהיו תחת הפסח וחג המצות אשר צותה התורה לשמור ביום ההוא, אמר לא כן, כי בכ"ז יהיה לכם הפסח, תביאו את קרבן הפסח כהלכותיו בי"ד ניסן, וכן יהיה "חג שבעת ימים" יהיה חג המצות ויובאו קרבנות חובת היום כמצוה בתורת משה, וכן "מצות יאכל" שלא תשתנה שום דבר ממצות היום:

ביאור המילות

"שבעות ימים". כמו שבעה:
 

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ועשה הנשיא", רק חוץ מקרבנות היום המחוייבים כפי תורת משה אשר יבואו כהלכתם, "יעשה הנשיא" קרבנות שיהיו הוראת שעה מחמת חינוך, והוא שבע"פ יביא לחנוכה "פר חטאת", וזה לא יהיה לכפר על המזבח ועל המקדש, שכבר כפר בימים הקודמים כנ"ל, רק "לכפר בעדו ובעד כל עם הארץ":  

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ושבעת ימי החג", חוץ מקרבנות החג הכתובים בתורה "יעשו עולה לה' שבעה פרים ליום", ואל תחשוב שס"ה יהיו שבעה דהיינו אחד אחד ליום, לז"א "שבעת הימים", ר"ל בכל יום משבעת הימים יבא ז' פרים.

"וחטאת" וכו' וכ"ז לחינוך:

 

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ומנחה", וגם המנחה שיביא לחינוך תשתנה מן המנחה הקבועה בתורה, שיהיה "איפה בין לפר בין לאיל", וכן "השמן" ישתנה מצותו להיות "הין לאיפה" כי כ"ז הוא מצוה לשעה לבעבור החינוך לבד, חוץ מנסכי היום שיעשו כמצותן:  

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בשביעי", והחינוך הזה ימשך עד חג הסוכות עד שבחדש "השביעי בחמשה עשר יום לחדש בחג", היינו בחג הסוכות, "יעשה כאלה שבעת הימים", בכל ז' ימי סוכות עד שמיני עצרת שעד אז ימשכו ימי החינוך, "כחטאת וכעולה" הכל כמו שעשה בפסח וכן "כמנחה וכשמן", ומפני שבפסח יתחיל החינוך ובסוכות יסיים, באו בהם קרבנות שוים, וגם שאז תהיה מלחמת גוג ומגוג, וסוף התשועה, כמ"ש בזכריה (סי' י"ד):