מלאכת שלמה על נגעים י
<< · מלאכת שלמה · על נגעים · י · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בשער צהוב דק. פי' שתי שערות צהובות כתבנית הזהב:
דק לקוי קצר. מה שאמרה תורה ובו שער דק משמע לקוי קצר וקצר ר"ל משאר כל השער [הגהה פי' שאר כל השער היינו השער הרחוק הרבה ממקום הנתק]. אי נמי קצר משיעור דתנן גבי שער לבן בפ' בא סימן וקצת משמע כן בתוספתא הר"ש ז"ל. וז"ל התוספתא עם פי' הר"ש ז"ל ר"א בר"ש אומר הטמא בשער לבן דהיינו ארוך כשיעור דתנן בפ' בא סימן טהור בשער צהוב דקצר בעינן ואין זה קצר. טהור בשער לבן דהיינו קצר טמא בשער צהוב ע"כ:
מה הלשון אומרים. מצאתי מוגה אומרת:
או דק לקוי קצר. לפי הגרסא השניה שהביא ר"ע ז"ל צריך למחוק מלת או ולכתוב במקומה לא דק לקוי וכו'. [הגהה א"ה אינני יודע איך לתקן הדברים הללו שבל"ס יש בהם ט"ס שע"כ להגיה ארוך במקום קצר אבל מה הוסיף על דברי הר"ב הלא זו היא ממש הגירסא השנייה של הר"ב דגרס לא במקום או וצ"ע]. ובת"כ פ' נגעים ראש פרק תשיעי תניא רבי יוחנן בן נורי אומר אינו אומר לא היה בו שער צהוב דק אלא לא היה בו שער צהוב ואפילו ארוך ע"כ וע"ש בספר קרבן אהרן וביד פ"ח דהלכות טומאת צרעת סי' ב' ומשם משמע דמלת קצר הוא פירוש למלת לקוי כלומר דק האמור בתורה היינו שהוא לקוי בקצרות מלבד שצריך שיהא צהוב כתבנית הזהב:
דברי רבי יהודה מ"מ עקיבא:
שאין שער אחר מציל מידו שאם יש בנגע שתי שערות לבנות אפילו מלא שערות שחורות אינם מצילות על השתי שערות לבנות שלא יטמאו אבל שער צהוב אם יש עמו שערות שחורות אינו מטמא:
ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפך אְמֶור הפוך כך נראה קצת דגריס הרמב"ם ז"ל וז"ל ור' יהודה אומר שכל מי שהתנה בו שיחדש השער אחר הנגע לאמרו יתברך בו הפך כמו שנאמר בצרעת עור בשר והיא הפכה שער לבן בזה נאמר שצריך הפוך ואולם הנתק אשר נאמר בו ולא הי' בו שער צהוב ולא אמר ולא הפך שער צהוב לא נאמר בו שצריך הפוך והכוונה כי כאשר הי' שם שער צהוב הנה הוא טמא בין שקדם שער צהוב לנתק בין שקדם הנתק לשער צהוב ע"כ. ואית דגרסי כל מקום שצריך לומר הפוך אמור הפוך כלומר [*) ר"ל שאנחנו נאמר] נאמר בכתוב הפך אבל בתוספתא גרסי' כל שצריך לומר הפך אמר הפך דמשמע אמר הכתוב בהדיא הפך וכן בת"כ פ' שמיני דפרשת נגעים [ואני מ"מ כל מקום שֶצָרַך לומר הפך אמר הפך אבל הנתק וכו' וכן הגי' ה"ר יהוסף ז"ל וכתב פי' כל מקום שנצרך הפסוק לומר תיבת הפך כגון הא דכתיב הפך לבן אמר תיבת הפך ע"כ] וכן הגרסא במשנה בדפוס של סדר טהרות להר"ש ז"ל וז"ל הברייתא שם דת"כ וכי יראה הכהן את נגע הנתק אמר ר"ש מה ת"ל הנתק מקיש נגעים לנתקים מה נגעים שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף הנתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך קל וחומר ומה שער לבן שאין שער אחר מציל מידו אינו מטמא אלא הפוך שער צהוב דק ששער אחר מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך לא אם אמרת בשער לבן שלא יפה כחו במקומו לטמא בכל מראה תאמר בשער צהוב דק שיפה כחו במקומו לטמא בכל מראה הואיל ויפה כחו לטמא בכל מראה יטמא הפוך ושלא הפוך ת"ל נגע הנתק הקיש נגע לנתק מה נגע שער לבן שבו אינו מטמא אלא הפוך אף נתק שער צהוב שבו אינו מטמא אלא הפוך. ר' יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפך אמר הפך אבל הנתק שנאמר בו ולא הי' בו שער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך א"כ למה נאמר נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס אף נתק כגריס ע"כ. ושם בת"כ ראש פרק ט' מבואר יותר דתניא התם רבי יהודה אומר אינו אומר לא הפך בו השער צהוב אלא לא היה בו שער צהוב, הא אם קדם את הנתק טמא ע"כ:
הצומח מציל מיד שער צהוב דק ומיד הפשיון כך מ"מ:
ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות וכששערות הללו רחוקות מן הקמה מקום שתי שערות נחשבות כמבוצרות בתוך הנגע וכן גבי מחי' נמי כשמקיפה מכל צד בהרת כשיעור שתי שערות ע"כ נקראת מבוצרת הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין במ"ש לקמן בפירקין סי' ז':
אחת צהובה וכו'. אית דגרסי שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה וכו' מלבד מלות שתי שערות דבסיפא דרישא וגירסא שאינה צריכה היא:
בפי' רעז"ל וסתם מתני' כראב"י וכתב הר"ש ז"ל ומיהו בת"כ משמע כו' ותמהתי שראיתי שכתב מהרי"ק ז"ל זה בשם הר"י קורקוס ז"ל והם דברי הר"ש ז"ל כמו שכתבתי:
ואחת לבנה. דגם שער לבן הוי סימן טהרה דמרבי לי' בת"כ מיתורא דוי"ו דושער שחור:
רש"א כל שאינו סימן טומאה כגון שקדם לנתק דלעיל קאמר ר"ש דאינו מטמא אלא הפוך:
הרי הוא סימן טהרה בנתק ומציל מיד סימני טומאה:
החליטו בפשיון והלך הפשיון היינו שחזרו שערות וצמחו במקום שפשה וחזר הפשיון שלאחר שצמחו חזרו וניתקו או שלא חזרו וניתקו אלא שבא שער צהוב הרי הוא בהחלטו כמו שהי' ושערות שחורות שצמחו בפשיון אין מצילות מיד שער צהוב דלא צמחו בנתק אלא בפשיון הר"ש והרא"ש ז"ל:
וחזר הפשיון לאו דוקא שפשה באותו מקום עצמו וכן הוא שם ביד וז"ל והלך הפשיון וחזר פשיון אחר אלא שבכסף משנה נראה שנשמטה זו הבבא מלהורות מקומה זו וגם בבא דלקמן סי' ח' שפסק הרמב"ם ז"ל דהלכתא כת"ק דהתם לא הורה הוא ז"ל מקומה ע"כ:
שני נתקים זה בצד זה וכו' ביד שם פ"ח סי' י' מפ' דשיטה של שער מפסקת ביניהם דקתני היינו שיטה של שער שחור ומפ' דטמא דקתני רישא היינו לומר דאינו טהור ע"י השער שחור שהרי הוא כמות שהי' דאכתי לאו מבוצרות הן ומה ששנינו נפרץ במקום אחד כגריס טמא היינו אפילו נפרץ משני מקומות כמו שפי' הראב"ד ז"ל והטעם פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל נפרץ ממקום אחר כגריס ה"ז טמא שהפרצה עצמה נתק אחר והרי שער שחור בצדו ואינו כנוס לתוכו ע"כ משמע קצת דגריס נפרץ ממקום אחר בריש בהאי בבא.
בפי' רעז"ל הקיש נגע לנתק. אמר המלקט נראה דצריך להיות הקיש נתק לנגע:
נפרץ פי' בסוף שבוע או לאחר הפטור דאין פשיון מטמא בתחלה:
נפרץ ממקום אחר כגריס טמא פי' הר"ש ז"ל אפילו נפרץ כגריס אבל הרא"ש ז"ל פי' כגריס טמא לאו דוקא כגריס דאפילו בפחות נמי טמא משום פשיון אלא אגב דבעי למיתני בסיפא כגריס טהור תנא נמי ברישא כגריס ונגע האחד טמא כי השיטה רחבה שתי שערות והנגע שנשר השער תחלה אצלו הוא הפושה וטמא והשני להסגיר כדאמרינן (פ"ו מ"ה) בשתי בהרות זו לפנים מזו אם בפנים כלתה סימן פשיון לפנימית א"נ כגריס דוקא דהשתא נעשה נגע אחד ואע"פ שנשר השער תחלה אצל האחר נגע אחד הוא והכל טמא והשתא ניחא נפרץ ממקום אחד טמא כלומר נעשה הכל נגע אחד טמא ואין כאן עוד הסגר ע"כ:
שני נתקים זה לפנים מזה פי' שני נתקים זה לפנים מזה והפנימי כגריס ושיטה של שער ברוחב שתי שערות מקיפתו וחוץ לשער היקף נתק ברוחב שתי שערות ודמי להא דתנן לעיל בהרת כגריס ומחי' כעדשה מקיפתה וחוץ למחי' בהרת והתם תנן הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט והכא מהאי דינא הפנימית להסגיר והחיצונה לפטור דהתם שדינן מחי' המקפת בהרת הפנימית בתר חיצונה ומטמינן לחיצונה והכא נמי שדינן שערות המקיפים נתק הפנימי בתר חיצון ומטהרינן לחיצון דהא אית בי' שערות שחורות מבוצרות וה"נ תניא בתוספתא נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון ולר' יוסי דאמר לעיל אין מחי' סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה ה"ה הכא נמי אין השערות סימן טהרה לחיצון דאיכא נתק לתוכו ומסגיר את שניהם ובת"כ ריש פרשה ה' נמי תניא איש להביא נתק בתוך נתק דברי ר' עקיבא ור' עקיבא לטעמי' דלעיל גבי בהרת קאי ר' עקיבא בשיטת ר' יוסי דמסגיר את שניהם והך שיטה של שער נמי לא שדינן לא בתר חיצון ולא בתר פנימי ומסגיר את שניהם:
נפרץ ממקום אחד טמא לרבנן פנימי דוקא לר' עקיבא ולר' יוסי שניהם משום פשיון משני מקומות טהורין שני והנתקין לדברי הכל דאיכא שערות ומבוצרות ומצילות לכאן ולכאן הר"ש והרא"ש ז"ל וקשה לע"ד דהא לעיל פ' ששי סי' ה' חלק הרא"ש ז"ל על פי' הר"ש ז"ל ועל גירסתו וכיצד השתא נראה שהודה לו וצ"ע לע"ד:
בפי' רעז"ל ואי במשואר דוקא במבוצר או דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן דנחשב כמבוצר כך צ"ל. וביד שם פ"ח סי' ח' אלא שבכסף משנה לא נזכר מקומה איו. ובתוספתא ר' יהודא בן נקוסא משום ר"ש קאי בשטת ר"ש בן יהודה משום ר"ש דמתני' והרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת בפירוש פלוגתא דתנא דמתני' ע"ש וכותי' הכריח בספר קרבן אהרן פרק ט' דפרשת נגעים סימן ט"ו ע"ש ותוסף לקת טוב והנהו בספר תוספות יום טוב:
מי שהי' בו נתק כגריס וכו' בת"כ פ' עשירי דפ' נגעיה ומשמע התם דהה"נ אם הי' הנתק בזקנו וניתק כל זקנו ה"ז טהור ומסמך לה אקרא וכן הוא שם ביד בפ"ח וכתב שם ובפ"ה ויתטמא עור הראש והזקן שנקרחו בנגעי עור הבשר אלא שאין מטמאין בשער לבן ע"כ:
בפי' רעז"ל בין שהוחלט בפשיון טהור דבכולהו פריחה מטהרת אמר המלקט פי' הר"ש ז"ל אפי' עמד בעיניו שתי שבועות ופטרו ולא הוחלט מעולם אלא מתוך הפטור ניתק כל ראשו טהור ולא הוי כפורח מן הטהור דטמא כדפרישית לעיל דפריחה אחר הפיטור טהורה ע"כ: ומבואר בפי' ר"ע ז"ל לעיל ר"פ הפורח פי' דאע"ג דגבי בהרת תנן לעיל הפורח מן הטהור טמא גבי נתק אפי' פורח מן הטהור טהור וכתוב בכסף משנה שם פ"ח סי' י"ב בשם הר"י קורקוס ז"ל ויש לשאול מ"ש מבהרת דפורח בכולו אחר הפיטור טמא וי"ל דשאני התם דקרא מוכח שאין הפריחה מטהרת אלא פורח מן הטמא ואילו הכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו וגומר משמע בכל גוונא ואין טעם להחמיר בלאחר הפיטור כיון דליכא לאוכוחי הכי מקרא ולא מטמאינן אלא בבא כן בתחלה דלא מקריא פריחה ואין להקל בכולו יותר מבקצתו ומדמינן לי' לנגע ע"כ:
אינו דין שיעכבו זה את זה בברייתא דת"כ סתר לי' ר' יהודא להאי ק"ו מקרא דכתיב ראשו טהור ואין הזקן מעכבו:
אין מצטרפים זה עם זה דכתיב בראש או בזקן מלמד שהן שנים:
גשם שם עשב האוכל ממנו אינו מגדל שער וכן המקום שיוסך ובלשון תלמוד קרוי נשאי:
איזוהי קרחת. כלומר המקום שנקרא קרחת ובתחלה שאל ממה נעשה הקרחת והשיב אכל נשם וכו' כלומר דלעולם אינו מגדל שער וכן אם נקרח בידי שמים לאפוקי מחמת חולי דחוזר ומגדל שער כדאיתא בת"כ:
עד כנגד. שער מלמעלן למעלה מן המצח שהשער פוסק. הרא"ש ז"ל: ומצאתי שנמחקה מלת עד דבהאי סיפא וכן ג"כ מחקה ה"ר יהוסף ז"ל: