מלאכת שלמה על מעילה ה
<< · מלאכת שלמה · על מעילה · ה · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הנהנה: ש"פ וכו' ביד רפ"א דהלכות מעילה וכוליה פירקין שם פרק ו'. ועיי' בת"כ פ' ויקרא בדבורא דחטאות פרק עשרים דמשמע משם שהנהנה מן ההקדש אפילו פחות מש"פ משלם קרן וחומש למיעוט אבל לא אשם ע"ש בספר קרבן אהרן. גמרא תנא ומודה ר"ע לחכמים בדבר שיש בו פגם דלא מעל עד שיפגום ובמאי פליגי בלבושא מציעאה וכו' כדפירש רעז"ל:
כיצד נתנה קטלא בצוארה: תוספות פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ט.) ובגמרא מפרש דע"י הנאת תשמישן של זהב הוא דאינו נפגם אבל אש משליכין אוחו בכל מקום חסר. עוד אמרינן בגמרא דלאלתר הוא דלית ביה פגימה הלכך כיון שנהנה מעל אבל לאחר זמן אה"נ שהוא הולך וחסר:
תלש שיער מן החטאת: דבר שיש בו פגם הוא שהכחישה. ובגמ' אפי' בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל קתני הנהנה מן החטאת. ובגמרא פריך מכדי אי בחטאת תמימה עסיקינן. היינו כוס של זהב דכי היכי דכוס של זהב לא קאי לאיפגומי ומש"ה לא אזיל ביה בתר פגימה אלא כיון שנהנת בו בפרוטה מעל אף חטאת תמימה דקיימא להקרבה ולאו בת פדייה היא כיון שנהנה ממנה למעול בה ואמאי קאמר עד שיפגום מאי פגם מצי למיעבד בה דאפילו רכיב עלה עד דאכחשה האי לא הוי פגם דלא פגמה למזבח דבהמה בין שמנה בין כחושה חזיא לכפרה ואין בה תורת פגימה ומשני רב פפא בבעלת מום עסקינן פירש רש"י ז"ל דקיימא לפדייה וכיון דפגמה אכחשה ונפחתו דמיה ודבר שיש בו פגם הוא הלכך לא מעל עד שיפגום בש"פ וסיפא דקתני כשהיא מתה כיון שנהנה בש"ש מעל מיירי בין בתמימה בין בבעלת מום דכיון דמתה לאו בת פדייה היא דאין פזדין את הקדשים להאכילן לכלבים הלכך לא תני בה עד שיפגום עכ"ל ז"ל. ואיתא להאי בבא רפ"ק דמכלתין ובפרקין דלעיל דף ט"ו וגם שם הגרסא ג"כ הנהנה מן החטאת:
כשהיא מתה כיון שנהנה מעל: מדרבנן. ומפרש בגמרא ברפ"ק דמכלתין דהה"נ דבכל קדשים שמתו יש בהן מעילה מדרבנן והא דנקט חטאת טפי משאר קדשי קדשים דסד"א הואיל ולכפרה אתיא דכשהיא חיה קיימא לחטאת ובדילי מינה והשתא נמי כשהיא מתה בדילי מינה ולא איצטריך למיגזר בה מעילה קמ"ל תנא דמעל וכ"ש בשאר קדשי קדשים כגון עולה ואשם ושלמי צבור דלאו לכפרה אתו ואית בהו מעילה הואיל ומחיים לא בדילי מינייהו אינשי כולי האי ולא איצטריך תנא לאשמועינן אבל חטאות המתות שסימנם ו'ת'מ'נ'ע לא גזרו בהם מעילה כיון דבחייהם לא קיימי להקרבה אלא למיתה בדילי מינייהו אינשי אפילו מחיים וכ"ש לאחר מיתה דמאיס ולא אתי לאיתהנוי' מינייהו הלכך לא איצטריך למיגזר בהו מעילה אלא בשאר חטאות דלהקרבה קיימי דלא בדילי מינייהו מחיים איצטריך למיגזר בהו מעילה לאחר מיתה:
כיון שנהנה מעל: מדרבנן הרמב"ם ז"ל בהלכות מעילה פרק ששי:
בדבור ראשון לרעז"ל: צריך להיות נהנה בכחצי שיעור כגון וכו' וצריך למחוק מלת ופגם:
עד שיהנה וכו': גמרא אקשה רחמנא למעילה לסוטה דכתיב נפש כי תמעול מעל ובסוטה נמי כתיב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל לומר לך מה סוטה אע"ג דלא פגמה הבועל מעלה דהא סוטה פגומה ועומדת היא מבעלה דהא בעינן שקדמה שכיבת הבעל לבועל כדכתיב מבלעדי אישך גבי הקדש נמי נתנה טבעת בידה או שתתה בכוס של זהב אע"ג דלא פגמתו מעלה. ואקשה נמי רחמנא לע"ז דכתיב בה דמעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי הבעלים לומר לך מה ע"ז שמשנה עצמו משכינה לע"ז גבי הקדש נמי לא מעל עד דבקע בקורדום של קדש עצי חולין דשינה ממלאכת קדש למלאכת חול ופגמה מידי דבר איפגומי הוא. ואקשה נמי רחמנא לתרומה בג"ש דחטא חטא לומר לך מה תרומה כי יאכל כתיב פרט למזיק אוכלין או משקין של תרומה אף גבי הקדש נמי כל מידי דבר אכילה כי מזיק ליה ששפכו ולא נהנה ממנו פטור ממעילה א"נ לההיא דרשא דמתניתין וכדפירש רעז"ל:
אין מועל אחר מועל וכו': בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ"ה) מוקמינן לה לדעת ר' אושעיא ב"ר יהודה דס"ל התם במתניתין דובהקדש במזיד קידש וכו' דהקדש בשוגג מתחלל דהא קתני אין מועל. אחר מועלי אלמא מקמא נפיק לחולין אע"ג דשוגג הוא דאי מזיד ליכא. מעילה ואפ"ה ס"ל לר' יהודה דקדושת הגוף לא מיתחלא דקתני הכא גבי בהמה דקדושת הגוף היא דכולן. מעלו ע"כ. ואיתא בתוספות פרק הוציאו לו (יומא דף נ"ט) ודפ"ק דחגיגה דף י"א ודפרק השואל דף צ"ט: ודפ' ב"ש דזבחים דף מ"ו ודר"פ המנחות:
אלא בהמה וכלי שרת: מתניתין דקתני כלי שרת יש בהו מועל אחר מועל ר' נחמיה היא ורבנן פליגי עליה בברייתא דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד ובגמ' מפרש טעמייהו דרבנן מקרא דכתיב גבי מעילה באיל האשם יתירא לומר לך דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד. ור' נחמיה דמוסיף כלי שרת למועל אחר מועל מייתי להו מק"ו דכיון דקיימא לן דכלי שרת מקדשין כל דבר ויש במה שנתקדש בתוכם מועל אחר מועל שהרי קדושת הגוף הוא ואינו יוצא לחולין ק"ו ומה אם אחרים מביא לקדושת מועל אחר מועל הוא עצמו לא כ"ש שיהא קדוש כ"כ שיהא בו ג"כ מועל אחר מועל. והקשו תוספות ז"ל תימא דתניא בתוספתא קורדום של הקדש בקע בו ובא חברו ובקע בו עד מאה כולן מעלו וליכא למימר דהתם מיירי בקורדום שהוא כלי שרת דקתני התם בסיפא נתנה לחברו וחברו לחברו הראשון מעל והשני לא מעל וי"ל דהכא מיירי באדם שאינו גזבר ומתכוון לקנות בהגבהה וא"כ הוציאו לחולין ומש"ה אמרינן דאין מועל אחר מועל והתם מיירי בגזברים דלעולם הם מוחזקין משל הקדש וכשסבורין הן שהקורדום שלהם ואינם מתכוונין להוציאה לחולין וא"כ לעולם לא יצא לחולין בשום מעילה עד שיוציאה מרשותי ולכך אמר דכולן מעלו. ועוד מפרש רבינו חיים הכהן דהתם במאי עסקינן כגון שמיד לאחר שבקע בו החזירה ומיד שהחזירה קרי של הקדש והוי כאילו לא בקע בו ולא מעל ומש"ה קאמר דכולן מעל ע"כ:
כיצד רכב על גבי בהמה של הקדש: ובא חברו וכו' כך צ"ל. והרמב"ם ז"ל בפרק ששי מהלכות מעילה מפר' דדוקא סיפא דהיינו תלש מן החטאת מיירי בבהמה תמימה אבל מאי רישא דקתני רכב ע"ג בהמה מיירי בבהמה טמאה ולפי זה ה"פ דמתניתין אין מועל אחר מועל בקדשי בדק הבית אלא בקדשי מזבח ע"ש:
תלש מן החטאת ובא חברו ותלש כולן מעלו: קשה להר"מ דאמרינן בפרק הלוקח בעי ר' ינאי התולה צמר מעולה תמימה מהו ופריך תולש מי איכא מאן דשרי אלא צמר שנתלש מהו וי"ל דהכא מיירי שתולש מבשר החטאת תוס' בכתיבת יד. [הגה"ה היה נראה לומר שצ"ל משער וליתא אלא מבשר הוא ור"ל דלפי זה בין שכן שכאן מיירי בתולש מבשר חטאת אע"פ שהלשון דחוק דלא מצינו לשון תלישה גבי בשר מכל מקום הקושיא מיתרצתא דהתם לא בעי אלא מצמר שנתלש והה"נ משער שנתלש אבל אם תלש בשר מן החטאת כדתנן במתני' דבהכי מוכרח לאוקומה כדי להנצל מן הקושיא דוק]:
רבי אומר כל דבר שאין לו פדיון: גרסינן. ופירשו תוספות ז"ל בכתיבת יד רבי אומר כל דבר שאין פגם שלו חשוב מאחר שאינו עומד לפדיון יש בו מועל אחר מועל ובגמרא פריך היינו ת"ק דהיינו טעמא דיש מועל אחר מועל בבהמה משום שאין פגם שלו חשוב מחמת שאינו עומד לפדיון ואינו יוצא לחולין ומשני קדשי מזבח תמימים ונעשו בעלי מומין ושחטן קודם פדייה איכא בינייהו וכו' ע"כ. ורש"י ז"ל פירש דבר שאין לו פגם שאינו נפסל בפגימה דהיינו וכו' כדפירש רעז"ל. ובפירושו של רעז"ל צ"ל רבי אומר יקברו משום דקסבר הכל היה בכלל העמדה והערכה ואפילו קדשי מזבח והני לא אפשר דהא מתו הלכך יקברו וכיון דלא הוו תו בני פדייה יש בהן מועל אחר מועל הנהנה מהן לאחר שחיטה וחכמים אומרים יפדו דלא בעי העמדה והערכה וכיון דקדושת דמים נינהו ואית בהו פדייה אין בהן מועל אחר מועל. וזה פירוש תוי"ט רבי אומר כל שאין לו פדיון וכו' כתב הר"ב ז"ל ואיכא בין ת"ק לרבי וכו' ועבר ושחטן דהשתא יכול לפדותן להאכיל לאדם גמרא סוף תמורה דף ל"ג וחכמים אומרים יפדו דלא בעי העמדה והערכה ותימא דבמשנה ג' פרק בתרא דתמורה לכ"ע קדשי מזבח בעו העמדה והערכה רבנן דהכא כמאן וכו' [הגה"ה נם החכם הר"ס ז"ל הרגיש בזה וכתב בסוף דבריו ודוחק לומר דרבנן דהכא פליני ארבנן דהתם ואר"ש עכ"ל]:
נטל אבן וכו': פ"ק דחגינה דף י' וי"א ובפרק כיצד הרגל דף כ' ובפרק השואל דף צ"ט. ושם פרק כיצד הרגל צריך לי עיון בפירוש רש"י ז"ל שפי' וז"ל נתנה לחברו קנייה חברו דגזבר יש לו רשות ליתן וזה שהוציאו לחולין מעל ע"כ. אבל כאן ובפ"ק דחגיגה וגם בפרק השואל פירש מתניתין כפשטה דהוא הנותן מעל שהוציאה לחולין ע"כ. ואפשר להיות שנפל טעות בלשון שם ובדוחק יתיישב כפי האמת שהגזבר הוא המועל ומלת וזה קאי אגזבר או צ"ל והוא. אבל ראה זה מצאתי ביד שם בהלכות מעילה פרק ששי סימן ז' וז"ל אמרו חכמים שהנוטל אבן או קורה של הקדש שניהם מעלו ואם נתנה לזה הגזבר שהיתה תחת ידו הוא מעל והגזבר לא מעל ע"כ ולא חלק עליו הראב"ד ז"ל אלא ברישא דמילתיה דקאמר שניהם מעלו וכן ג"כ פירש הרמב"ם ז"ל כאן בפירוש המשנה דהוא מעל קאי אנותן וחברו לא מעל קאי אגזבר כלומר שנטלה איניש דעלמא מתחת יד הגזבר וזכה בה וקנאה ולפיכך מעל אבל הגזבר לא מעל כשחזר ונתנה לו אותו שלקחה שהרי לא נהנה הגזבר בקבלה זו שבידו היתה מתחלה וגם עתה נשארה בידו כבתחלה ע"כ כוונת דבריו ז"ל בקיצור. ואפשר לומר שגם רש"י ז"ל פירש הוא מעל וחברו לא מעל דבפרק כיצד הרגל כדברי הרמב"ם ז"ל בקרוב דגזבר לא מעל והמקבל מידו של הגזבר מעל ואין לתמוה אם רש"י ז"ל יחלוק בפירושיו דידיה אדידיה דמהדורות טובא עבד הוא ז"ל ובכמה דוכתי בתלמודא איכא הכי שחזר בו בפירושו:
נתנה לבלן: פרק הזהב (בבא מציעא דף מ"ח:)
שהוא אומר לו: תוספות פרק שני דבכורות דף י"ד:
אכילתו ואכילת חברו כו': ברייתא בראש פירקין. בפירוש רעז"ל צ"ל כגון סך הוא חצי שיעור ונתן לחברו חצי שיעור ואכלו או איפכא וכו'. וביד בפ"ה דהלכות מעילה סימן ג' ד':
ואפילו לזמן מרובה: וכדתנן נמי בכריתות פ' אמרו לו צירף המעילה לזמן מרובה. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא בדבורא דחטאות פרשה י"א: