משנה מעילה ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ה · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

אין מועל אחר מועל במוקדשין, אלא בהמה וכלי שרתז.

כיצד, רכב על גבי בהמה ובא חברו ורכב ובא חברו ורכב, שתה בכוס של זהב ובא חברו ושתה ובא חברו ושתה, תלש מן החטאת ובא חברו ותלש ובא חברו ותלש, כולן מעלו.

רבי אומר, כל שאין לו פדיון, יש בו מועל אחר מועל.

נוסח הרמב"ם

אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת כאיזה צד רכב על גבי בהמה ובא חברו ורכב ובא חברו ורכב שתה בכוס של זהב ובא חברו ושתה ובא חברו ושתה תלש מן החטאת ובא חברו ותלש ובא חברו ותלש כלם מעלו רבי אומר כל שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל.

פירוש הרמב"ם

אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלים כו': הואיל ומעל הראשון כבר חלל אותו הקדש כמו שנתבאר בשני מקדושין ולפיכך הנהנה באותו דבר אחריו לא מעל ומה שיש בין תנא קמא ורבי הוא קדשי מזבח שנפל בהן מום רבי אומר אם עבר ושחטן יקברו ואין להם פדיון ולפיכך יש להם מועל אחר מועל ר"ל בבעלי מומים אלא כיון שנהנה ופגם מעל כמו שהקדמנו בפרק הזה והנהנה באותו בהמה אחריו לא מעל ואין הלכה כרבי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

במקודשין אלא בהמה וכלי שרת - בהמה תמימה, בהמת קדשי מזבח תמימה. דהני לאו לפדייה קיימי ולאו בני פגימה נינהו, שאפילו רכב אחד על גבי בהמה והכחישה או תלש מן צמרה, עדיין ראויה היא לקרבן, ויש בה מועל אחר מועל. וכן שתה אחד בכוס של זהב, אפילו אם פגמו ופחתו, כיון דקדוש[ת הגוף] הוא ולאו לפדיה קאי, ראוי הוא עדיין לשירות ויש בו מועל אחר מועל. אבל קדשי בדק הבית כגון בהמת קדשי בדק הבית, אין בהם מועל אחר מועל, משום דבני פדייה נינהו, וכיון שמעל בו אחר שהוציאן לחולין ח תו לית בה מעילה:

רבי אומר כל דבר - שאין לו פגם, שאינו נפסל, דהיינו כל דבר שאין לו פדיון כי הני דאמרן, אפילו פגמו יש בו מועל אחר מועל. ואיכא בין תנא קמא לרבי קדשי מזבח תמימים שנעשו בעלי מומים ועבר ושחטן ט קודם פדייה. רבי אומר יקברו, משום דבעו העמדה והערכה ולא אפשר דהא מתו, הלכך יקברו, וכיון דלא הוו תו בני פדייה יש בו מועל אחר מועל הנהנה מהן לאחר שחיטה. וחכמים אומרים יפדו, דלא בעו העמדה והערכה י, וכיון דקדושת דמים נינהו אין בו מועל אחר מועל. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

אין מועל אחר מועל במוקדשים. פי' הר"ב בהמת קדשי מזבח תמימה כו'. אבל קדשי בדק הבית כו' וכיון שמעל בו אחר שהוציאו לחולין. כרבי יהודה במשנה ח' פרק ב' דקדושין דס"ל הקדש בשוגג מתחלל:

וכלי שרת. גמ' ק"ו אם אחרים מביא לקדושתן [דכלים מקדשים כדתנן ספ"ט דזבחים] הוא עצמו לא כ"ש פירש"י לא כ"ש שיהא קדוש כל כך שיהא בו מועל אחר מועל:

רבי אומר כל שאין לו פדיון כו'. כתב הר"ב. ואיכא בין ת"ק לר' כו' ועבר ושחטן [דהשתא יכול לפדות להאכיל לאדם. גמ' סוף תמורה דף ל"ג] וחכ"א יפדו דלא בעי העמדה והערכה. ותימה דבמשנה ג' פרק בתרא דתמורה לכ"ע קדשי מזבח בעו העמדה והערכה רבנן דהכא כמאן ומצאתי בתוס' דהתם דף ל"ג ע"ב בד"ה כדתנא כו' דגרסי התם בגמ'. רבנן דהכא לחוד. ורבנן דהתם לחוד. וכתבו עוד. ואין לתמוה לומר כן דג' מחלוקות לימא דרבנן דתמורה נמי ס"ל קדשי מזבח לא היו [כו'] י"ל דמתני' דתמורה קשיא. דמדקאמר ר"ש דקדשי ב"ה אם מתו יפדו. מדאצטריך לפרושי ב"ה. מכלל דת"ק מיירי [בתרווייהו]. כדפרי' כל הסוגיא בספרים ע"כ. וצריך לומר דטעמייהו דרבנן דהכא כדאתמר התם בגמ' [דף ל"ב ע"ב] לריש לקיש דאמר דרבנן דהתם ס"ל קדשי מזבח לא היו כו'. וטעמייהו דאמר קרא (ויקרא כ"ז) והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע. איזהו דבר שאינו חלוק בין טוב לרע הוי אומר זה קדשי ב"ה. ואמר קרא אותה למעוטי קדשי מזבח וצ"ע מיהת להר"ב והרמב"ם [פ"המה"ע] שפוסקים כחכמים דהתם וכן כחכמים דהכא [פ"ו מה"מ] והוי כמזכי שטרא אבי תרי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) וכלי שרת. גמ' ק"ו אם אחרים מביא לקדושתן [דכלים מקדשים] הוא עצמו לא כ"ש. פירש"י שיהא קדוש כ"כ שיהא בו מועל אחר מועל:

(ח) (על הברטנורא) כר"י במ"ח פ"ב דקדושין דס"ל הקדש בשוגג מתחלל:

(ט) (על הברטנורא) דהשתא יכול לפדותן להאכיל לאדם:

(י) (על הברטנורא) ופליגי את"ק ור"ש דמ"ג פ"ז דתמורה וג' מחלוקת בדבר תוס'. וצ"ע דהר"ב פסק כרבנן דהת' פסק כרבנן דהתם ודהכא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין מועל אחר מועל וכו':    בפרק האיש מקדש (קידושין דף נ"ה) מוקמינן לה לדעת ר' אושעיא ב"ר יהודה דס"ל התם במתניתין דובהקדש במזיד קידש וכו' דהקדש בשוגג מתחלל דהא קתני אין מועל. אחר מועלי אלמא מקמא נפיק לחולין אע"ג דשוגג הוא דאי מזיד ליכא. מעילה ואפ"ה ס"ל לר' יהודה דקדושת הגוף לא מיתחלא דקתני הכא גבי בהמה דקדושת הגוף היא דכולן. מעלו ע"כ. ואיתא בתוספות פרק הוציאו לו (יומא דף נ"ט) ודפ"ק דחגיגה דף י"א ודפרק השואל דף צ"ט: ודפ' ב"ש דזבחים דף מ"ו ודר"פ המנחות:

אלא בהמה וכלי שרת:    מתניתין דקתני כלי שרת יש בהו מועל אחר מועל ר' נחמיה היא ורבנן פליגי עליה בברייתא דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד ובגמ' מפרש טעמייהו דרבנן מקרא דכתיב גבי מעילה באיל האשם יתירא לומר לך דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד. ור' נחמיה דמוסיף כלי שרת למועל אחר מועל מייתי להו מק"ו דכיון דקיימא לן דכלי שרת מקדשין כל דבר ויש במה שנתקדש בתוכם מועל אחר מועל שהרי קדושת הגוף הוא ואינו יוצא לחולין ק"ו ומה אם אחרים מביא לקדושת מועל אחר מועל הוא עצמו לא כ"ש שיהא קדוש כ"כ שיהא בו ג"כ מועל אחר מועל. והקשו תוספות ז"ל תימא דתניא בתוספתא קורדום של הקדש בקע בו ובא חברו ובקע בו עד מאה כולן מעלו וליכא למימר דהתם מיירי בקורדום שהוא כלי שרת דקתני התם בסיפא נתנה לחברו וחברו לחברו הראשון מעל והשני לא מעל וי"ל דהכא מיירי באדם שאינו גזבר ומתכוון לקנות בהגבהה וא"כ הוציאו לחולין ומש"ה אמרינן דאין מועל אחר מועל והתם מיירי בגזברים דלעולם הם מוחזקין משל הקדש וכשסבורין הן שהקורדום שלהם ואינם מתכוונין להוציאה לחולין וא"כ לעולם לא יצא לחולין בשום מעילה עד שיוציאה מרשותי ולכך אמר דכולן מעלו. ועוד מפרש רבינו חיים הכהן דהתם במאי עסקינן כגון שמיד לאחר שבקע בו החזירה ומיד שהחזירה קרי של הקדש והוי כאילו לא בקע בו ולא מעל ומש"ה קאמר דכולן מעל ע"כ:

כיצד רכב על גבי בהמה של הקדש:    ובא חברו וכו' כך צ"ל. והרמב"ם ז"ל בפרק ששי מהלכות מעילה מפר' דדוקא סיפא דהיינו תלש מן החטאת מיירי בבהמה תמימה אבל מאי רישא דקתני רכב ע"ג בהמה מיירי בבהמה טמאה ולפי זה ה"פ דמתניתין אין מועל אחר מועל בקדשי בדק הבית אלא בקדשי מזבח ע"ש:

תלש מן החטאת ובא חברו ותלש כולן מעלו:    קשה להר"מ דאמרינן בפרק הלוקח בעי ר' ינאי התולה צמר מעולה תמימה מהו ופריך תולש מי איכא מאן דשרי אלא צמר שנתלש מהו וי"ל דהכא מיירי שתולש מבשר החטאת תוס' בכתיבת יד. [הגה"ה היה נראה לומר שצ"ל משער וליתא אלא מבשר הוא ור"ל דלפי זה בין שכן שכאן מיירי בתולש מבשר חטאת אע"פ שהלשון דחוק דלא מצינו לשון תלישה גבי בשר מכל מקום הקושיא מיתרצתא דהתם לא בעי אלא מצמר שנתלש והה"נ משער שנתלש אבל אם תלש בשר מן החטאת כדתנן במתני' דבהכי מוכרח לאוקומה כדי להנצל מן הקושיא דוק]:

רבי אומר כל דבר שאין לו פדיון:    גרסינן. ופירשו תוספות ז"ל בכתיבת יד רבי אומר כל דבר שאין פגם שלו חשוב מאחר שאינו עומד לפדיון יש בו מועל אחר מועל ובגמרא פריך היינו ת"ק דהיינו טעמא דיש מועל אחר מועל בבהמה משום שאין פגם שלו חשוב מחמת שאינו עומד לפדיון ואינו יוצא לחולין ומשני קדשי מזבח תמימים ונעשו בעלי מומין ושחטן קודם פדייה איכא בינייהו וכו' ע"כ. ורש"י ז"ל פירש דבר שאין לו פגם שאינו נפסל בפגימה דהיינו וכו' כדפירש רעז"ל. ובפירושו של רעז"ל צ"ל רבי אומר יקברו משום דקסבר הכל היה בכלל העמדה והערכה ואפילו קדשי מזבח והני לא אפשר דהא מתו הלכך יקברו וכיון דלא הוו תו בני פדייה יש בהן מועל אחר מועל הנהנה מהן לאחר שחיטה וחכמים אומרים יפדו דלא בעי העמדה והערכה וכיון דקדושת דמים נינהו ואית בהו פדייה אין בהן מועל אחר מועל. וזה פירוש תוי"ט רבי אומר כל שאין לו פדיון וכו' כתב הר"ב ז"ל ואיכא בין ת"ק לרבי וכו' ועבר ושחטן דהשתא יכול לפדותן להאכיל לאדם גמרא סוף תמורה דף ל"ג וחכמים אומרים יפדו דלא בעי העמדה והערכה ותימא דבמשנה ג' פרק בתרא דתמורה לכ"ע קדשי מזבח בעו העמדה והערכה רבנן דהכא כמאן וכו' [הגה"ה נם החכם הר"ס ז"ל הרגיש בזה וכתב בסוף דבריו ודוחק לומר דרבנן דהכא פליני ארבנן דהתם ואר"ש עכ"ל]:

תפארת ישראל

יכין

אין מועל אחר מועל במוקדשין:    דכל דבר שקדש קדושת דמים, כגון קדשי בדק הבית, או קרבנות המזבח שהוממו, מיד כשמעל בהן אדם בשוגג שלא ידע שהן קודש, הוחלו, ונפקו לחולין, ושוב אין מועל אדם בהן:

וכלי שרת:    ר"ל, בבהמה וכלי שרת משכח"ל בהם מועל אחר מועל, אם הם קדשי מזבח. בהמת קרבן מדרבייא קרא. וכלי שרת, מדאיכא ק"ו, דהרי כלי מקדש כל חולין שבא לתוכו, מכ"ש שיקדש א"ע כשנעשה חולין ע"י שמעל בו אדם. וה"ה כל דבר שקדש קדושת הגוף, כעופות, מנחות, ונסכים, וכלי שרת אף שאין לו תוך לקדש [עיין זבחים דפ"ח א'], דכיון דכולם לא נפקו לחולין ע"י שנהנה מהן, לפיכך יש בהן מועל אחר מועל. מיהו מתני' מיירי דוקא בשהתכוון להוציא החפץ מרשות לרשות, כגון ששגג וסבור שהחפץ של הדיוט, והתכוון בהנאתו לגזלו ממנו. או שהיה סבור שהדיוט הפקיד בידו החפץ, והתכוון לשלוח יד בפקדון והשתמש בו דכל שליחות יד הו"ל כגזלן. או שהיה סבור שהחפץ שלו ונתנו במתנה או השכירו או מכרו לאחר, דבכל הנהו הרי התכוון להוציא החפץ מרשות לרשות אחר, להכי דוקא בקדוש קדושת הגוף יש מועל אחר מועל, משא"כ בקדושת דמים. אבל בלא התכוון להוציא החפץ מרשות לרשות אחר, כגון שסבור שהחפץ שלו, ונהנה ממנו, בהא לא איירי מתני'. ומבואר בתוספתא דבכה"ג אפילו בקדשי בדק הבית יש מועל אחר מועל. וה"ה בידע שהחפץ של הקדש והתכוון במזיד ליהנות ממנו, דכיון דאין מעילה במזיד, להכי הנהנה אחריו מעל:

כיצד רכב על גבי בהמה:    בהמת קרבן:

שתה בכוס של זהב:    כלי שרת:

תלש מן החטאת:    תלש שערה. וכולהו מיירי אף שהתכוון לגזלה מהדיוט ולהוציאה לחולין:

כולן מעלו:    ונ"ל דנקט הנך ג' גוונא, לאשמעינן, דבין ברכב שהיה מעילתו בהנאה ופגם מדהכחישה ע"י רכיבה. ובין בשתה בכוס, שהיה הנאה בלי פגם. ובין בתלש שערה, דהו"ל כפגם בלי הנאה, רק שהתכוון לגזול הצמר ולהוציאו מרשות לרשות, בכולן יש מועל אחר מועל בקדשי מזבח..

רבי אומר כל שאין לו פדיון:    אף שאינו דומיא לבהמת קרבן וכלי שרת:

יש בו מועל אחר מועל:    ואיכא בין ת"ק לרבי, בנדב א' עצים למזבח, ובא אדם ונהנה ממנו, לת"ק מדאינן קרבן או מחזיק בתוכן קרבן, אינן בכלל קדשי מזבח, ואין בהן מואחמ"ו. ורבי לטעמיה דס"ל [מנחות דק"ו ב'] דהמתנדב עצים צריך לקמצן ולמלוח הקומץ ולהקריבו כשאר מנחות, נמצא הו"ל כשאר קרבן שקרב הוא עצמו למזבח, ויש בו מועל אחר מועל. א"נ דהא איכא בינייהו קרבן שהומם ונשחט בשוגג קודם שנפדה, ובא אחד אח"כ ומעל בה, לת"ק כל זמן שמפרכס הרי הוא בכלל חי, והו"ל כאפשר בו העמדה והערכה [כחולין ד"ל ע"א], או דס"ל דכל קדשי מזבח שהוממו נפדין בלי העמדה והערכה [כתמורה דל"ב ב']. ולפיכך מדאפשר שיפדה, הו"ל כשאר קדושת דמים, ואין בו אז מועל אחר מועל. ולרבי מדנשחט, כראוי, אע"ג שמפרכס עדיין הו"ל כאי אפשר בו העמדה והערכה. וא"כ אי אפשר שיפדה, ודינו שיקבר, לפיכך אלים קדושתו כקדושת הגוף, ויש בו מועל אחר מועל. והיינו דקאמר רבי, כל דבר שאין בו פדיון, ר"ל בין שא"א שיפדהו מדהוא קרבן תמים לקדשי מזבח, ובין בעל מום שנשחט כראוי, דתו אי אפשר בו העמדה והערכה, יש בו מועל אחר מועל, מדאלים קדושתו. [מיהו נ"ל דגם לרבי אין מועל בו רק מדרבנן, דמדלא חזי למידי לא עדיף מקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה מדאורייתא, דמדהולכין לאבוד שצריכים קבורה לא מקרו תו קדשי ה' [כש"ס ד"ב א']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים