מלאכת שלמה על מכשירין ד
<< · מלאכת שלמה · על מכשירין · ד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בפיו ובשפמו בכי יותן: היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא"כ נוגעין בשפמו הלכך אחשבינהו מידי דהוה אמלאכת שבת דכל פסיק רישא הוי כמתכוין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם רפי"ז שדבר ידוע הוא שהשותה יעלה המים בפיו ובשפתו והואיל ושתה ברצונו הרי אלו נתלשו ברצון ע"כ:
מכונן: לשון הוא עשך ויכוננך. ואמרינן בפרק אלו טרפות שעשה את האדם כונניות כונניות הם המעים. ונראה שנפל טעות שם ביד בפי"ב סי' ה' שכתב מכוון שהרי גם פה בפירוש פי' מכונן מלופף ע"כ:
ר"ש בן אלעזר אומר טפח: ות"ק סבר שצרכה לפי שיעור גודלה וקוטנה הרמב"ם ז"ל:
בפי' רעז"ל בד"ה הממלא צ"ל דאי אפשר שיכנסו המים לתוכה עד שיגעו לאחורי':
אפילו אב הטומאה אינו בכי יותן: דבשלא לרצון ירדו עליו וגם לא נטמאו כדתניא בתוספתא זב וטמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים על שערן ועל כסותם אע"פ שסוחטן והמים יורדין מצד העליון לתחתון הרי אלו טהורים שאינם נחשבין עד שירדו מכולן יצאו מכולן הרי אלו מוכשרין. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בפי"ג מי שירדו עליו גשמים אפילו היה אב הטומאה המים שעליו אע"פ שירדו מצד העליון לתחתון טהורים והוא שינתקם מעליו בכל כחו אבל אם היו שותתין ויורדין בשעת פרישתם מתטמאין ובזמן שהן טהורים אינם מכשירין. שהרי אינם תלושין עליו לרצונו ואם נער וכו':
בפי' רעז"ל ואם נער כמו המנער טליתו וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל עיין בפי' הרמב"ם ז"ל ולשון פ"ה סימן ח' ע"כ כוונתו ז"ל שכאן פי' רעז"ל שנער גופו להסיר הגשמים שעליו ישכן פירש הרמב"ם ז"ל כאן ולקמן בפרק חמישי לא פי' הרמב"ם ז"ל מאומה. ורעז"ל פירש שם בסי' ח' ואם נער שמתכוין להדיחן ה"ז בכי יותן ע"כ. והוא פי' הר"ש ז"ל וכאן פי' ואם נער מלשון הנוער אגודה של ירק ושם בסי' ז' פי' ואם נער כמו מנער טליתו מלשון התנערי מעפר ע"כ. וראיתי שנקד ה"ר יהוסף ז"ל נער חציו קמץ וחציו פתח:
הכופה קערה וכו': בפ"ק דשבת דף י"א ובפ"ק דחולין דף ט"ז ופי' רש"י ז"ל התם בשביל שתודח הקערה הרי הם בכי יותן אם נפלו אחר כן על הפירות אפילו לאחר זמן הוכשרו דאחשבינהו להנך משקים להדחת קערה וניחא ליה בהך נפילה ואפילו לא אחשבינהו לצורך הנך פירות כי יתן קרינן ביה דניחא ליה בהך נפילה בשביל שלא ילקה הכותל ונפלו על הקערה וממנה לפירות לא הוכשרו דלא ניחא ליה בהנך גשמים ובנפילתן ע"כ. והתם בחולין פריך הא גופה קשיא אמרת בשביל שתודח ה"ז בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל כגון שהיו נופלין סמוך לכותל ונתן שם קערה שתביאם לכותל אינם בכי יותן אע"ג דאחשבינהו לצורך חשיבות דמחובר לאו חשיבות הוא עד דליחשבינהו לצורך דבר תלוש והדר חני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הא בשביל שיודח הרי זה בכי יותן ומשני א"ר אלעזר תברה מי ששנה זו לא שנה זו מר חשיב ליה תלוש להאי כותל הואיל ולאו מחובר מעיקרו ומר חשיב ליה מחובר ורב פפא אמר כולה חד תנא הוא ודכ"ע תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש רישא בכותל מערה וסיפא בכותל בנין. וכתבו תוס' והר"ש ז"ל דליכא לשנויי הכא בלשון נעשה כלומר הא בשביל שיודח הכותל נעשה כבשביל שלא ילקה הכותל ואינו בכי יותן משום דכאן אין שייך לחלות זה בזה דמה ענין זה לוה הא ניחא ליה אלא דניחותא משום דבר מחובר והאי לא ניחא ליה כלל ול"ד לנתן הוא ואמרה היא דבפ"ק דקדושין דמשני התם נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא דחד טעמא הוא משום דכתיב כי יקח איש אשה ולא שתקח את עצמה ע"כ ועיין בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ו.) והתימה על רעז"ל שלא פירש דבר במשנה זו. ובהלכות טומאת אוכלין פי"ב סי' ג' פסק כרב פפא:
בש"א ישבר: שאם יערה ויוציא המים ראשין ראשון כבר עברה בלילה ברצון לכן ישבר בבת אחת ביותר מהירות שאפשר לו ובה"א יוציא המים בלבד הרמב"ם ז"ל וז"ל ז"ל שם ביד פי"ב סי' ז' חבית שהיא מלאה פירות וירד הדלף לתוכה הרי זה יערה המים מעליהם ואינם מכשירין ואע"פ שרצונו שיהיו בתוכה עד שיערה המים מעליהם עכ"ל ז"ל:
עריבה וכו': שבת פ"ק דף י"ב ועיין בתוס' שם דף י"ז בתוספתא שהביאו שם:
וז"ל התוספתא עריבה שירד דלף לתוכה טהורה בד"א בטהורה אבל בטמאה הכל מודים שהיא בכי יותן דברי ר"מ ר' יוסי אומר אחת טמאה ואחת טהורה בש"א בכי יותן ובה"א אינן בכי יותן ע"כ ומפורשת בהר"ש ז"ל:
הניתזין והצפין: וכן המים שבתוכה אם לא נטלה לשפכה שלא נקט הניתזין והצפין אגב סיפא דהכא ברישא פליגי במים שבתוך העריבה כשנוטלן לשופכן ובסיפא במים הניתזין והצפים:
נטלה לשפכה: נ"א לשפכם והתם בפ"ק דשבת דף י"ב קתני אהאי סיפא דהניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה"ז בכי יותן וכתבו שם תוס' ז"ל ושבתוכה ה"ז בכי יותן אין זה במשנה אלא שהתלמוד מדקדק מדקתני הניתזין והצפין אינם בכי יותן משמע הא שבתוכה הרי הן בכי יותן ע"כ ולא כן משמע מהרמב"ם ז"ל שם בפי"ג וז"ל שם עריבה שירד הדלף לתוכה המים הניתזין והצפין מעלי' אינם תלושין ברצון נטלה לשפכה המים שבתוכה אינם ברצון הניחה שירד הדלף לתוכה הניתזין והצפין ושבתוכה אינם תלושין ברצון ואם נטלה לשפכה הרי אלו מכשירין שכיון שלא שפכה במקומה הרי תלשם ברצונו ע"כ והר"ש ז"ל נראה דהוה גריס התם בשבת נתנה תחת ארובה מים הניתזין והצפין אינם בכי יותן ושבתוכה ה"ז בכי יותן וכתב דשמא היינו מתני' אע"ג דלא תנן הכא ארובה ולא תנן נמי שבתוכה ע"כ בקיצור:
המטביל את הכלים: נ"א המטביל את כליו. נטנפו רגליו נ"ל רוצה לומר נטנפו במים. ואין הלכה כר' אלעזר:
קופה שהיא מלאה תורמוסין וכו': ונוטל תורמוסין מתוכה והן טהורין פי' בקופה טמאה מיירי וכגון שמקצתה חוץ למים ולא עלתה לה טבילה ולא נטמאו התורמוסים אף הנוגעים בקופה לפי שלא הוכשרו בעודן במים והא דאמרי' בפ"ק דפסחים דמחוברין מכשירין היינו שבאו על הפירות בעודן מחוברין והעלום מן המים אבל בהיותם במים לא קבלו הכשר כדאמרי' בסיפא בעוד הצנון במקוה נדה מדיחתו והוא טהור וכשהעלהו מן המים נטמא. הרא"ש ז"ל:
ונתנוה לתוך המקוה: נ"א ונתונה בתוך המקוה:
העלם מן המים: נ"א העלה וקאי אקופה:
צנון שבמערה וכו': ובירושלמי דפ' אין דורשין דף ע"ח אמרי' ותני עלה ר' יהודה מטהר משום ר' יהושע:
פירות שנפלו לתוך אמת המים: אית דל"ג מלת אמת:
ועיין בטור או"ח בבית יוסף סימן קנ"ט שכתב שם בשם הרשב"א ז"ל דמתני' דדייקי' מינה דלא בעינן כוונה לחולין לאו לאכילה לחולין קאמר אלא לנגיעה דחולין שנעשו על טהרת תרומה ולעולם לאכילת חולין בעי כוונה ע"כ. ותמצא תשובה זו בתשובותיו סימן תק"י:
ידיו טהורות: בתוספתא תניא ידיו טמאות והפירות טהורים דקסבר תנא דברייתא דחולין בעו כוונה ופלוגתא היא בפ' שני דחולין ה"ר שמשון ז"ל:
בפי' רעז"ל לפי שהמים שבתוכו חוצצין בינו ובין המקוה ע"כ: הגה"ה והסיף בתוס' י"ט וכ"פ הרמב"ם ז"ל ומסיים כמו שנתבאר בעשירי של מקואות ואין אלו אלא דברי תימה דבההיא מפורש התם דמלאה מים אין חוצצין ע"כ: אמר המלקט הטעם הלז כתוב בפי' הרמב"ם ז"ל ואני מצאתי מוגה שם בפירושו ז"ל ככה לפי שכלי חרס אין לו טהרה במקוה ונמחק הטעם האחר וכן פי' ג"כ הרא"ש ז"ל וז"ל הקדרה טמאה ואין לה טהרה במקוה:
בפי' רעז"ל שהרי הושקו המים שבתוכה במי מקוה ונטהרו ע"כ:
אמר המלקט ואף ע"פ שלא נתערבו במי המקוה הרמב"ם ז"ל:
בפי' רעז"ל ושם אותו דרך שאותם המים נמשכין בו נקרא קילון ע"כ:
אמר המלקט זהו פי' הר"ש והרא"ש ז"ל בשה הערוך אבל הרמב"ם ז"ל פי' קילון שוקת של עץ או של חרס שמעלין בו המים. ופי' דר' עקיבא פליג את"ק ופסק כת"ק שם רפי"ג:
ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד: וא"ת אפילו בידים טהורות היאך יכול להסיקם כי בשעת היסק יפלטו העצים את המים טמאים שבלעו ויטמאו התנור כדתנן בפ"ט דכלים חרסין שבלעו משקין טמאים ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ומוכח במסכת נדה פרק האשה דאפילו במשקים קלים אם הוסק טמא בין לר' יוחנן בין לריש לקיש וי"ל דהיינו דוקא בחרסין שאין האור שולטת בהן ונפלט המשקה הבלוע בהן מכח ההיסק אבל עצים שהאש שולטת בהן כלים המשקין הבלועין בהן ואין יוצאין לחוץ כשמסיק בתנור מחמת שחום התנור מסבבן וקאמר ר"ש דהיינו דוקא בעצים יבשים אבל בעצים לחים אין האור ממהר לשלוט בהן עד שיתייבשו במדורה ובתוך כך נפלט לחוץ מי לחות העצים ועמהם נפלט המשקים שבלעו ואומדים אם רבו מי לחות העצים היוצאים על המשקים הטמאים שבלעו נתבטלו המשקים ברוב וטהורים. והרמב"ם ז"ל פירש דהני משקים כגון שמן ודבש שנפלו ברצון והמטיר עליהן שלא ברצון ורבו מי גשמים על המשקים אותם משקים אינם מכשירין. ואע"פ שנבלעו המשקים טמאים בעצים העצים טהורים. ואם ירדו מי גשמים אפילו ברצון מי גשמים טהור ולא אמרינן דנתערבו במשקים טמאים שבלעו העצים ויהיה הכל טמא ולא יסיקו אלו העצים שירדו עליהם מי המטר אלא בידים טהורות וכו' כדפי' הרא"ש ז"ל. כך מצאתי בגליון לפי' הרא"ש ז"ל. ופי' הרמב"ם ז"ל וחלק ר"ש על ת"ק ואמר כשאנו אומרים שמשקים שבלעו העצים טהרו ואינם מטמאין התנור כשהיו העצים לחים ותצא לחלוחית מן העץ עצמו בשעת שרפה יותר ממשקים טמאים שבלע אבל אם לא יהיה הדבר כן אז מטמאין אותן העצים התנור בשעת ההיסק בעבור יציאת משקים שבלעו מתוכן. ע"כ. וביד פ"ט דהלכות טומאות אוכלין סי' ו' כתוב ולא יסיקם אלא בידים טהורות גזרה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקים שעליהם מטמאין את התנור ע"כ. ועיין במ"ש בפ"ט דכלים סי' ה'. וז"ל החכם הר"ס ז"ל ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד משמע דבידים טמאות לא יסיקם שלא יטמאו המשקים מן הידים ויטמאו התנור. וקשה שהרי בהקדמת זה הסדר כתב רבינו ז"ל שאין משקין טמאים מטמאים כלים אלא אם נטמאו מחמת השרץ וכיוצא בו אבל לא מחמת ידים. ומיהו בחיבורו הגדול בפרק ט' מהלכות אוכלין כתב ז"ל ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד גזרה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקים שעליהם מטמאין את התנור עכ"ל. והשתא ניחא מה שהקשינו. עכ"ל ז"ל: