מלאכת שלמה על זבחים ז
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
חטאת העוף וכו': סוף פירקין דלעיל. וביד כולה מתני' עד סוף סימן ה' פ"ז דהלכות פסולי ומשמע מתוך לשונו שם שפסק דמליקתה בכל מקום כשרה. וכדתנן בפירקין דלעיל סימן ב' בכל מקום היתה כשרה. וכדמוכח במה שאכתוב בסמוך בס"ד. ואיתה נמי בפ"ג דהלכות מעילה סימן ז':
כמעשה חטאת: בהזאה ומיצוי עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט לשון רש"י ז"ל כמעשה חטאת מליקה בסימן א' והזאה ומצוי ע"כ:
ולשם חטאת: אע"פ ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל ובחטאת נאמר ולא יבדיל כשרה הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה עכ"ל ר"ע ז"ל בהאי בבא קמייתא דחטאת העוף וה"נ פירש בבבא תנייתא גבי עולה כמעשה עולה אע"פ ששינה במליקתה שלא הבדיל ומן הדין היה לו להבדיל אפ"ה כשרה ע"כ. אמר העני המלקט כן משמע לכאורה שפירש הרמב"ם ז"ל בתרתי באבי וז"ל ומה שאמר בתחלה כמעשה חטאת כשרה ר"ל אפילו שינה בסדר מליקתה. מה שאמר ג"כ כמעשה עולה לשם עולה כשרה ואפילו שינה בסדר מליקתה ע"כ. והשתא קשה שאם כונת הרמב"ם ז"ל כפי מה שפירש דבריו ר"ע ז"ל היכי קאמר אפ"ה כשרה והא בהדיא תנן בפירקין דלעיל הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסל והרמב"ם ז"ל עצמו כן פסק בפ' ששי ובפ"ז דהלכות מעשה הקרבנות דפסול ונלאתי למצוא ישוב לדבר ועלה בדעתי גם בדעת אחרים לדחוק עצמנו ולומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דמתני' ראבר"ש היא וכדרך שדרך בה הרב בעל תוי"ט ולא איתוקם לן כי לא מצינו רגלים לדבר אפילו בהאי רישא כ"ש בסיפא והרב הנזכר נר"ו נאחז בסבך בין ברישא בין בסיפא והוא עצמו ראה דבריו דלא נהירי ולא סבירי וצריכין חזוק. אכן מורי החכם החסיד השלם כמהר"ר שלמה הלוי נר"ו פירשה לי בתשובה כי הרמב"ם ז"ל אין כונת דבריו כאשר פירשם רבינו עובדיה ז"ל רק כונתו להשמיענו אע"פ ששינה ולא אחז שתי רגליה בין שתי אצבעותיו וכו' וכן כתב ביד ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה ודייקא נמי שכתב בפירושו למתניתין ששינה בסדר מליקה ולא כתב ששינה במליקה עכ"ל נר"ו שפתים ישק וכן ראיתי אחר זמן רב במשניות של החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל שקרוב לזה כתב ג"כ וניזדמנו לידי אחרי מותו ז"ל כשתים או שלש שנים. וכן מוכח נמי שפיר ממה שפירש הרמב"ם ז"ל בפירקין בסוף פירושו לסימן ג' וז"ל ואין ראוי לאכילה זולתי חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת שהיא כשרה ומותרת באכילה אע"פ ששינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקה של חטאת בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום עכ"ל ז"ל. ותוס' ז"ל נראה דס"ל דאם שינה ואחז בכל מקום פסולה שכל עבודתה היתה נעשית בימין כמו שכתבתי בפירקין דלעיל בשם רבינו פרץ ז"ל ומש"ה הוצרכו לפרש כמעשה חטאת לשם חטאת דהיינו מצותה ואגב אחריני נקטיה ע"כ. והרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות מעשה הקרבנות פ"ז ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה אזיל לשיטתיה שפירש כאן דרישא דמתניתין אתיא לאשמועינן אע"פ ששינה בסדר המליקה כשרה ומכאן נראה שיצא לו לפסוק שם ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה דוק:
כמעשה עולה לשם חטאת: תוס' ר"פ יוצא דופן ובגמרא בעי דשני במאי איזה דבר בחטאת עשה כמעשה עולה אילימא דשני במליקה שהבדיל נימא דהא מתני' נמי אתיא דלא כר"א בר"ש ומשני לא דשני בהזאה שלא הזה אלא מיצה שהמצוי הוא עבודת העולה וה"נ מסתברא מדקתני סיפא עשאה למעלה כמעשה כולן פסולה ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת דשני במאי אי דשני במליקה הא אמר מר מלקה בכל מקום במזבח כשרה אלא לאו דשני בהזאה ומדסיפא דאיירי בשנוי למעלה בהזאה איירי רישא נמי כי איירי בשנוי מעשה בהזאה איירי והך מתניתין אתיא אפילו כר"א בר"ש ודחי לה מידי איריא הא כדאיתה והא כדאיתה כל חדא וחדא במידי דהוי שינוי לגבה מיירי רישא דמיירי בשנוי מעשים איכא למימר דבמליקה נמי איירי סיפא דלמעלה במליקה לא הוי שנוי תיתוקם בהזאה. וכתוב בתוי"ט כמעשה עולה לשם עולה פסולה השתא בחדא כעולה פסולה בתרתי מבעיא אלא אגב אחריני נקטה ע"כ. ואני אומר זו ואין צריך לומר זו קתני:
כמעשה חטאת לשם עולה: בגמרא בעי דשני במאי פירוש הני כמעשה חטאת דקתני במתניתין במאי שני אילימא דשני במליקה שלא הבדיל הא דקתני סיפא וכולן אין מטמאין בבית הבליעה ומועלין בהן והאי מועלין בהן קאי נמי אעולה שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת נימא דלא כר' יהושע דאיהו אמר במתני' דבסמוך דאין מועלין בהן ואי דשני במצוי דבהא לא פליג ר' יהושע אימא סיפא עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת ר' אליעזר אומר מועלין בה ר' יהושע אומר אין מועלין בה דשני במאי אילימא במצוי אימור דאמר ר' יהושע דשני במליקה במצוי מי אמר וכדמפרש טעמיה רב אדא בגמרא דאמר אומר היה ר' יהושע עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה מפני שחטאת העוף הכשרה בסימן אחד וכשמלק עולת העוף למטה לשם חטאת ומליקת סימן אחד בעולה אין בו היכר עולה במעשיו ובחטאת הוי גמר עבודה מקודם שחל עליה שם פסול עולה משום עשיית מטה חל עליה שם חטאת כשרה ונמשכת משם עולה ונעשית חטאת העוף והאי טעמא ליכא למימר אלא כדשני במליקה כדמפרש לה רב אשי משום דעולה צריכה שני סימנין וחטאת כשרה בסימן א' ומליקת עולת העוף' אינה למטה וזה שמולקה למטה ולשם חטאת בסימן ראשון השלים בה כל מעשה חטאת לפיכך יצאת לה משם עולה ונעשית חטאת והויא חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת שאין בה מעילה אבל היכא דבמליקה לא שני ומלקה למעלה וכמעשה עולה תו לא ממשכא בשנוייא דנוצוי שלא מיצה אלא הזה כדין חטאת למטה למהוי חטאת העוף ואלא דשני במליקה רישא במליקה משום דבעינן לאיקומה דלא כר"א בר"ש כדאיתוקמא סתמא דאידך פירקין דלעיל והך סיפא פלוגתא דר' יהושע ע"כ במליקה ומציעתא במצוי משום דתתוקם כר' יהושע משום דר' אליעזר שמותי הוא בתמיה ומשני אין רישא וסיפא במליקה ומציעתא במצוי:
עשאה למטה כמעשה וכו': תוס' פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ב) וכתבו הם ז"ל למטה כמעשה כולם פסולה. בסוף פירקין דלעיל פירשתי דלא ידעינן מנא ליה עיכובא בעולה ע"כ:
וכולן אינם וכו': בפ"ק דמעילה דף ג':
עולת העוף כו' ר"א אומר מועלין בה. ר"י אומר אין מועלין בה: גמ' תניא א"ל ר' אליעזר לר' יהושע אשם ששחטו לשם שלמים יוכיח ששינה את שמו ומועלין בו אף אתה אל תתמה על העולה שאע"פ ששינה את שמה שימעלו בה א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באשם שאם שינה את שמו לא שינה את מקומו תאמר בעולה ששינה את שמה ושינה את מקומה א"ל ר' אליעזר אשם ששחטו בדרום לשם שלמים יוכיח ששינה את שמו ושינה את מקומו ומועלין בו אף אתה אל תתמה על העולה שאע"פ ששינה את שמה ושינה את מקומה מועלין בה א"ל ר' יהושע לא אם אמרת באשם ששינה את שמו ושינה את מקומו ולא שינה את מעשיו תאמר בעולה ששינה את שמה ואת מעשיה ושינה את מקומה אמר רבא ונימא ליה אשם ששחטו בדרום לשם שלמים בשנוי בעלים ששינה את שמו ושינה את מקומו ושינה את מעשיו יוכיח ופירש רש"י ז"ל שנוי בעלים כשנוי מעשה חשיב ליה ע"כ ומדלא קאמר ליה הכי ש"מ נחית ר' אליעזר לטעמיה דר"י דאמר רב אדא בר אהבה אומר היה ר"י עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף מלמעול בה ומ"מ לא עלתה לבעלים:
כל הפסולים שמלקו מליקתם פסולה ואינם מטמאות בבית הבליעה: החלוקה הלזו היא ראש משנה וכן בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכן בפי' הרמב"ם ז"ל דמפרש לפסולים מאן נינהו ברישא וכן מוכח מן הגמרא דקאמר תנא והדר מפ' וכמו שאכתוב בסמוך בעה"י אע"ג דבפי' ר"ע ז"ל נתפרשו בסיפא. ואיתה להאי בבא בתוס' פ' קבלה דף כ"ד ודפ"ק דמנחות דף י':
כל הפסולין: כגון זר ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים וכל אותן השנויין בר"פ שני עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט לר' יוחנן הוא דאמרינן בגמ' לאתויי זר ולרב דאמר זר מטמא אבית הבליעה אמרינן בגמרא לאתויי שמאל ולילה ואע"ג דבהדיא קתני להו תנא והדר מפרש. וכתבו תוס' ז"ל דליכא למימר לאתויי חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו דלא תני במתניתין דהא מק"ו אתו דמליקת לילה דלר' יהודה תרד ואינה מטמאה כ"ש הנך דלא ירדו לר' יהודה דלא מטמא עכ"ל ז"ל:
מלק בשמאלו או בלילה: כולה מתני' ר"ש היא דאמר לקמן פ"ט שכל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד דהא אמרינן בגמרא דמליקה המתרת את האיסור פירש דאם עלה לא ירד אינה מטמאה בבית הבליעה ומליקת לילה לר' יהודה תרד כדאמר לקמן פ"ט פרט לשנשחטה בלילה וכן לעיל דתנן וכולן אינם מטמאות בבית הבליעה והיינו בשחיטת דרום דתרד לר' יהודה כדאמרינן בשמעתא קמייתא דמעילה אלא מתני' ר"ש היא ותימא אי ר"ש היא הא אמר דמליקת שמאל מליקה גמורה היא למאי דגריס ר"ת לעיל פ' שני מלק בשמאל פסל ור"ש מכשיר וי"ל דסבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא א"נ מודה ר"י בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהנך תלתא מיעוטי דלקמן בבהמה כתיבי. ומיהו ע"כ חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד. תוס' ז"ל. ועיין במה שכתבו הם ז"ל בפ' קבלה דף כ"ד. ושם בגמ' מתבאר דכ"מ שנאמר יד או אצבע או כהונה אינו אלא ימין אלא דכהונה בעיא עמה אצבע כדי שתהיה ימין ואצבע לא בעיא עמה כהונה ע"ש. ועיין במ"ש לקמן פ"ג דמנחות סימן ד':
מלק בסכין: תוס' פ"ק דחולין דף כ' ושם בגמ' ע"ב ובפ' השוחט (חולין דף כ"ח.) וביד ספ"ו דהלכות מעשה הקרבנות ובפ"א דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ב' ובפ"ג סימן י"ב:
מלק חולין בפנים: וכן שנסמית עינה ונקטעה רגלה דקתני דמטמאה בבית הבליעה דלא כר"מ דאמר בסמיך דטרפה אינה מטמאה בבית הבליעה רש"י ז"ל:
ושניסמית עינה: היינו שנחטטה דמחוסר אבר ממעטינן בפ"ק דקדושין מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפירש בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך. תוס' ז"ל:
ושנקטעה ידה ושנשברה רגלה: אמר המלקט יש שאין גורסין רק ושנקטעה רגלה ומדלגין מלת ידה ומלת ושנשברה וכן משמע קצת מספרא גבי עולת העוף דקתני תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול שיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגלה ת"ל מן העוף ולא כל העוף ע"כ. וכן ביד רפ"ג דהלכות איסורי מזבח ובפ"ז דהלכות פסולי המוקדשין סימן ב'. ויש מי שהגיה ושנקטעה ידה ונמחקו מלות ושנשברה רגלה וההגה"ה הראשונה עיקר וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי וכן צריך להיות דהא גפה דלעיל היינו ידה ע"כ:
כל שהיה פסולה וכו': פ"ק דמעילה דף ג'. ומפרש טעמא דזה הכלל לאתויי שחיטת קדשים בפנים דלא מטמאה דבמתני' לא תנן לה ושלא היה פסולה בקדש מטמאה בבית הבליעה לאתויי מליקת חולין בחוץ דמטמאה דלא תנן לה במתני' והה"נ דמצי למימר לאתויי נרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר דמליקתה מטמאה שלא היה פסולם בקדש והאי דנקט האי משום דתנא מתני' מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ ולא תנא מלק חולין בחוץ. ומליקה דלא מטמאה בבית הבליעה אפילו שאינה כשרה לגמרי כגון הנך דרישא מלק בשמאל או בלילה וכן נמי שחט חולין בפנים וכו' דלא מטמאה בבית הבליעה ממעט לה בברייתא בגמרא ומפרש שם המפרש ז"ל דההיא ברייתא לא מיתוקמא אלא כר"מ דבמתניתין דבסמוך ע"ש. ומראש מתניתין עד אמר ר"ל הפיגול והנותר שבגמרא בפ' התערובות דף ע"ח אינו מפי' רש"י ז"ל כי כל הספרים מכתיבת יד אינו כלשון הדפוס והרבה לשוטת מביאין התוס' ז"ל בשם רש"י ז"ל ואינם בדפוס ובספרי היד הם כך כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כמו שתמצא בחבורי הנקרא בנין שלמה לחכמת בצלאל:
מלק ונמצא טרפה: פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"א.) ובת"כ פי"ב היא שנויה:
ר' יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה: תימה אפילו נבלה גמורה לא תטמא לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדריש ר"י בברייתא בגמ' דנבלת עוף טמא אינה מטמאה בגדים בבית הבליעה משום דכתיב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טרפה ובפ' ג"ה דייקינן מינה לר"י דאין איסור חל על איסור גבי ר"י אומר אף בטמאה וי"ל דדוקא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט. תוס' ז"ל:
ר' יוסי אומר דיה כנבלת בהמה: דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ובגמרא פריך ור"מ לית ליה דיו והא דיו דאורייתא הוא וכדתניא מדין ק"ו כיצד ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו' ק"ו לשכינה י"ד יום שהרי הקב"ה שותף עם אביו ואמו ונותן בו עשרה דברים כנגד אביו ואמו אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומשני ר"מ קרא אשכח ודרש ולאו בק"ו לחוד יליף אלא בהקש נמי דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף מה בהמה דבר המתירה באכילה מטהר טרפתה אף עוף וכו' ור"י נמי קרא אשכח ודרש דמשמע מיניה דלא ילפינן טרפת עוף מטרפת בהמה וכבר הביא ילפותא אחת ר"ע ז"ל ברפ"ק דמסכת טהרות לטרפת בהמה גופה שנשחטה שאינה מטמאה. ביד רפ"ג דהלכות שאר אבות הטומאות וסימן י"ב: