מלאכת שלמה על אהלות ט
<< · מלאכת שלמה · על אהלות · ט · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כוורת. שיש לה שוליים ומחזקת ארבעים סאה בלח וכו' עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דאם לא כן קשה היאך כוורת חוצצת מאחר שנטמאת הא אין כלי טמא חוצץ אלא ודאי בבאה במדה מיירי והוא פי' הרמב"ם והרא"ש ז"ל אבל הראב"ד ז"ל שם בהשגות פי"ט העמידה בכוורת של חרס שאינה מטמאה מגבה:
בפי' ר"ע ז"ל דאע"פ שהכוורת מצלת וכו'. אמר המלקט נ"ל דצ"ל ואע"פ שהכוורת וכו' כמו שהוא בפי' הר"ש ז"ל:
וכל שאינו כנגד הוית תוכה והבית טהור. האי תוכה כמו ותוכה בוי"ו וה"ק וכו' [כצ"ל] לשון ר"ע ז"ל:
עוד בפי' ר"ע ז"ל. דבכוורת שהיא נקובה מן הדפנות בפותח טפח עסקי' וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל נ"ל אין זה הטעם רק הטעם הוא כיון שהטומאה הולכת מן הכלי לבית כיון שאין הכלי מצילו כמו שמוכרח לומר זה הטעם על הכלים המונחים תחתיה ושעל גביו מבחוץ ומה שפי' על מחולחלת שהדפנות נקובות בפותח טפח נ"ל שאין הפירוש כך כלל ועיקר אלא ה"פ בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת ר"ל שיש חלל בתוכה בפותח טפח דאז נקרא כלי אבל פחותה שהוא בטל מתורת כלי או אפוצה ר"ל שהיא מלאה קש ואין בתוכה חלל פותח טפח דבטל מתורת כלי וכן משמע מפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל פחותה וסתם זה המקום בקש או אפוצה והוא שתהיה שלימה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח. ועל מחולחלת פי' הרמב"ם ז"ל ירצה חלול ככלי שלם הצדדין נבוב לוחות תרגומו חליל לוחין עכ"ל ז"ל משמע להדיא דלא איירי כלל בדפנות נקובות ומש"ה מתורץ מה שאמר במשנה שביעית בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת וכו' לפי פירושו צ"ל בחנם נקט מחולחלת וכו' ודוחק גדול זה שאומר בד"א בחנם ולפי פירושי מוכרח לומר הבד"א שהמחולחלת גורם שהיא כלי והכלי אינו מציל וגם במשנה עשירית צריך לפרש ולחלק דאיירי בכוורת שאינה מחולחלת וכו' ולפי פירושי אין צריך לחלק ומה שפי' רעז"ל העתיק מפירושו של הר"ש ז"ל והמעיין לשם יכול לברר עוד שאין הפשט כמו שפירש רבינו שמשון ז"ל רק כמו שמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל ודו"ק ועוד מוכח להדיא בפי' הרמב"ם ז"ל שמחולחלת גורם שהיא כלי שפירש במשנה חמישית זה הדין גם בכוורת מחולחלת כמו שהתנה אחר זה ולפי דברי רעז"ל בחנם נקט וגם מפי'. הרמב"ם ז"ל על משנה י"ב מוכרח דסובר דלא כפי' רעז"ל עכ"ל ז"ל. והקשה מהרי"ק ז"ל על פי' הרמב"ם ז"ל בבבא קמייתא דכזית מן המת נתון תחתיה ובתוכה כנגד הטומאה טמא וכיון דבקעה הטומאה ועברה בתוכה למה לא יתפשט בכולה ומ"ש מדין חבית שהיא יושבת על שוליה שבסוף פ' זה דקתני טומאה תחתיה כנגד קורקורותה טומאה בוקעת ועולה והבית טמא וצ"ע ע"כ וכן הקשה שם כמה קישיות והניחם בצ"ע ושמא דמשום כל הנהו קושיות דיש על פי' הרמב"ם ז"ל נד רעז"ל מפירושו ז"ל ובחר בפי' הר"ש והרא"ש ז"ל:
הכל טמא. פי' אע"פ שהכורת מקבלת מ' סאה בלח שאינה מקבלת טומאה כלל אעפ"כ אינה חוצצת בפני הטומאה אם היתה טומאה תחתיה או על גבה כמו ששנינו בפ"ו אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר והתם קתני שאם היה הנדבך נתון על ד' כלים אפילו כלי גללים וכו' שאינם מקבלים טומאה אין הנדבך חוצץ בפני הטומאה כיון שהוא נתון ע"ג כלים כ"ש הכלים עצמן שאינן חוצצין וכן פי' הר"ש ז"ל ולפי זה קשה הא דתנן פ"ח אלו מביאים וחוצצין השידה התיבה והמגדל כוורת הקש וכו' שהם מקבלים מ' סאה ופירש מהרי"ק ז"ל בכ"מ בהלכות טומאת מת בשם הרא"ש ז"ל דהתם מיירי בשאין הטומאה תחתיהן או על גביהן אלא שהיתה הכורת בפתח שבין ב' בתים והיתה הטומאה בבית א' וכלים בבית השני הכורת חוצצת שלא תעבור הטומאה מבית לבית אבל אם היתה טומאה תחת הכורת או על גבה אינה חוצצת וכן נראה שהוא דעת רבינו שמשון ז"ל ולפי זה מה שפירש רבינו עובדיה ז"ל שם בפ"ח במביאין וחוצצין לענין אם היתה טומאה תחתיהן או על גבן לא דק דקשיא ליה מתני' דהכי דקתני שאם היתה טומאה תחתיה או על גבה אינה חוצצת. הר"ר סלימאן ז"ל:
מחולחלת. פי' רפוי' שהפקק אינו תקוע בחוזק מלשון ארעא חלחולי מחלחלא דבפ' חומר בקודש ובפרק הרואה עננא חלחולי מחלחלא ומלשון מגופת חבית המחולחלת ואינה נשמטת דבפ' עשירי דכלים וכן פי' הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל מפ' מחולחלת כלומר חלולה ושלימה מכל צדדיה אבל אם היתה פחותה וסתם זה המקום בקש או אפוצה והוא שתהיה שלימה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח הנה היא אז בדמיון חתיכה מן הארץ והיות הטומאה תחתיה או בתוכה כמו אם היתה קבורה בארץ ולזה לא תביא את הטומאה לבית כשתהיה הטומאה בתוכה חוץ לבית ע"כ:
ופקוקה בקש. לפירוש הרמב"ם ז"ל לרבותא נקט כלומר אע"פ שסתם כל הפחת בקש אין שם כלי עליה:
או אפוצה. מש"ה קתני או אפוצה ולא קתני ואפוצה שהן שני דינין האחד בטול הכלי ויחוץ והאחר שאינו מוציא טומאה לבית וכשבטל התנאי האחד יבטל שכנגדו. הרא"ש ז"ל והענין מובן:
כנגדו עד התהום טמא. אבל על גבה אפילו כנגד הזית טהור דכיון דלאו כלי היא חוצצת והיינו נמי טעמא דכשהטומאה בתוכה דתחתיה וגבה טהור משום דלאו כלי היא והבית נמי טהור משום שאינה גבוהה טפח:
בפי' ר"ע ז"ל וכל השאר טהור דכיון דלאו כלי הוא חשוב וכו'. אמר המלקט כתב הר"א אשכנזי ז"ל לפי פי' רעז"ל קשה דמאמר או אפוצה משמע אפילו בלא פחותה ולפי פירושו קשה במה נתבטל הכלי ועל כרחך צ"ל דאיירי שהיא פחותה והחילוק הוא דפנות שלימות לשאינם שלימות א"כ העיקר חסר ע"כ:
בפירוש ר"ע ז"ל צריך להגיה תוכה טהור אפילו מה שבפנים כיון דפיה לחוץ וגבה נמי טהור מה שבחוץ דמצלת על וכו':
כנגד הזית תחתיה וגבה טמא וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור. גרסי' לדעת רוב המפרשים ונ"ל דלפי' רבינו שמשון ז"ל האי תוכה נמי מפרשינן ליה כמו ותוכה כדלעיל ראש פירקין. וכתב מהרי"ק ז"ל שם חילוק אחר בין בבא דריש פירקין להאי בבא מלבד החילוק שכתב כבר הר"ר עובדיה ז"ל וז"ל ועוד יש חילוק אחר דהכל טמא דקתני הכא הוי כל מה שבבית וכל מה שבתוכה וכל מה שתחתיה וכל מה שעל גבה הכל ושם אין תחתיה ועל גבה טמא אלא כנגד הטומאה וגם בזה הטעם דכיון דהכא פיה לפנים הוי כאילו פיה וגג הבית אהל וכיון דכלים נעשין אהלים לטמא כלים שתחתיה ושע"ג רואין אותם כאילו הם בתוכה ע"כ:
הכל טמא. ענין הכל טמא כל מה שיהיה בבית או בכוורת ומה שתחתיה ומה שלמעלה הימנו אולם הכוורת עצמה הנה לא תטמא כמו שהשרשנו הרמב"ם ז"ל והטעם כאן מבואר דכיון דגבוהה מן הארץ טפח שוליה וגג הבית הכל אהל אחד ועל גבה כיון דכלי הוא הא אמרן דנעשה אהל לטמא אבל לא לטהר כך פי' מהרי"ק ז"ל. ופי' הר"ש ז"ל לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא אלא תוכה והכא דפיה לפנים הכל טמא ע"כ:
איזוהי אפוצה כל שאין וכו'. כך צ"ל:
על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. אבל שאר המקומות טהורים משום דכיון דאינו כלי חוצץ גגה בין מה שעל גבה למה שתחתיה:
ואין בינה לבין הקורות פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא. דאפילו אם היתה מוקפת צמיד פתיל אין צמיד פתיל לטומאה:
טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס. וכן תנן נמי לעיל סוף פרק ג' ביב שהוא קמור בתוך הבית יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס:
בין עומדת בין מוטה על צדה בין אחת בין שתים. מצינן לפרושי דקאי נמי אמוטה על צדה. אעומדת מבואר שר"ל ששתיהן עומדות זו ע"ג זו וכדפי' רעז"ל. ואמיטה על צדה נמי ששתיהן מוטות על צדיהן זו ע"ג זו ואין בשום אחת מהן בינה לכותל פותח טפח וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בין שהיתה עומדת בין שהיתה מוטה על צדה ופיה לכותל ובינה ובין הכותל פחות מטפח בין שהיתה כוורת אתת בין שהיו שתים זו ע"ג זו ואין בין העליונה ולקורות או לכותל פותח טפח ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. ובכוורת שאינה מחולחלת מיירי. אמר המלקט כתב הר"א אשכנזי ז"ל ולפי פירושי איירי אפילו במחולחלת ע"כ:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. דכיון שאינה כלי שהיא פחותה או שהיא מחזקת מ' סאה שאין דין כלי עליה טומאה תחתיה וכו' שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים:
טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. דכיון דקיימא לן דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר כשהיא בתוכה או על גבה רואין אותה כאילו היא תחתיה וכשהיא תחתיה הרי היא רצוצה ובוקעת ועולה וכו' מהרי"ק ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל כיון דאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר שלמעלה בחוצה לה. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל הלכך כי היכי דטמא מה שכנגד הטומאה למעלה מפיה טמא נמי מה שבתוכה כנגד הטומאה אבל כשמוטה על צדה אע"ג שטמא מה שעל גבה מה שבתוכה טהור כיון שהדופן מפסיק בין אויר שעל גבה ובין תוכה דלא גרע מאם היתה מוקפת צמיד פתיל ומונחת באהל המת ע"כ:
היתה גבוהה מן הארץ טפח וכו'. גם זה מן הטעם הנז' שהכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר וכדתנן בר"פ ששי גבי אהל שהוא נתון על ד' כלים טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים. מהרי"ק ז"ל:
עוד בפי' ר"ע ז"ל דל"ד כלל למוטה על צדה. אמר המלקט פי' הרא"ש ז"ל לפי שאין הכסוי מגוף הכלי ע"כ:
טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כתב הרא"ש ז"ל אע"פ שאינה כלי אינה מצלת דטומאה רצוצה היא ומטעם זה יורדת כיון דהטהרה רצוצה פי' שהכלים הטהורים הם במקום פחות מטפח מידי דהוי אביב קמור תחת הבית ואין בו פותח טפח וטומאה בבית דמה שבתוכו טמא כיון דאין במקום הטהרה פותח טפח ור' אלעזר ור"ש סברי דמצלת אע"פ שהטומאה או הטהרה רצוצה עכ"ל ז"ל ותניא בתוספתא מודה ר"א ור"ש בטומאה תחת הפקק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב הר"ש ז"ל פי' דהא דמטהרי בפחותה משום דעשויה כעין כלי והיה עליה תורת כלי משא"כ בפקק ע"כ והקשה מהרי"ק ז"ל אבבא שלישית ושביעית ושלש עשרה דקתני בהו כנגדו עד התהום טמא למה לא יהיה ג"כ כנגדו עד הרקיע טמא וכבר השיג הראב"ד ז"ל כן והניחו מהרי"ק ז"ל בצ"ע ועיין במ"ש שם גבי תירוץ ההשגה:
ארון שהיא רחבה. בלשון מקרא ארון לשון זכר ובלשון משנה ארון לשון נקבה ולאו בארון של עץ אלא בחקוק בסלע שמששת ימי בראשית פי' שאינו מיטלטל כדמשמע בתוספתא. הר"ש ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל אבל שבצדדין לא. אמר המלקט שהרי אינו נוגע כנגד הכסוי אבל כשהיא רחבה למעלה כל מקום שהוא נוגע הוא כנגד הכסוי ומש"ה טמא:
היתה שוה וכו'. ר' יהושע אומר מטפח ולמטן טהור. דקרקע עולם הוא ור' יהושע אהיתה שוה לבד פליג מדפלגינהו לתרי באבי הרא"ש ז"ל וכן מוכח ג"כ מן הרמב"ם שפסק כר' יהושע בהיתה שוה אבל ברישא פסק כסתמא דמתני' דליכא מאן דפליג עלה אבל רעז"ל תפס לעיקר פי' הר"ש ז"ל. ר' יהושע אומר מטפח ולמטה טהור דאין נחשב כארון כל האבן שתחת המת והלכה כרבי יהושע כדכתבינן:
גלוסקוס. בברייתא קרי ליה דלוסקוס והכל אחד והיא דלוסקמא הנזכר בפרק ואלו מגלחין בן שלשים יום יוצא בדלוסקמא הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' גלוסקוס הוא כמין נגר אבל אשר יתאמת אצלי לפי הענין שזו התמונה כמו תיבה מן הצד כאילו הוא נוקב בעצם האבן מקום יכנס בו המת ונועל זה השער ולזה כנגד פתיחתה טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו אמר המלקט כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה והיא כלי:
עוד בסוף פירושו צריך להיות תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים בכ"ף:
עוד בסוף פירושו ז"ל דשאני הכא דליכא מירוח. אמר המלקט פי' דבתוספתא דכלים משמע דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח הר"ש ז"ל ועיין בפכ"א דהלכות ט"מ סימן ג' שהוא ז"ל פסק שם דאפי' מירוח אינו מועיל לכלי חרש הכפוי והראב"ד ז"ל השיגו שם. ומצאתי שבכל מקום ששנינו במשנה קורקורוחה או קורקורותיהן מחק הר"ב אשכנזי ז"ל השלשה ווי"ן והגיה קרקרתה קרקרתיהן: