מטה אפרים אורח חיים תרא

<< | מטה אפרים · סימן תרא | >>

סימן תרא בטור ובשולחן ערוך

סדר תפילת יום שני של ראש השנה ודיניו

סעיף א

סדר תפילת יום שני הוא כמו יום ראשון. ומשכימין לבית הכנסת כמו ביום ראשון, וכל הדברים שביארנו סימן תקפ"ד ביום ראשון, נוהגים בשני. ואם חל יום שני בערב שבת יש למהר קצת יותר, משום כבוד שבת:

סעיף ב

אם חל יום ראשון בשבת, שאז מדלגין בפיוטים איזה דברים המורים שיש ביום זה תקיעות שופר, כגון עמוסיך תוקעין כו', מסדרין אותם ביום שני. ואם שכחו ביום הראשון ולא החליפו, ואמרו על הסדר, אף על פי כן יש להם לומר אותם הפיוטים ביום שני גם כן. ופותחין הארון לאתה הוא כו' ושאר פיוטים, כרשום במחזורים. ואומרים אבינו מלכנו אף אם חל בערב שבת, רק במנחה אין אומרים כשחל בערב שבת. ומדלגין גם היום אבינו מלכנו חטאנו לפניך, וכן באבינו מלכנו למנחה, כמו ביום א'. ואחר כך מוציאין שני ספרי תורה ואומרים י"ג מדות ויהי רצון. ויש נוהגין לומר ביום ב' דראש השנה ובכל עשרת ימי תשובה אחר י"ג מדות שיר למעלות אשא עיני כו' ופסוקים מלוקטים, ככתוב בסידורים. וקורין חמשה בפרשת העקידה, מ"והאלהים נסה" כו' עד סוף הסדר, ולמפטיר קורין בספר תורה השנית "ובחדש השביעי" כו' כמו אתמול. ומפטיר על זה בנביא ירמיה, "כה אמר ה' מצא" כו' עד "רחם ארחמנו נאם ה'". ואחר שמסיים ברכת ההפטרה אין אומרים יקום פורקן ולא מי שברך לקהל ולא הזכרת נשמות, רק מכינין עצמם לתקיעת שופר, כסדר של יום הראשון:

סעיף ג

המנהג במדינות אלו לברך ברכת שהחיינו בתקיעת שופר גם ביום שני, אף שחל יום ראשון בחול ותקעו אתמול. וטוב ללבוש בגד חדש לתקיעת שופר ביום שני, כמו שנתבאר לעניין קידוש ליל שני. ואם אין לו בגד חדש, מכל מקום יש לברך שהחיינו. ויש מקומות נוהגין שלא לברך שהחיינו ביום שני, אם לא כשחל יום ראשון בשבת. ובמדינות אלו אין לשנות המנהג:

סעיף ד

תוקעין ומתפללין מוסף, הכל כמו ביום ראשון. ובתפילת הש"ץ בקול רם אינו אומר "מסוד", לפי שאין אומרים פיוטים בברכה ראשונה; אלא הש"ץ מנגן עד מחיה המתים, ומתחילין הש"ץ והציבור לומר מיד "ונתנה תוקף" כו'. ואחר גמר התפילה אומרים גם כן מזמור "הרנינו", כמו אתמול:

סעיף ה

אע"ג, כשחל יום ב' דראש השנה בערב שבת ונתאחרו בתפילת המוספין עד שלא יהיה שהות להתחיל לאכול קודם שעה עשירית, יש לילך לביתו ולעשות קידוש ולאכול מיני תרגימא. ולא יאכל סעודה קבוע, מפני כבוד שבת, כמבואר בסימן רמ"ט. ואם ירצו, יתפללו מנחה ויעשו קידוש אחר מנחה, ויאכל לתאבון. ומי שהוא איש חלש וקשה עליו להיות כל היום בלא אכילת קבע, יכול לאכול, רק ימעט מסעודתו כדי שיוכל לאכול בלילה לתאבון:

סעיף ו

אם מתענה בשני מחמת מנהג או תענית חלום, צריך לעסוק בלימוד או בתחנונים ולא ייבטל, כמו ביום ראשון. ואם חל בערב שבת, אם מותר לאפות ולבשל על ידי עירוב תבשילין, מבואר בסימן תקצ"ו:

סעיף ז

אם חל בחול, וקבע סעודתו אחר מנחה ונמשכה הסעודה בלילה, אומר יעלה ויבוא בברכת המזון. ואם חל בערב שבת וקידש עליו היום קודם שמברך ברכת המזון, אף על פי כן אינו אומר [אלא] רק יעלה ויבוא ולא רצה והחליצנו. ואם מברך ברכת המזון על הכוס, אינו טועם מן הכוס קודם שיקדש. ואם חשכה לו באמצע הסעודה, צריך להפסיק, ופורס מפה ומקדש קידוש של שבת, וגומר סעודתו; ואז צריך להזכיר של שבת בברכת המזון, וגם של יום טוב (עיין בט"ז סימן קפח). ופרטי דינים אלו נתבארו בסימן רע"א, ולא הארכתי, לפי שלכתחילה אין נכון לעשות כן, לפי שיש דעות שונות, ויש לו לברך ברכת המזון כשקידש היום ולהתפלל ערבית, ולקדש ולגמור סעודתו של ליל שבת:

סעיף ח

תפילת המנחה ביום שני דראש השנה כמו ביום ראשון, רק שאם חל בערב שבת אין אומרים אבינו מלכנו. ואין עושין סדר תשליך ביום שני דראש השנה, רק אם לא היה אפשר בראשון אומרים סדר תשליך בשני. ויש נוהגים שאם חל יום ראשון בשבת, אומרים בשני, כמו שנתבאר סימן תקצ"ב:

סעיף ט

ליל מוצאי ראש השנה שחל בחול, מתפללין ערבית כשאר מוצאי יום טוב, ואומרים זכרנו ומי כמוך, והמלך הקדוש, ואתה חוננתנו, והמלך המשפט, וכתוב כו' בספר חיים כו', ובקדיש כופלין לעילא בכל עשרת ימי תשובה. ואם טעה באלו, מבואר דינו בסימן תקפ"ב:

סעיף י

מבדילין במוצאי ראש השנה על הכוס. ואין אומרים "הנה אל ישועתי" כו', רק ברכת הגפן וברכת המבדיל, ואין מברכין על הבשמים ועל האש:

סעיף יא

אם חל ראש השנה ביום ה' וביום ו', מדליקין נרות קודם כניסת שבת, ומברכין "להדליק נר של שבת". ואין אומרים "לכו נרננה", רק מתחילין "מזמור שיר ליום השבת". ויש נוהגין לומר "מזמור לדוד הבו" כו' ו"לכה דודי" הראשון לבד, ואחר כך "בואי בשלום" (והנוהגים לומר בשבתות "ברנה ובצהלה", אומרים גם היום כן. אף על פי שנוהגין לאמרו גם ביום טוב של שבת, ואז אומרים "בשמחה ובצהלה", מכל מקום עתה כבר יצא יום טוב, ואין לומר, רק "ברנה ובצהלה"), ואחר כך "מזמור שיר ליום השבת" כו'. ובברכה מעין שבע אומרים "המלך הקדוש" כו'; ואם טעה, עיין סימן תקפ"ב. ואין אומרים "במה מדליקין". אבל הנוהגים לומר "מזמור לדוד ה' רועי", אומרים גם בשבת זה:

סעיף יב

אף בארץ ישראל, שאין עושין כל המועדים רק יום אחד, מכל מקום יום טוב של ראש השנה עושין שני ימים, לפי שגם בזמן שבית המקדש קיים היו נוהגים לפעמים שני ימים קודש, כשנשתהו העדים ובאו מן המנחה ולמעלה:

סעיף יג

קהל ששלחו לעיר אחרת להביא להם שופר, ונתעכב השליח עד סוף יום שני, וראש השנה היה ביום חמישי וביום שישי, וכשבא עם השופר כבר התפללו של שבת, אבל היה עוד היום גדול. אם אין שם בקי לתקוע שלא קיבל עליו שבת עדיין, אז יתקע מי שקיבל שבת בלא ברכה. ולא יתקע, רק תשר"ת תש"ת תר"ת ולא יותר. ואם נמצא אחד שלא קיבל עליו שבת עדיין, יוכל לתקוע בברכה, אף על פי ששאר השומעים כבר קיבלו שבת. ודווקא אם עוד היום גדול; אבל אם כבר הוא בין השמשות, אין לתקוע כלל: