מטה אפרים אורח חיים תקצז
סימן תקצז בטור ובשולחן ערוך
סעיף א[עריכה]
כשיוצאין מבית הכנסת או בית המדרש יש לצאת בנחת, ולא כהמוני עם, הרצים יצאו דחופים ומבוהלים, כאילו רוצים להיות מעשרה ראשונים היוצאין מבית הכנסת. ויש שמתקנים כליהם ב"אנעים זמירות" או סמוך לו מלפניו, שיהיה הכל מוכן לרוץ אורח מבית הכנסת כשיגמור. ואפילו בחול אסור לרוץ בבית הכנסת עצמה או ביציאתו מבית הכנסת, כמבאר בסימן צ', וקל וחומר ביום הקדוש הזה, שאין להראות שנהגו בכבדות ויתנו פתחון פה למקטרגין. וכן אמר הנביא: "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעיהו מג, כב). ולכן, אף על פי שהיום רד מאד ועת האוכל גש הלום, כל ערום ביראה יעשה בדעת, להראות בעצמו כאילו יצא בדימוס מלפני המלך שמח וטוב לב, וילך וישוב לביתו בשובה ונחת. ואם יש קצת פנאי, שיוכל ללמוד אפילו עניין קצת – ילמוד; ומכל שכן אם יש לו שיעור קבוע אחר התפילה, כמבואר בסימן קנ"ה, ואחד המרבה כו':
סעיף ב[עריכה]
אף על פי שמאריכין הרבה בתפילות ותקיעות ופיוטים, ונמשך עד אחר חצות היום, שאסור בשאר יום טוב, מכל מקום בראש השנה, שעומדים לבקש על נפשם, מותר. ומכל מקום אין להתענות לגמרי בראש השנה, אלא אוכלים ושותים ושמחים, לפי שמובטחים שיצאו בדימוס בדינם. אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם, ותהיה יראת ה' על פניהם:
סעיף ג[עריכה]
קודם הסעודה יקדש על כוס של יין. ואינו אומר פסוקים קודם, רק "וידבר משה" וכו', וברכת "בורא פרי הגפן" (כן כתוב בסידור ר' יעקב עמדין). ואם חל בשבת, אומר פסוקים קודם, כמנהגו בכל שבת. ואף על פי שאם אחר הקידוש שותה עוד רביעית יין – גם כן חשוב קידוש במקום סעודה, כמבואר בסימן רע"ג, מכל מקום בראש השנה לא יעשה כן, פן ישתה וישתכח תוקף קדושת היום. ויברך ברכה אחרונה על היין אם שתה רביעית, ויטול ידיו ויסעד מיד אחר הקידוש. ואם צריך לנוח מעט ואינו נוטל ידיו לסעודה מיד, יאכל מיני תרגימא מחמשת מינים, לצאת ידי קידוש במקום סעודה. ויברך אחריו ברכה אחת מעין שלש, ויכלול בזה גם ברכה אחרונה שעל היין גם כן, ויאמר: "על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן" וכו', "וזכרנו לטובה ביום הזיכרון הזה". ואם חל בשבת, יאמר: "רצה והחליצנו ביום השבת הזה וזכרנו" וכו'. "ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן[1], ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן[1]":
סעיף ד[עריכה]
טובלין פרוסת המוציא בדבש ואומרים: "יהי רצון" וכו', על דרך המבואר בסימן תקפ"ג. ושאר דברים הנזכרים שם לאכול בראש השנה לסימן טוב יש להם מקום לאכול גם בסעודה זו, אם יש לו ורוצה. ושם נתבאר בעניין אכילת דגים.
ויש לעשות תבשיל נוסף כמו שעושין בכל יום טוב, כיון שיש אומרים שצריך שלש סעודות גם ביום טוב, יחשב במקום סעודה שלישית, כמבואר בסימן תקכ"ט. אבל אם חל בשבת אין לסמוך על זה, אלא יחלק סעודתו לשנים כמבואר בסימן רצ"א, וינוח מעט בין שני הסעודות ויאמר: "מזמור לדוד ה' רועי" וכו' (תהלים כג). ואם זמנו בהול ואי אפשר לו לחלק סעודתו, או ששכח לעשות כן, יש לו לאכול מיני תרגימא מחמשת מינים, שיש אומרים שיוצא בכך, כמבואר סימן רצ"א. ואין לו לסמוך שיצא סעודה שלישית בעסק התורה. ואם שכח בסעודה שלישית רצה ויעלה ויבא, אינו חוזר, אפילו על של שבת; ואם לא פתח "הטוב והמיטיב", אומר "ברוך שנתן" וכו'.
וכבר נתבאר שאין לאכול לשבעה במילוי הכרס, וגם יש לו למעט בשתיה ובשיחה כל מה דאפשר, רק יהיו כל דבריו בדברי תורה ויראה וקדושה. ואף בזה לא ימשך הרבה, ויקיים מה שנאמר "חטוף ואכול" וכו'.
ומיד שיגמור סעודתו יטול ידיו מים אחרונים, ולא יפסיק בינם לברכת המזון; וכבר נתבאר סוף סימן תקפ"ג.
יש מי שאומר שאם שכח יעלה ויבא אינו חוזר לראש, שיש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה, וכמו שיתבאר. ומכל מקום אם עדיין לא פתח "הטוב והמיטיב", אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים" כו' ואינו חותם, כמו בראש חדש. ויש אומרים שאף בסעודת היום, אם שכח ולא נזכר עד שפתח הטוב והמיטיב, חוזר לראש; ואם לא פתח עדיין, אומר "ברוך אתה ה'" וכו' וחותם גם כן. ואינו אומר "ימים טובים לישראל לששון ולשמחה" כשאר יום טוב, רק יאמר: "...ימים טובים לישראל את יום הזכרון הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל ויום הזכרון". ואין אומר קודם החתימה ודברך אמת. ואם חל בשבת, נתבאר שם סימן תקפ"ג:
סעיף ה[עריכה]
יש אומרים שמצווה להתענות בראש השנה; והרבה סוברים שמצווה לאכול בראש השנה. ומי שנוהג עצמו להתענות בראש השנה, אין מוחין בידו. ויש מקומות שקבלה בידם, שאם רגיל להתענות בראש השנה ומשנה רגילותו שלא להתענות, אינו משלים שנתו, ולכן אפילו אם מי שנוהג כן הוא בעל ברית ביום זה, או שאר סעודת מצוה, אין לו לשנות רגילותו. אך מי שאינו ירא לנפשו, אין צריך להתענות כל ימיו, רק שצריך התרה כמו שאר נדר. וכן עשה גדול אחד מעשה:
סעיף ו[עריכה]
מי שנוהג להתענות בראש השנה, אין לו להיות יושב ובטל בעת שבני אדם נכנסין לאכול סעודתן, אלא ילמד או יעסוק בתפילה ותחנונים ויהיה כולו לה'. ואין לו לאפות ולבשל לאחרים; רק אם היא אשה שיש לה בעל ומשועבדת לו לאפות ולבשל בשבילו, או אפילו משרת או משרתת בבית אחרים שמשועבדת לכך, יש להם להתיר. ואין להתיר כי אם מחמת צורך גדול:
סעיף ז[עריכה]
ביום טוב שני של ראש השנה שחל בערב שבת, אז מי שנהג להתענות בו, אסור אף לאפות ולבשל לעצמו לצורך שבת, אף שהניח עירוב תבשילין בערב יום טוב. ומכל מקום אחרים אופין ומבשלין לו. ויש מתירין בזה אף לאפות ולבשל בעצמו לצורך שבת; ואין לסמוך להתיר כי אם לצורך גדול:
סעיף ח[עריכה]
המתענה פעם אחת בראש השנה תענית חלום, אם היה ביום ראשון, צריך להתענות שני הימים כל ימיו. ואם היה ביום שני, יתענה כל שנה ביום שני בלבד. ואין צריך למיתב תענית לתעניתו, אפילו אם התענה בראש השנה שחל בשבת, כיון שיש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה. ומי שאינו ירא לנפשו מחמת הקבלה המבואר בסעיף ה', אין צריך להתענות כל ימיו. וגם אם חלם ביום ראשון אין צריך להתענות ביום שני. ואם התענה בשנה שאחר כך, ושוב לשנים הבאות אינו רוצה להתענות, צריך התרה, שהוא גם כן כמו נדר; אבל אם תיכף בשנה שאחריו אינו רוצה להתענות, אין כאן נדר ואין צריך התרה:
סעיף ט[עריכה]
מי שאינו נוהג להתענות בראש השנה, וחלם לו חלום שהוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענין עליהם בשבת, כמבואר סימן רפ"ח, אין לו להתענות אפילו אם חל ראש השנה בחול, וכל שכן אם חל בשבת; ויש לו להיטיב חלומו בפני שלושה, ואפילו בשבת, כל שנפשו עגומה עליו:
סעיף י[עריכה]
מי שהוא מתענה בראש השנה, יכול לעשות קידוש להוציא את בני ביתו שאין יודעין לקדש:
סעיף יא[עריכה]
מי שראה חלום בליל ראשון דראש השנה, שמתענה שני הימים, מכל מקום בלילה אין לו להתענות ויש לו לאכול כמו בשאר יום טוב, שהוראת החלום אינו רק על תענית היום ולא על תענית הלילה:
סעיף יב[עריכה]
מי שמתענה בראש השנה מחמת מנהג או תענית חלום, ישמע קידוש מאחרים:
סעיף יג[עריכה]
מי שמתענה תענית חלום בראש השנה, אין לו להתוודות על חטאיו:
סעיף יד[עריכה]
מי שקיבל תענית או נשבע להתענות בראש השנה, אף על פי שבשאר יום טוב אין שבועה וקבלת תענית חל אם לא בכולל, מכל מקום בראש השנה חל, כיון דיש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה. ולכן צריך התרה כמו נדר. אף על פי שאין מתירין נדרי מצוה, מכל מקום בהא סמכינן ארוב הפוסקים שאין להתענות בראש השנה. וגם אם נדר או נשבע בכולל, שחל מן הדין אפילו בשאר יום טוב, במקומות אלו שאין נוהגין להתענות בראש השנה צריך להתיר נדרו. ואם לא התירו, צריך להתענות, ואין צריך למיתב תענית לתעניתו (ועיין סימן תקע וביורה דעה סימן רעו ורלט). ומי שהיה לו קצת מיחוש, והפצירו בו שיאכל אחר שיתקעו, וקפץ ונדר שלא יאכל עד אחר יציאה מבית הכנסת, ובהגיע הזמן שרצו העם לצאת בא החכם ודרש להם דברי כבושים כמו שעה או שתים, הרי זה מחוייב להמתין עד שיצאו, ואם רוצה להתיר, יתירו לו, כדין נדרים שהם לצורך יום טוב:
סעיף טו[עריכה]
במדינות אלו שמנהג שלא להתענות בראש השנה, אין להתענות בו גם אם הוא יום שמת בו אביו או אמו:
סעיף טז[עריכה]
הנוהג להתענות בראש השנה, או מי שמתענה מחמת תענית חלום, אינו אומר "ענינו" בתוך תפילתו; אך יאמר אחר תפילתו[2]: "ריבון העולמים" כו':