מטה אפרים אורח חיים תקפג
סימן תקפג בטור ובשולחן ערוך
סעיף א
[עריכה]אחר התפילה נפטרין לבתיהם לשלום, ומברכין הבנים שיזכו להכתב ולהחתם לחיים טובים. ואם חל בשבת, אומרים "שלום עליכם" עד "צאתכם לשלום" בנעימה ובשמחת הלב, אך לא בשירה וזמרה כשאר ימות השנה, כי הוא יום שספרי חיים נפתחים וספרי מתים פתוחים, וצריך להיות ירא וחרד מאימת הדין. גם אין לומר פיוט "אזמר בשבחין". ויאמר קידוש על היין, ונוסחתו כמו שכתבנו לעיל בקידוש שבבית הכנסת. ואם חל בשבת, יאמר תחילה "ויכולו", כדרך כל יום טוב שחל בשבת. ואומר "שהחיינו". ואחר כך יטול ידיו לסעודה, ולא יפסיק כלל בין נטילת ידיים לקידוש, ויבצע על שתי כיכרות, ויבצע על העליונה כמבאר בסימן רע"ד, ומברך ברכת המוציא. ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש ואוכל, ויאמר: "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". ואם לוקח חלות דבש מכוורת, יש לרסק בערב ראש השנה, בכדי שלא יצטרך לרסק ביום טוב, ומכל שכן אם חל בשבת. ואסור לאכול ולטעום קודם קידוש, ואין קידוש אלא במקום סעודה, כמו בכל שאר יום טוב. וסעודת ראש השנה יש בה דין כל סעודות יום טוב, וכל מה שמקילין בשאר יום טוב משום שמחת יום טוב יש להקל גם בראש השנה. ואין להפסיק בין הברכה ברכת "המוציא" לאכילה באמירת "יהי רצון", אלא בתחילה יש לו לאכול הפרוסה, ואחר כך יאמר ה"יהי רצון". וכן נוהגין לאכול בסעודה זו תפוח מתוק בדבש, ואומרים "יהי רצון" זה. וצריך לברך על התפוח "בורא פרי העץ", אף שאוכל אותו בתוך הסעודה. וה"יהי רצון" אומר אחר האכילה, ובדיעבד אם אמרו קודם האכילה אינו הפסק. ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה:
סעיף ב
[עריכה]יהיה אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שירבו זכיותינו". כרתי, "יכרתו שונאינו". סילקא, "יסתלקו שונאינו". תמרי, "יתמו שונאינו". קרא, "יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו". וכן יש אוכלים רימונים, ואומרים: "יהי רצון שנרבה זכויות כרימונים". והוא הדין שיאכל מה שנקרא בכל מדינה בלשונה לשון ריבוי, ואומר "יהי רצון". והכל הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה כשמבקש רחמים על דבר זה. וכל זה יש לעשות גם ביום שני:
סעיף ג
[עריכה]אוכלים ראש כבש, זכר לאילו של יצחק, ולומר: "נהיה לראש ולא לזנב". ואם אין ראש כבש, אוכלים ראש אחר, לרמז על טעם שני. ויש מי שנוהג שלא לאכול דגים, לפי שהם חביבים עליו ביותר ורוצה למעט תאוותו בדבר מסויים, להראות אימת הדין. ויש מי שכתב שאין לאכול דגים, לפי שמצינו במקרא שכתוב "דאג" (נחמיה יג טז), ויש דורשין "דג" לשון דאגה. אבל במדינתנו מחזירים אחר דגים, ויש רמז, לפרות ולרבות כדגים. ואין לבשל אותם בחומץ, גם נוהגין שלא לאכול דברים חמוצים ומרורים. גם נוהגין שלא לאכול אגוזים ולוזים, בין הגדולים ובין הקטנים, כי אגוז בגימטריא חטא, וגם מרבים כיחה וניעה המבטלים התפילה. ומטעם זה אין לאכול פולין וקטנית המרבים כיחה וניעה בראש השנה, בין בלילות בין בימים, כי בראש השנה צריך שתיקה ביותר לכוון מה שאומר הש"ץ, ומכל שכן בעת תקיעת שופר, שעל ידי חיכוך בגרון להוציא כיחה וניעה מתבטלים השומעים:
סעיף ד
[עריכה]אחר האכילה נוהגין אנשי מעשה ללמוד מסכת ראש השנה, שהם ארבעה פרקים נגד אותיות השם. ואחר כך נוטל מים אחרונים, אף מי שאינו נוהג כן בכל השנה, יש ליזהר בזה. ומברך ברכת המזון, ואומר "יעלה ויבוא", ומסיים בו "כי אל מלך חנון ורחום אתה", ואומר "ביום הזיכרון הזה". והנוהג לומר בתפילה "ואת יום טוב מקרא קודש הזה", אומר כן גם בברכת המזון. ואם חל בשבת, אומר "רצה והחליצנו" ואחר כך "יעלה ויבוא". ואם שכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון, אם כבר אמר "בונה כו' אמן ברוך אתה ה'" ונזכר שלא אמר "יעלה ויבוא", חוזר לראש. אבל אם נזכר קודם שהזכיר השם מברכת "הטוב והמיטיב", אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל את יום הזיכרון הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל ויום הזכרון", ואחר כך אומר: "ברוך אתה ה' כו' האל אבינו" על הסדר. ואם חל בשבת ושכח גם "רצה", אומר: "ברוך אתה ה'... שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לישראל את יום הזיכרון הזה, ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל ויום הזכרון". ואם לא נזכר עד שכבר פתח בברכת "הטוב והמיטיב", דהיינו שכבר אמר "ברוך אתה ה'", חוזר לראש ברכת המזון. ויש אומרים, שבראש השנה אם שכח "יעלה ויבוא" אינו חוזר לראש, גם אם נזכר קודם שפתח "הטוב והמיטיב" אינו חותם "ברוך אתה ה'" כו', כמו בראש חדש, כיון דיש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה. ולעניין שכחת "רצה" בשבת, יש חילוק בסעודות. דבסעודות של ערב ושל שחרית – חוזר, אבל בסעודה שלישית אינו חוזר ואינו חותם. ונראה דאף לדעה שניה, אם שכח של שבת ושל ראש השנה, והוא בשני סעודות הראשונות, כיון שצריך לחתום בשל שבת, חותם גם כן בשל ראש השנה. והעיקר כסברא הראשונה. ובסוף ברכת המזון אומר: "הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה":
סעיף ה
[עריכה]ילמד מעט קודם שילך לישן, וקורא קריאת שמע, ואינו אומר שום וידוי. ואם התפללו הקהל ערבית קצת מבעוד יום, יש לו לכוון בקריאת שמע זו לצאת ידי חובת קריאת שמע. ואין נכון לשמש מיטתו בשני לילות דראש השנה, ואפלו אם חל בשבת, אם לא שהוא ליל טבילה ולא היה אפשר לטבול קודם, ואז יש לו לטהר עצמו ולטבול שחרית קודם התפילה. וישמור עצמו מהרהורים, שלא יחלום חלומות שצריך להתענות עליהם ויצטרך להתענות בראש השנה כל ימיו. הרואה שופר בחלום, ישכים ויאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ישעיהו כז יג):