מטה אפרים אורח חיים תקפב

<< | מטה אפרים · סימן תקפב | >>

סימן תקפב בטור ובשולחן ערוך

סדר תפילת ערבית בראש השנה. ומה שמוסיפין בתפילה בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, ודקדוקים בנוסח התפילה

סעיף א

סדר תפילת ערבית, אומר ש"ץ "ברכו", ומאריך בו קצת בנעימה קדושה, ועונין הקהל אחריו בקול רם ובכוונה עצומה "ברוך ה'" כו'. וקורין קריאת שמע בברכותיה, ומסיימין "ופרוס" כו', ואומרים "תקעו בחדש". ויש מקומות אומרים "וביום שמחתכם". ואומרים חצי קדיש, ואומרים "לעילא" (בספר תשובה מאהבה כתוב שמצא כן בכל הנוסחאות הישנות, לומר "לעילא לעילא" בלא וא"ו קדם "לעילא" השני) "לעילא מכל ברכתא". וכן בכל הקדישים שאומרים בין ראש השנה ליום כיפור כופלין "לעילא" בקדיש, אפלו בקדיש יתום. ובכל השנה שאין כופלין, אומרים "לעילא מן כל ברכתא" כדי להשלים כ"ח תיבות בקדיש. ומן ראש השנה עד אחר יום הכיפורים שכופלין "לעילא", אין לומר "מן כל ברכתא", רק "מכל ברכתא". ואחר כך מתפללין בלחש ז' ברכות, ומוסיפין באבות "זכרנו" ו"מי כמוך", וחותמין "המלך הקדוש", ובברכות הודאה מוסיפין "וכתוב" כו' "בספר" כו' וחותמין "עושה השלום". והרבה נוהגין שלא לשנות חתימת הברכה בזה, רק חותמין "המברך" כו', רק בקדישים שאחר התפילה אומרים "עושה השלום", לפי שיש בו רמז ש"עושה" בגימטריא ספריא"ל. וכן "השלום" בגימטריא כן. ואחר התפילה בלחש אומר הש"ץ קדיש שלם, וכופלים "לעילא לעילא", וגם אומר "עושה השלום במרומיו". ובמקום שנוהגים לקדש בבית הכנסת בכל שבת על הכוס, מקדשין בראש השנה גם כן:

סעיף ב

אם חל בשבת אין אומרים לכו נרננה. והנוהגין לומר בכל יום טוב שחל בשבת "מזמור לדוד הבו" ו"בואי בשלום", גם עתה אומרים אותו. יש לומר, שהנוהגין לומר "גם ברנה ובצהלה", אף על פי שבשאר יום טוב שחל בשבת אומר "גם בשמחה", עכשו שהוא יום דין, יאמר "גם ברנה ובצהלה". ואחר כך מתחיל הש"ץ "מזמור שיר ליום השבת" והקהל אחריו עד "לאורך ימים", ואומר קדיש יתום. והנוהגין לומר בשבת קודם תפילת ערבית "כגוונא" כו', גם עכשו יאמרו אותו. ואחר כך מתחיל הש"ץ "ברכו" כו', "ופרוס" כו' "ועל ירושלים". אומרים תחלה "ושמרו" כו', ואחר כך אומרים "תקעו", ואומר חצי קדיש, ומתפללים תפילה בלחש ומזכירים של שבת. ואחר התפילה בלחש מתחיל הש"ץ "ויכולו", והקהל אומרים גם כן "ויכולו" מעומד, ואחר כך אומר הש"ץ "ברוך אתה וכו' קונה שמים וארץ", "מגן אבות", ובמקום "האל הקדוש שאין כמוהו" אומר "המלך הקדוש", וחותם בשל שבת לבד. ואומר קדיש תתקבל, "עלינו". ואין אומרים "במה מדליקין". ובמקום שאין נוהגין בכל שבת לומר במה מדליקין, ואומרים במקומו "מזמור לדוד ה' רועי", גם בשבת של ראש השנה אומרים אותו:

סעיף ג

יש נוהגין לומר מיד אחר סיום התפילה: "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה", והוא מסוגל שלא יחסרו מזונותיו כל השנה. וקצת נוהגין לאומרו כל הקהל יחד. ואם חל ראש השנה בשבת, יש לומר תחילה "ויכולו", "מגן אבות" עד "מקדש השבת", ואחר כך מזמור זה, ואחריו הקדיש. ואם לא אמר המזמור, יש לאומרו קודם קריאת הגבר:

סעיף ד

כל מה שמוסיפין בתפילה בראש השנה, "זכרנו", ו"מי כמוך", "וכתוב", "בספר", וכן בחתימות הברכות, "המלך הקדוש" ו"עושה השלום", כך מוסיפין וחותמין בכל עשרת ימי תשובה עד אחר יום הכיפורים. וכן בשבת שבין ראש השנה ליום כיפור, או ביום הכיפורים שחל בשבת, אומרים בברכת מגן אבות "המלך הקדוש". ובחול בברכת "השיבה שופטנו" חותמין "המלך המשפט" בכל הימים הללו. וידקדק לומר כן, ולא יאמר "מלך המשפט", כי יש אומרים שלא יצא:

סעיף ה

אם טעה בעשרת ימי תשובה ואמר "האל הקדוש" ונזכר, בין שנזכר קדם שסיים התפילה או אחר שסיים התפילה ועקר רגליו, צריך לחזור לראש ולהתפלל שנית. ואם בברכת "מגן אבות" טעה הש"ץ ואמר "האל הקדוש", אם נזכר עד שלא חתם הברכה עדיין, חוזר ל"המלך הקדוש שאין כמוהו"; ואם כבר חתם "מקדש השבת", חוזר לראש:

סעיף ו

בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים בברכת "השיבה", אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אין מחזירין אותו. ואם רוצה להתפלל שנית דרך נדבה, אין מוחין בידו. ובמקומות שאומרים כל השנה "האל אוהב צדקה ומשפט", וטעה ואמר כן בימים האלו, אם נזכר קודם שעקר רגליו, חוזר לברכת "השיבה" ואומר משם ואילך על הסדר. ואם לא נזכר עד אחר שעקר רגליו, חוזר לראש:

סעיף ז

אם מסופק אם אמר "האל הקדוש" או "המלך הקדוש", חוזר לראש, שמן הסתם אמר כמו שהוא למוד כל השנה. ואפילו אם הרגיל עצמו לומר צ' פעמים, אין מועיל, אף על פי שמועיל לעניין "משיב הרוח", לפי שאין יכול להזכיר השם לבטלה בעת חזרתו צ' פעמים, וכשיהיה מזכיר השם, יהיה חוזר לרגילותו. ונראה שאם אמר צ' פעמים "ברוך אתה השם המלך הקדוש", אם עכשיו מסופק, יתפלל שנית דרך נדבה, לפי שיש אומרים שבזה אינו חוזר לראש:

סעיף ח

ש"ץ שטעה ולא אמר "המלך הקדוש", צריך לחזור לראש, וצריך לומר שנית סדר קדושה:

סעיף ט

מי שטעה ואמר "האל הקדוש", אף אם בשעת אמירתו לא היה זכור שהוא עשרת ימי תשובה, ונזכר תוך כדי דיבור ואמר "המלך הקדוש", אין צריך לחזור לראש. ואין צריך לומר אם ידע שהם עשרת ימי תשובה וטעה בדיבורו. ודווקא שלא התחיל עדיין ברכה של אחריה, שאם התחיל, ונזכר אפילו תוך כדי דיבור, חוזר לראש. וכן הדין לעניין "המלך המשפט" במקום שצריך לחזור, כאשר נתבאר בסעיף וא"ו, אז אם נזכר תוך כדי דיבור ולא התחיל ברכה של אחריה ואמר "המלך המשפט", אין צריך לחזור:

סעיף י

אם שכח בעשרת ימי תשובה לומר "זכרנו" או "מי כמוך" "וכתוב" או "בספר חיים", כיון שחתם אותה ברכה, אף שלא התחיל השניה עדיין, אין מחזירין אותו. וסיום הברכה הוא כל שאמר "ברוך אתה ה'", אבל אם עדיין לא הזכיר, חוזר למקום שטעה ומתחיל משם "זכרנו" ואומר משם על הסדר. ונראה שאם טעה ולא אמר "וכתוב", ונזכר אחר שכבר אמר "האל ישועתנו", יאמר במקום שנזכר "וכתוב... בני בריתך ברוך אתה ה'" וכו'. ולא יחזור לתחילת "וכל החיים", כיון שאמר "האל" שהוא גם כן שֵם (עיין בפרי מגדים בבאור למגן אברהם סימן קי"ד שכתב דאפילו אם יש כמה שמות חוזר, ולדידי צריך עיון). ואף שצריך לומר מעין החתימה, הרי התחיל "וכל החיים יודוך" וכו', והרי גם "האל ישועתנו" אינו כל כך מעין החתימה. וכל מקום שאמרנו אין מחזירין אותו, מאחר שהזכיר השם אסור לו לחזור:

סעיף יא

נוהגין להתפלל בראש השנה וביום כיפור כל התפילה שמתפללין בלחש, בכריעה ובכפיפת הראש. אבל צריכים לזקוף בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה כשאומר "ברוך אתה ה'", וכך יש לנהוג, כשמגיע ל"מלך עוזר ומושיע ומגן" יזקוף עצמו, כדי שיקיים מצות חז"ל, ולכרוע כשאומר "ברוך אתה" שדינו לכרוע ב"ברוך", וזוקף בשם ואומר "ה' מגן אברהם". וגם תיבות "אתה גבור לעולם ה'" יאמר בזקיפה, ושוב יכרע עד שמגיע ל"ברוך אתה ה' מחיה המתים", יזקוף ויאמר הברכה. וגם תיבות "אתה קדוש" יאמר בזקיפה. וכן ינהג בכל הברכות, יאמר תחילת הברכה וסוף הברכה בזקיפה. וכשיגיע להודאה לתיבות "האל ישועתנו" יזקוף, כדי שיכרע ב"ברוך אתה", כתיקון חכמים לכרוע בברכת הודאה, וזוקף בשם, וישאר זקוף עד אחר תיבות "שלום רב" או "שים שלום", ושוב יזקוף בסוף הברכה ויאמר "ברוך אתה ה' המברך". ואף כשזוקף, לא יהיה בקומה זקופה, רק בכובד ראש ובכפיפה, ואין זה בכלל השתחויה, אף שהראש כפוף:

סעיף יב

דקדוק נוסח התפילה, מתחיל "אדני שפתי וכו' למען שמו באהבה", "זכרנו לחיים מלך" וכו'. וידקדק לומר "זָכרנו" הזי"ן בחטף קמץ ולא בחולם, וכן כתבנו בקמץ, לפי שבחולם הוא שם התואר, "זוכר שלנו", ואם רוצים לומר דרך בקשה ותפילה, צריך לומר בקמץ. ולא יאמר "לחיים טובים", שאין בנוסח של "זכרנו" רק י"א תיבות. ויאמר "לְחיים" הלמ"ד בשוא, אף על פי שבהשכיבנו יש לומר בפתח, כאן יש לומר הלמ"ד בשוא. ואחר כך אומר "מלך עוזר". ויש מקומות שנוהגים לומר "אל חי מלך עוזר", ויש מקומות נוהגים לומר: "מלך עוזר ומושיע, זכרנו לחיים כו' אל חי ומגן", ובמדינתנו אין נוהגים כן, ואין לשנות, ובמקום שנהגו אין למחות בידם:

סעיף יג

בברכת "אתה גבור וכו' ומצמיח ישועה, מי כמוך וכו' לחיים ברחמים וכו', ונאמן אתה". ויאמר גם כן "לְחיים" הלמ"ד בשוא. ונוהגים לומר "אב הרחמים", ונכון לומר "אב הרחמן", מלבד בתפילת מוסף ראש השנה ושבת תשובה ויום הכפורים, יש לומר "אב הרחמים" (עיין רש"ח). וכן בתפילת מנחה של שבת ובתפלת נעילה של יום הכיפורים יש לומר "אב הרחמים":

סעיף יד

בברכת "אתה קדוש" וכו' "וקדוש אתה ובכן תן" וכו'. ויש נוהגין לומר "וקדוש אתה לדור ודור המליכו לאל וכו' ובכן יתקדש שמך" וכו'. ויש לומר "הַמליכו" הה"א בפתח. ויאמר "אגודה אַחַת" בפתח תחת האל"ף והחי"ת, ויש אומרים בסגול תחת האלף וקמץ תחת החי"ת. "בלבב שלם שידענו", ולא "כמו שידענו". "שהשֻׁלטן", השי"ן במלאפום, והכונה שהשֻלטָנות לפניך. ויש אומרים שהשָׁלטן בקמץ תחת השי"ן. "וגבורה בימינֶך", בסגול תחת הנו"ן וקמץ תחת הכף. "על כָּל מה שבראת", תבת כל בקמץ חטף תחת הכ'. ואחר כך יאמר "ובכן תן כבוד וכו' ותקוה טובה לדורשיך וכו' ובכן צדיקים וכו' וְעוֹלתה", בחולם העי"ן. "תקפָּץ" בקמץ הפ"א. "וכל הרִשְעה כלה" וכו', הרי"ש בחירק והשי"ן בשוא. ויש מגיהין "והרשעה כָּלָה" בשני קמצין תחת הכ"ף ותחת הלמ"ד, ואין נוהגין כן, אלא אומרים "כֻּלָהּ" במלאפום הכף. גם יש אומרים "והרשעה כֻלה" ואין אומרים "וכל", ואנחנו נוהגים לומר "וכל הרשעה כלה בעשן תכלה". ואין לומר "מהרה בעשן תכלה", כי אינו תפילה, רק לומר שכן יהיה לעתיד. ויש לומר "בֶעשן", הבית בסגול. ויש נוהגין לומר "כעשן" בכף, ואז יש לומר הכף בשוא. ובסידור ר"מ ד"ד "כֶעשן", בסגול תחת הכ"ף. "ותמלוך אתה ה' לבדְך" בשוא תחת הדל"ת. ויש אומרים "אתה הוא ה' אלהינו לבדך", והכוונה, שמה שעכשו אתה הוא ה' אלקינו לבד, אנו מבקשים שתמלוך על כל מעשיך והיה ה' למלך על כל הארץ. ואחר כך אומר "קדוש אתה", "ואין אלוה" בלא יו"ד לבסוף, וחותם "המלך הקדוש":

סעיף טו

מתחיל "אתה בחרתנו" כו', "ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה". ואינו מזכיר ראש חדש. ואין אומרים בראש השנה ויום כיפור "מועדים... חגים וזמנים לששון". ואם חל בשבת, אומר "ותתן לנו... את יום השבת הזה ואת יום הזיכרון הזה". בחול אומר "יום הזיכרון הזה יום תרועה מקרא קדש", ואם חל בשבת, אומר "זִכְרון תרועה", הזי"ן בחירק, הכ"ף רפה ובשו"א. ואם אמר בחול "זכרון תרועה" או בשבת "יום תרועה", אין מחזירין אותו (כן כתב הפרי מגדים עיין שם):

סעיף טז

בין בחול בין בשבת אין לומר "באהבה מקרא קדש", כי תרועה מורה על דין, ואין אהבה בדין:

סעיף יז

אומר "יעלה ויבוא כו' ביום הזיכרון הזה" כו'. והנוהגים לומר ב"אתה בחרתנו": "יום טוב מקרא קדש הזה", אומרים גם ב"יעלה ויבוא" כן. "והושיענו בו לחיים", ואין לומר "לחיים טובים". ואומר "אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כו' וידע כל פעול" כו', ויאמר "פָעוּל" הפ"א בקמץ והעי"ן במלאפום. ואומר "ומלכותו בכל משלה, קדשנו במצותיך" כו'. ואם חל בשבת אומר: "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו קדשנו כו' ושמחנו בישועתך והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וישמחו בך ישראל מקדשי שמך וטהר לבנו לעבדך באמת כי אתה אלהים אמת" כו', וכן בשחרית מנחה [ו]מוסף יש לומר כן. אבל ביום הכיפורים שחל בשבת אין אומרים כן "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו", שאינו מנוחה גמורה כיון שהוא יום עינוי. ויש שגם בראש השנה אין אומרים "רצה [ב]מנוחתנו", שגם כן אין מנוחה גמורה מפחד הדין:

סעיף יח

ואומר "ודברך אמת וקיים לעד", והרבה נוהגים לומר: "ודברך מלכנו אמת". וחותם: "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון". ואם טעה וחתם "מקדש ישראל והזמנים" לא יצא, וצריך לחזור ולומר: "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון". ואם טעה ולא הזכיר "ובכן" ודלג הכל ולא הזכיר אלא קדושת היום, אין מחזירין אותו. אבל טעה ולא הזכיר קדושת היום, מחזירין אותו:

סעיף יט

אם טעה ולא אמר, וחתם רק "מקדש ישראל ויום הזכרון" ולא אמר "מלך על כל הארץ", יצא. ואפילו אם שכח לומר כל נוסח "אלהינו ואלהי אבותינו מלוך" כו', רק אחר שסיים "יעלה ויבוא" חתם "ברוך אתה ה' מקדש ישראל ויום הזכרון", יצא:

סעיף כ

כשחל בשבת, חותם "מקדש השבת וישראל ויום הזכרון". ואם טעה ולא חתם רק "מקדש ישראל ויום הזכרון" לבד, יש אומרים שיצא, כיון שכבר הזכיר שבת באמצע הברכה. ורבים הסכימו דלא יצא, ולכן צריך לחזור ולחתום שנית כהוגן. לכך יש ליזהר בזה, שלא ישכח מלהזכיר של שבת בחתימה. ואם לא הזכיר של שבת, ונזכר תוך כדי דבור ואמר "מקדש השבת" וכו', יצא לכולי עלמא:

סעיף כא

כשחל ראש השנה או יום הכפורים בשבת וטעה בתפלת ערבית ולא הזכיר של שבת אינו יוצא במה שמכון לשמע משליח צבור ברכה מעין שבע כיון שאין מזכירין בה של ראש השנה ויום כפור וצריך לחזר ולהתפלל כתקונה ואפלו עבר וכון לצאת בברכת מעין שבע אינו מועיל ואפלו אם חזר והתפלל שבע שלמות של שבת ולא הזכיר של ראש השנה ויום הכפורים בתפלה השניה, אין מצטרפין שני תפלות. שאין מועיל התפלה לחצאין וצריך לחזור עוד הפעם להתפלל של ראש השנה או יום הכפורים ולהזכיר של שבת כראוי:

סעיף כב

ואומרים "רצה" כו' "תמיד לעולם ועד". "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", ולא יאמר "את כל", ואם שכח ולא אמר "וכתוב", נתבאר למעלה. ואומרים "שלום רב" או "שים שלום" עד "ובשלומך", ואומר: "בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר" כו', ויש שמוסיפין: "ישועה ונחמה וגזרות טובות נזכר ונכתב לפניך אנו" כו'. ויש אומרים "אנחנו", ונכון יותר. וחתימת הברכה יאמר: "ברוך אתה ה' המברך", כמו בשאר השנה, ויש נוהגין לומר "עושה השלום", ובמקום שנהגו כן לא ישנה הש"ץ מפני המחלוקת, אבל היחיד בתפילת לחש יש לומר "המברך", רק בסוף "אלהי נצור" כו' אחר ג' פסיעות יש לומר "עושה השלום במרומיו" כו' וכן בקדישים, כאשר נתבאר:

סעיף כג

כבר כתבנו: לאחר סיום הש"ץ התפילה, אנשי מעשה נוהגין לומר מזמור כ"ד בתהלים, "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל" כו', בכוונה עצומה ובנעימה, וכן בליל שני של ראש השנה וביום הכפורים, והוא מסוגל שלא יחסרו מזונותיו כל ימות השנה. ויאמר "אשר לא נשא לשוא נפשי", כי כן הקרי, והכתיב הוא "נפשו". ובלילי ראש השנה אומר הש"ץ המזמור אחר קדיש שלם עם תתקבל, וכופלין "לעילא לעילא מכל ברכתא":

סעיף כד

אם חל בשבת, מתחיל הש"ץ אחר סיום תפילת לחש "ויכולו" וברכה מעין שבע, ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וכו'. ואם טעה ואמר "האל הקדוש", נתבאר לעיל. ואחר שסיים "מקדש השבת", יאמרו "לדוד מזמור", ואחריו אומר הש"ץ קדיש:

סעיף כה

במקום שנהגו לקדש בבית הכנסת, מקדשין, ונוסח הקידוש: "אשר בחר בנו כו' ותתן לנו ה' כו' את יום הזיכרון הזה יום תרועה", ובשבת אומר: "את יום השבת הזה ואת יום הזיכרון הזה זכרון תרועה" וכו', "מכל העמים ודברך אמת וקים לעד ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" כו'. והאומרים בתפילה "ודברך מלכנו אמת", יאמר כן בקידוש גם כן. ואחר כך יאמר "שהחיינו". ואחר כך אומרים "עלינו", קדיש יתום:

סעיף כו

נוהגין שאחר גמר תפילה מברך כל אחד לחבירו: "לשנה טובה תכתב ותחתם", ולנקבה אומר: "תכתבי ותחתמי":

סעיף כז

אף על פי שכל ימות השנה מתפללין בלחש, בראש השנה ויום הכיפורים נוהגין לומר בקול רם. ורבים גדולים מערערים על מנהג זה, וכתבו שאסור להתפלל בקול רם. וטוב ונכון שלא ישמיע קולו בתפילתו כלל, ואפילו לאזניו לא ישמיע, רק בלחש בשפתיו. ומי שאי אפשר לו לכוון כשיאמר בלחש כל כך. על כל פנים יתפלל בלחש שלא ישמיע לחבירו. ומי שיכול להנהיג בעירו להתפלל בלחש ולמחות באותן המרימים קולם, מוטב. ואם אין בידו למחות, שבוודאי לא יקבלו ממנו, מוטב שיהיו שוגגין כו':

סעיף כח

נוהגין לבכות ולהוריד דמעות בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים, אף כשחל בשבת. ומי שאין בכיה נופלת עליו בימים האלה, הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלמה. ויש בני אדם שנידונין בראש השנה ביום ראשון, שהוא דין קשה, ויש שהקדוש ברוך הוא מרחם עליהם ונידונים ביום שני, והאדם שנופל עליו בכיה רבה באלו הימים בתפילתו, הוא הוראה שנידון באותה שעה למעלה, אם ביום א' ואם ביום ב':