מטה אפרים אורח חיים תקפד
סימן תקפד בטור ובשולחן ערוך
סעיף א[עריכה]
נוהגין ששמש בית הכנסת קורא בעוד לילה כמו שעה קודם עלות השחר, כדי שבעת האיר היום יהיו כולם בבית הכנסת. ויש לזרז גם הילדים מעת שהגיעו לחינוך שישכימו גם כן. ויהיה זהיר כשיגיע אור היום, יטול ידיו ג' פעמים בסירוגין, כמו שכתבנו לעיל. ובשבת אין להשכים כל כך, שעל ידי זה יהיה חילול שבת, שאומר לאינו ישראל להדליק הנר. וטוב שכל בעל הבית ידליק בביתו נר גדול שיהיה דולק כל הלילה, ואז מותר לומר לאינו יהודי שילך עמו לבית הכנסת ויקח נר הדולק. ובבית הכנסת יש להדליק נרות של שעוה גדולים או לאמפין[1] מערב ראש השנה, שיהיו דולקים והולכים עד נכון היום, כדי שהבאים לבית הכנסת באור יהלכו ולא יגששו באפילה. ובקושי יש להתיר להעמיד אינו יהודי מבעוד יום שיבוא מעצמו לבית הכנסת באשמורת להדליק הנרות שם, ואף על פי כן אין להשתמש לאורו לומר תפילות ותהלים, כיון שעשה בשביל ישראל. ומי שיש לו חלישות הלב, רשאי לשתות בבוקר השכם קאווי בלא צוקר או טייא כדי שיוכל להתפלל בדעה מיושבת:
סעיף ב[עריכה]
נוהגין קצת לטבול קודם התפילה, אף על פי שטבל בערב ראש השנה ולא נטמא בקרי, משום פרישות טהרה; ובפרט הבעלי תפילות והכהנים והתוקעים. ומכל מקום יהיה זריז, שיוכל לומר פסוקי דזמרה עם הציבור:
סעיף ג[עריכה]
יש מקומות שנוהגין ללבוש הקיטל בראש השנה כל הצבור. והרבה נוהגין שאין לובשים קיטל, רק המתפלל והתוקע והכהנים; וגם המתפלל פסוקי דזמרה עד המלך לובש קיטל. והמתפלל שחרית לובש הקיטל מיד, אבל המתפלל מוסף והתוקעים והכהנים[2] יכולים ללבש הקיטל אחר קריאת התורה קודם התקיעות. ואף אם המתפלל או התוקע אבֵל, יש לו ללבוש הקיטל:
סעיף ד[עריכה]
לפי שבראש השנה מאריכין בברכת השחר ובפסוקי דזמרה וקצת פיוטים שקודם קריאת שמע, יש לחוש שלא תעבור עונת קריאת שמע[3], לכן נוהגין להתחיל בברכת השחר בבוקר השכם, אף שלא עלה השחר ולא הגיע הזמן ציצית, ואין לובש עדיין הטלית עד אחר קדיש דרבנן שקודם ברוך שאמר, שאז כבר האיר היום, ומברך להתעטף בציצית ולובש הטלית. ויבדוק הציצית קודם העטיפה, אף מי שאינו נוהג לבדוק אותם בשבתות השנה וסומך עצמו על החזקה, בראש השנה יש לדקדק יותר, ובפרט מי שיש לו טלית אחד לשבת, ולחול יש לו טלית אחר, שאם ימצא שהם פסולים אז יקח הטלית של חול, או ישאל טלית אצל אחר. גם בברכה יכוון רק להוציא לבישה ראשונה, מפני שמאריכין בתפילה, קרוב הדבר שיצטרך לצאת לחוץ לגדולים או לקטנים ויכנס בכלל ספק ברכה, כיון שיש עליו טלית קטן, לכן יכוון שאינו מוציא רק לבישה ראשונה. וטוב שיאמר בפרוש שאינו רוצה לצאת בברכה זו כשיסירנה מעליו במקום שרשאי להפסיק, ואז כשיצטרך לילך לחוץ חוזר ולובשו ומברך שנית לדברי הכל:
סעיף ה[עריכה]
מתחיל הש"ץ אדון עולם ויגדל. וינגן בניגון יפה המתוקן ומקובל בכל תפוצות ישראל. ואין לשום ש"ץ לשנות הניגונים הנהוגים, כי על ידי זה מתבלבל דעת הציבור ואין מכוונים ליבם כראוי. ונענש משמים על זה, אם משנה הניגונים הנהוגים, אף שנדמה לו שהניגונים שלו ערבים יותר, כי ביום נורא ואיום אין לו להתנאות ולהתגאות; והכל תלוי בכוונת הלב. וכן אין לשנות הפיוטים הנהוגים. ואין לו לש"ץ לומר תפילה בדרך השבעה למלאכים, שיהיה קולו נעים וערב וכיוצא, רק יוכל לומר בלשון תחנונים, כגון "יהי רצון מלפניך", בלי הזכרת שמות מלאכים. וכבר נתקנו איזה תפילות על זה. והש"ץ שיתחיל להתפלל "המלך", יש לו לומר תפילה זו קודם שיתחיל "ברוך שאמר", כי אחר כך אינו רשאי להפסיק בתפילות אלו:
סעיף ו[עריכה]
נוהגין שהש"ץ אומר ברכת נטילת ידים ואשר יצר וברכות התורה לפני התיבה. וכבר כתבתי בסימן תקפ"א שאין נכון לברך ברכות אלו, כיון שכבר יצא בהם; ובברכת התורה יש תקנה קצת כמו שכתבתי שם. ולכן במקום שאין מנהג, אין לברך ברכות אלו בציבור, כיון שכבר בירך הש"ץ אותם לעצמו. ויתחיל אחר יגדל, ברכת "הנותן לשכוי בינה", ואין לומר אותה כי אם כשיאיר היום, ואף אם שמע קול תרנגול יש ליזהר לכתחילה, לכן יש להאריך קצת ב"אדון עולם" ו"יגדל", כדי שתהיה ברכה זו ביום. ואם אירע שהתחיל בהשכמה, ואי אפשר לו להמתין קודם הברכות מפני טורח הציבור, יכול לומר אף בלילה. אבל פרשת התמיד בוודאי צריך להמתין עד שיאיר היום בבירור. ופסוק "שמע ישראל" שאחר "לפיכך", יכול לאומרו אף שלא עלה עדיין עמוד השחר, לפי שאין הכוונה לצאת בו ידי חובת קריאת שמע. ואותן הנוהגים לומר כל ימות השנה כל פרשה ראשונה, לפי שירא שיתעכבו הציבור עד אחר זמן קריאת שמע, עכשיו אין לאומרו, לפי שעתה אין זמן קריאת שמע עדיין, לא יועיל כוונתו לצאת:
סעיף ז[עריכה]
אומר פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן אף שלא האיר היום. וכשיאיר היום יאמר פרשת התמיד. ולא יאמר קדם פרשת התמיד "יהי רצון שתרחם עלינו ותמחול", שאין לומר חטא ועוון בראש השנה, אלא יאמר אחר פרשת התמיד: "יהי רצון שיהיה חשוב כאלו הקרבתי עולת התמיד במועדו". ואחר כך פרשת הקטורת. ואין לומר פרשת ראש חדש בראש השנה, וגם אין לומר פרשת מנחה וחטאת ושלמים, אף מי שנוהג לאומרם בימות החול. ואחר כך יאמר "איזהו" וברייתא דרבי ישמעאל, ואחריו קדיש דרבנן, וכופלים "לעילא לעילא":
סעיף ח[עריכה]
ואחר כך יברך על עטיפת הטלית, ויתחיל "מזמור שיר חנוכת" וכו' ופסוקי דזמרה ו"נשמת" עד "המלך יושב", כמו בשאר יום טוב. ויש נוהגין להתחיל "הודו", "ה' מלך" וכו', "מזמור שיר חנוכת" וכו', "למנצח" כו', "מזמור שירו לד' שיר חדש", "שיר המעלות" וכו', "הודו לה' כי טוב", ואחר כך יתחיל "ברוך שאמר" ו"מזמור שיר ליום השבת", אף אם חל ראש השנה בחול, ופסוקי דזמרה, הכל על הסדר. ולא ימתין בעטיפת הטלית עד אחר "ברוך שאמר", אלא יתעטף קודם שיתחיל "הודו". ואומרים פסוקי דזמרה בנעימה, אבל לא יאריכו יותר מדאי, שלא יעבור זמן קריאת שמע ותפילה, כי עכשיו שהוא יום הדין יש לדקדק יותר לקרות קריאת שמע ותפילה בזמנה עם הש"ץ ולא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג:
סעיף ט[עריכה]
נוהגין לחלק התפילה: מ"אדון עולם" עד "המלך יושב" מתפלל אחד, ומשם והלאה מתחיל ש"ץ אחר. ומתחיל הש"ץ "המלך" בקול רם, ואומר "יושב" בלא ה"א, שפירושו שהוא יושב עתה על כסא דין. ואומר "בפי ישרים תתרומם" כו' המרמז על יצחק ורבקה, ואומר בניגון עד "חי העולמים". ונוהגין הרבה מאנשי מעשה לומר "שיר המעלות ממעמקים", וכן אומרים בכל יום מעשרת ימי תשובה עד אחר יום הכיפורים בין "ישתבח" לקדיש. ואחר כך אומר קדיש וברכו, ומתחיל הש"ץ "יוצר אור" וכו', "אור עולם" וכו', ואומר הפיוטים על הסדר הנדפס, ומתחיל "המאיר לארץ". ואם חל בשבת, אומר "הכל יודוך". ויש שאין אומרים בראש השנה וביום הכיפורים "והחיות ישוררו", רק אומרים "והאופנים וחיות הקדש" כמו בשאר ימות השנה, ובמדינתנו נוהגין לאומרו. ויש מקומות שאם חל ראש השנה בשבת ואירע בו מילה, אומרים פזמון "יום ליבשה" קודם "שירה חדשה", ואנו אין אומרים בראש השנה:
סעיף י[עריכה]
אחר כך מתפללין בלחש כמו הנוסח בתפילת ערבית. ואחר כך מתחיל הש"ץ בקול רם עד "באהבה", ואומר: "מסוד חכמים" וכו' "יראתי בפצותי", והוא נטילת רשות של הש"ץ. ואין לומר אותו כי אם הש"ץ לבד. ולכן יש לשתוק בשעה שהש"ץ אומר "מסוד", עד "את חיל יום פקודה". ומי שחשקה נפשו לומר פיוט זה, כי הוא מעורר לב האדם, יאמר בלחש, שלא יבלבל הש"ץ. וגם ידלג מה שנאמר שם: "משלחי להמציא כופר ומחיל", שלא יהיה דובר שקרים, שהוא לא נעשה שליח. וכן ביום שני ידלג שם מאמר "לחלותך שלחוני". ואחר כך יאמר פיוטים על הסדר. ואם חל בשבת, מחליפין קצת פיוטים כנרשם במחזורים. ובפיוט "מלך במשפט" וכו' יש לומר: "כעלות זכרון שופר מדלי צדקה" כו', כי זה סובב על מה שאמור למעלה: "והיום הוכן עמים בו לדון" וכו'. ואומר הפיוט על הסדר, ואחר כך סדר קדושה, "והחיות בוערות" כו', ואומר הש"ץ עד "מחכים אנחנו לך", והציבור אומרים עד "משיח צדקך". ואומרים "אחד קדוש", ואחר כך מתחיל הש"ץ "מחכים". ובמדינתנו נוהגין שהש"ץ אינו מסיים, רק "ברוך כבוד ה' ממקומו", ואומר "אחד קדוש" וכו', ומתחיל אחר כך "ממקומך" וכו', "לדור ודור נגיד גדלך" "ובכן תן" וכו'. ובמקומות שאומרים "לדור ודור המליכו" וכו', יאמר הש"ץ מתחילת "לדור ודור נגיד" וכו' "וקדוש אתה", "לדור ודור המליכו" וכו'. ויש שאין נוהגין לומר "לדור ודור" כלל, רק אומרים "אתה קדוש" עד "יהללוך סלה", "לדור ודור המליכו" וכו'. ואומר על הסדר עד "לך נאה להודות". ואומר "אלהינו ואלהי אבותינו" וכו', "שים שלום". ונוהגין כשמגיע הש"ץ ל"וכתוב" או ל"בספר", הציבור אומרים בקול רם "וכתוב" או "בספר", והחזן ממתין עד שיסיימו ואומר אחר כך. וכשיסיים "עושה השלום" או "המברך" וכו', יש לומר בלחש "יהיו לרצון" וכו':
סעיף יא[עריכה]
מתחיל הש"ץ "אבינו מלכנו". ומדלג "אבינו מלכנו" הראשון, לפי שבראש השנה אין להזכיר חטא ועוון בדרך וידוי. ויש אומרים אותו גם בראש השנה, ומכל מקום אין להכות באגרוף על החזה בתיבות חטאנו לפניך. ואם חל בשבת, אין אומרים "אבינו מלכנו" כלל, לא בשחרית ולא במנחה. וכן ביום ב' של ראש השנה שחל בערב שבת, אין אומרים במנחה:
סעיף יב[עריכה]
אומרים "אבינו מלכנו חדש עלינו שנה טובה". ואומרים "כַּלֵּה כל צר", הכף בפתח והלמד בצירי, וכן "כַּלֵּה דבר". ואומרים "סלח ומחל". ויש אומרים "מחל וסלח". ויש לומר "קרע רוע גזר דיננו" בנשימה אחת בלי הפסק, שאם יפסיק בין "רוע" ל"גזר" – יהיה נשמע שמבקשין שיגזור הדין, ובאמת הבקשה שיקרע את רוע הגזרה. ומכל מקום בתבת "קרע" מאריכין קצת, לכוין לשם שבשם מ"ב, קר"ע שט"ן:
סעיף יג[עריכה]
ואומרים: "כתבנו בספר" וכו', תיבת "כתבנו" מופסק קצת מן תיבת "בספר". ויש לומר "בספר מחילה וסליחה", ויש אומרים "סליחה ומחילה". ואין לומר "וכפרה". ויש לומר "כתבנו בספר זְכיות", הזי"ן בשוא. ויש לומר "זְכוֹר כי עפר", הזי"ן בשוא והכ"ף בחולם. ויש לומר "בָּאֵי", האל"ף של "באֵי" בצירי. ו"אבינו מלכנו חננו ועננו" יש לומר בלחש, כי הוא דוגמת תחנון אחר התפילה:
סעיף יד[עריכה]
אף מי שמתפלל ביחיד בלא ציבור, רשאי לומר "אבינו מלכנו" אחר התפילה על הסדר כל עשרת ימי תשובה. ואין להתפלל תפילת שחרית ביחיד כי אם בשעה ראשונה על היום, שהיא שעה שהציבור מתפללין. ואם לא התפלל בשעה ראשונה, יתפלל בשעה ב' על היום, כאשר יתבאר בסימן תקצ"א:
סעיף טו[עריכה]
אחר סיום "אבינו מלכנו" אומר הש"ץ קדיש של סילוק עד תתקבל. ונוהגין לנגן בניגון יפה, להראות שאנו בטוחים שברחמיו ידין אותנו לכף זכות. ואף על פי כן בחרוז "תתקבל" אין מנגנים, לפי שהם עיקר תחנונים שלנו ביום זה, שיקבל תפלתנו. ואחר סיום הקדיש אומר הש"ץ עם הציבור "אין כמוך" וכו':
סעיף טז[עריכה]
מוציאין ב' ספרי תורות, ואומרים י"ג מידות ג' פעמים. ויש להתחיל מן "ויעבר ד' על פניו" וכו'. ואחר כך אומרים "רבונו של עולם מלא משאלותינו", ככתוב בסידורים, המיוסד ברוח קדשו של האר"י ז"ל. ואין להאריך בתפילות ויהי רצון אחרים.
ואחר כך מתחיל הש"ץ "שמע ישראל" וכו' בניגון המיוחד, ואומר "קדוש ונורא שמו". ואם חל בשבת, יש מקומות שאין אומרים בשעת הוצאת ספר תורה י"ג מידות. ורבים נהגו לאומרם אף כשחל בשבת. ואומרים "על הכל" כו', "אב הרחמים" כו', כמו שאומרים בחול. ונכון שיגללו הספר תורה שקורין בו חובת היום להעמידו על פרשה שצריך לקרות, מערב יום טוב. ושמשי הציבור נהגו לעשות זה בשבת או ביום טוב בשעה שהציבור אומרים פסוקי דזמרה, ונכון לבטל מנהג זה, שעל ידי שהשמשים נעים ונדים בהולכת הספר תורה מהארון לתיבה ובחזרתם, מבטלים כוונת הציבור, והשמשים עצמם בטלים ומבטלים לגמרי מאמירת פסוקי דזמרה עם הציבור:
סעיף יז[עריכה]
אף במקומות שנהגו למכור המצוות, היינו הוצאת ספר תורה ועליות והגבהה וגלילה, מכל מקום בראש השנה ויום כיפור מהראוי שלא למכור, שלפעמים מעלין בדמים וקונים המצוות בני אדם שאינם הגונים כל כך; ועל כל פנים יש הגונים וראויים יותר מאלו. ואף שגם בכל השנה מקילין בזה, בכדי להרבות הכנסת הצדקות, ויש קהילות שכל צרכי הצבור הם מהכנסה זו של מכירת המצוות, מכל מקום בימים קדושים אלו מוטב להרבות בכבוד שמים, ולקרות לתורה יראי ה' וחושבי שמו, כפי מעלין בקודש שמנו חכמים כמבואר בסימן קל"ו. וכן ראוי לכל גבר ירא ה' להשתדל שיהיה לו עליה בימים נוראים. ואף במקומות שמוכרים מצוות, יקנה אותה בדמים כפי יכלתו. ואדרבא יש עילוי יותר במצוה שבאה אליו בדמים ממצוה שבאה לו חינם אין כסף.
וגוללין ספר תורה א' ומעמידין אותה במקום שקורא, והשניה אוחז בידו א' ויושב עמה על הבימה עד גמר הקריאה בספר תורה הראשון. ונכון שיאחז אותה השמש או איש אחר בר דעת, ולא כמו שנוהגין שלא להקפיד, ונותנים אותה ביד נער מנוער, שיש בו עלבון תורה:
סעיף יח[עריכה]
החזן אומר "ויעזור ויגן" כו' בניגון המיוחד לימים אלו. וכן המברכים ברכת התורה לפניו ולאחריו, מברכים בניגון זה, וכן קריאת התורה, קורין הטעמים בניגון המיוחד, שלא בניגון הטעמים של שבתות וימים טובים. וגם הקדיש שאחר הקריאה. וכבר כתבנו שאין לשנות המנהג אפילו בניגונים:
סעיף יט[עריכה]
אין אומרים הלל בראש השנה ויום כיפור. ובני אדם האומרים תהילים בכל יום, ואירע להם בראש השנה סדר הלל, מותרים לומר כסדר ואין צריכים לדלג, כיון שאין אומרים אותו דרך שירה, אלא דרך תחינה ובקשה:
סעיף כ[עריכה]
אם חל ראש השנה בחול, קורין חמשה גברי בפרשת "וה׳ פקד את שרה" כו' עד "ויהי אחרי הדברים האלה". ואם הוא שבת, קורין שבעה בפרשה זו. ובמקום שנוהגים להוסיף בשבת יותר מז', גם היום יכולים להוסיף, אבל כשחל בחול אין להוסיף כלל. ואחר גמר קריאת הז׳, מניחים הספר תורה השניה ואימרים חצי קריש, ואחר כך מגביהין הספר תורה הא' ואומרים: "תורתנו תורת משה אמת וזאת התורה" כו׳. וכשיתחיל זה המגביה לגלול הספר תורה, אזי פושטין הספר תורה השגיה, וגוללין ומעמידין בפרשת פינחס: "ובחודש השביעי" כו׳, וקורא הש״ץ מי שיעלה למפטיר ומברך לפניה ואחריה, ומנביהין וגוללין. וכשמתחיל לגלול, מתחיל המפטיר ברכות הפטורה על הסדר, וקורא בנביא שמואל: "ויהי איש אחד מן הרמתים" כו' עד "וירם קרן משיחו". ואומד אחר כך ברכת הפטורה על הסדר, ואומר "על התורה" כו' "ועל יום הזכרון הזה שנתת לנו ה׳ אלקינו לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת". ואם חל בשבת, אומר "ועל יום השבת הזה ועל יום הזכרון הזה" וכו'. וחותם: "ודברך אמת וקיים לעד, ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" כו׳. ואם חל בשבת, חותם בשל שבת גם כן. והנוהגים לומר "ודברך מלכנו אמת" וכו׳, אומדים בברכת הפטורה גם כן. ויש לקרות למפטיר אדם חשוב ונשוי, אף שבשאר שבתות וימים טובים קורין לפעמים נערים בחורים, בראש השנה ויום הכיפורים יש למנוע, משום כבוד היום. ועיין לקמן סימן תר״ב לעניין שבת תשובה, וכל שכן בראש השנה ויום הכיפורים:
סעיף כא[עריכה]
נהגו שהש"ץ מברך לכל אחד מהעולין אחר שקורא הב' לעלות, בטרם שמתחיל העולה לברך ברכת התורה. ואף העולה חמישי אין אומר "מי שברך" עד אחר שקרא את העולה למפטיר. ואומר "מי שברך" כו', וכל אחד מנדב נדבתו כנדבת לבו. גם מְצַוֶה להש"ץ לעשות מי שברך לבני ביתו והקרובים וריעים אהובים, ונודר עבורם לבית הכנסת או לשאר צדקות, ביקור חולים ותלמוד תורה וכיוצא. ומוסיף הש"ץ בו: "ויכתבהו ויחתמהו בספר חיים טובים ביום הדין הזה עם כל ישראל אחינו ואמרו אמן". והש"ץ מוסיף לברך בשביל כל המתפללים והתוקעין. ויש מאריכין בהם הרבה, ומברכין כל אחד בחוזר חלילה, וכל אחד מרבה רעים ולעומתם ברוך יאמרו; ואין נכון לעשות כן, כי קדוש היום, וגם משום טרחת הציבור, אלא יש לקצר בזה כפי האפשרי. והמתנדבים בעם אין להם לעצור נדבתם בשביל קיצור "מי שברך", כי "מתן אדם ירחיב לו" (משלי יח, טז) ויתברך ממעון הברכות:
סעיף כב[עריכה]
נוהגים לקרות התוקע ממניין העולים לתורה, ויש מקומות שנהגו לקרות גם המתפלל מוסף בראש השנה, וכן ביום כיפור. אך אם הוא תוקע או מתפלל בשכר, אין מחוייב כלל לקרותו:
סעיף כג[עריכה]
אם לא קראו בפרשת "וה' פקד את שרה" רק ט"ו פסוקים, דהיינו לכל אחד מהעולים ג' פסוקים, יצא בדיעבד. ומכל מקום אם נמצא פסול בספר תורה, אפילו נמצא בסוף הפרשה, צריך להוציא אחרת, לפי שהכל נחשב חובת היום וצריך לקרוא בכשרות. וכשהוא מוציא ספר תורה אחרת מחמת פסול, יש להוציא ספר תורה אחרת מהארון, ולא יקח ספר תורה השנית שעל הבימה.
ואם טעה וקרא ביום א' בפרשת עקדה, יצא, וקורא ביום שני בפרשת "וה' פקד". ומכל מקום אם נזכר בעודו קורא בפרשת העקדה שטעה, ועדיין לא גמר ובירך, יגלול ויקרא בפרשת "וה' פקד" כדינו.
ואם שכחו להוציא ספר תורה ב', ונזכרו בעוד שהיו קוראין בספר תורה הא', אין להוציא ספר הב', רק אחר גמר קריאה בספר תורה הראשונה:
סעיף כד[עריכה]
בני אדם החבושים בבית האסורין, אין מביאים אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום כיפור. והטעם, לפי ששם בבית האסורין אין להניחה שם אחר קריאתה אפילו אם היה שם מקום קבוע, משום בזיון הספר תורה, וצריך לטלטלה ולהחזירה למקומה להארון שבבית הכנסת, ולכן אסור. ולפי מה שנוהגים עתה, לפי שרבים המתאווים לעלות לתורה בימים אלו, מוציאין ספר תורה מבית הכנסת בעת קריאה בבית הכנסת לבתים הסמוכים לבית הכנסת, ועושים להם חבורות חבורות לקרות, אין בזה איסור, כיון שמניחים הספר תורה שם אחר קריאתה במקום הקבוע שם. ומכל שכן אם מכינים מקום קבוע בבתים, ומכינים הספר תורה שם יום או יומים קודם ראש השנה, שאין בזה חשש. אך יזהרו שיהיה הבית נקי מטינוף, וגם לא יהיה שם דירת איש ואשה. ובשביל אדם חשוב או חולה, מותר בכל עניין, אלא שצריך להחזיר הספר תורה למקומו לארון בבית הכנסת:
סעיף כה[עריכה]
אם יש חולה, שהש"ץ רוצה לעשות לו מי שברך לחולה, אף שנהגו לעשות המי שברך בעת חזרת הספר תורה בשאר ימי קריאת התורה, מכל מקום בראש השנה לא יעשו כן, שיהיה הפסק בין תקיעות דמיושב לתקיעות שעל הסדר בדבר שאינו מעניין התקיעות. אלא יעשה מי שברך אחר שגמרו ברכת הפטורה. ואם חל ראש השנה בשבת, אומרים "יקום פורקן" ומי שברך לקהל, ואין אומרים "אב הרחמים". ואם יש חולה, מברכין אחר מי שברך לקהל. ונוסח מי שברך לחולה הוא כדרך שאומר בחול, ואין צריך לומר "יום טוב הוא מלזעוק", ואף אם חל בשבת אין צריך לומר "שבת הוא מלזעוק", כיון שהיום הוא יום דין:
סעיף כו[עריכה]
כשיש מילה בראש השנה, מלין אחר שגמרו ברכת ההפטורה קודם תקיעות שופר. ובשבת שאין שם תקיעות שופר, מלין אחר "אשרי", ואחר המילה וברכותיה אומרים "יהללו". ויש מי שכתב שגם בשבת מלין קודם "אשרי". ובמקום שנוהגים למול בבית שהתינוק שם, מלין אחר יציאה מבית הכנסת. ונראה שאם אין הבית רחוק מבית הכנסת, באופן שלא יהיה שהות הרבה וטורח הציבור, טוב למול קודם תקיעת שופר, כדי שיהיה בידם זכות המילה בעת תקיעת שופר, ושאר טעמים. ואם לא הביאו להם השופר, ומצפים שיביאו אחר תפילת מוסף, מכל מקום מלין אחר אשרי, לפי שצריך למול קודם חצות. ויותר נראה למול קודם אשרי. ומכל שכן במקום שנוהגים גם כשחל בשבת מלין קודם אשרי, גם בזה יש למול קודם אשרי:
סעיף כז[עריכה]
גדול אחד נהג כשהיה מוהל בראש השנה, לא קינח פיו אחר המילה, אלא בפה המלוכלך בדם המילה תקע, לערב מילה בשופר. ונראה שאף על פי כן יקנח פיו מבחוץ, וגם ירחץ ידיו משום כבוד הברכה (כי אף על פי שביורה דעה סימן רמח כתב לרחוץ פיו גם כן כדי לברך בנקיות, אכן משום שיערב מצות מילה בשופר לא קפיד אנקיותא). ונראה דאף מי שרוצה לנהוג כן, מכל מקום אם אין השופר כאן, רק יביאו להם אחר תפילת מוסף, והמוהל הוא התוקע, אין לו לאחר המילה בשביל זה, אלא יש למול אחר קריאת התורה כמו שנתבאר בסימן הקודם: