מטה אפרים אורח חיים תקצא

<< | מטה אפרים · סימן תקצא | >>

סימן תקצא בטור ובשולחן ערוך

סדר תפילת מוסף ביחיד

סעיף א

הציבור מתפללין בלחש תפילת מוסף תשע ברכות, ואין להם לסמוך על מה שישמעו מהש"ץ שיאמר התפילה בקול רם. ואפילו בדיעבד לא יצא בתפילת הש"ץ, כיון שבאמירת הש"ץ הוא מפסיק הרבה באמירת הפיוטים. וגם הש"ץ יתפלל עם הציבור בלחש, כדי להסדיר את תפילתו, להוציא מי שאינו בקי. ועכשו שנהגו להפסיק בתפילה שבקול רם באמירת הפיוטים, אף הש"ץ לא יצא בדיעבד אם לא התפלל בלחש. ואם טעה בתפילת הלחש – צריך לחזור ולהתפלל, כדין יחיד שטעה, שאין לו לסמוך על מה שיחזור התפילה בקול רם, כיון שהיא מופסקת:

סעיף ב

המנהג להתפלל תשע ברכות, שהם אבות וגבורות וקדושת השם, וקדושת היום, וכולל פסוקי המלכיות, ושוב אומר פסוקי זכרונות וברכתם, ופסוקי שופרות וברכתם, ואחר כך אומר עבודה והודאה וברכת כהנים, דהינו ברכת שים שלום, הרי תשע ברכות:

סעיף ג

גם בתפילת מוסף אומרים "זכרנו" ו"מי כמוך" ו"המלך הקדוש" ו"כתוב" ו"בספר", כשאר תפילות. ואם חל בשבת, אומר ב"אתה בחרתנו" "ביום השבת הזה וביום הזכרון הזה זכרון תרועה" כו'. ואין אומרים "באהבה", כמו שנתבאר בסימן תקפ"א:

סעיף ד

אחר כך אומר "ומפני חטאינו". ואין אומרים "ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך", שאין לומר זה אלא בשלש רגלים שחייבים בראיה, ככתוב (דברים טז, טז): "שלש פעמים בשנה יראה" כו'. אלא אומרים: "ואין אנו יכולים לעשות חובותינו" כו':

סעיף ה

צריך לומר "ואת מוספי יום הזכרון הזה נעשה" כו', כי במלת יום הזכרון נכלל גם ראש חדש, וכוללין שעיר דראש חדש ושעיר דראש השנה במלת "מוספי"; וכן מסיימין "ושני שעירים לכפר". ואפילו ביום שני של ראש השנה אומרים "ואת מוספי", אף על פי שאין מעברין אלול לעולם. ואם טעה ואמר "את מוסף", אף על פי שכבר חתם הברכה, צריך לחזור לראש הברכה. ודווקא ביום ראשון, אבל ביום שני אין צריך לחזור, אפילו לא חתם הברכה. ומכל שכן שאין צריך להחזיר לש"ץ אם טעה ביום שני (שלמי חגיגה). וגם בארץ ישראל אומרים ביום שני "את מוספי" (עיין ברכי יוסף):

סעיף ו

מנהגנו להזכיר פסוקי קרבנות מוספין של ראש השנה, שהם במקום הקרבת הקרבנות; אבל לא פסוקי ראש חודש, רק אומר פסוקי ראש השנה, ואחר כך אומר: "ומנחתם כו' ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה לריח ניחח אשה לה'", ואחר כך מתחיל "עלינו" כו'. ובקצת קהלות באשכנז נוהגין לומר: "ושעיר לכפר מלבד עולת החודש ומנחתה ושעיר לחטאת ונסכיהם כמשפטם ושני תמידים כהלכתם". וכל מקום יעשה כמנהגו:

סעיף ז

אם חל בשבת, יאמר: "מפי כבודך כאמור וביום השבת" כו', "זה קרבן שבת וקרבן היום כאמור, ובחודש השביעי" כו', "ישמחו במלכותך" כו' "זכר למעשה בראשית", ואחר כך "עלינו". ו"מלבד עולת החודש" יש לומר קודם "ישמחו", כדי שלא להפסיק בין אמירת הפסוקים שעליהם אמר "וקרבן היום כאמור". וכן יש לו לש"ץ בחזרת התפילה לעשות כן:

סעיף ח

אחר שסיים פסוקי הקרבנות, או בשבת אחר שסיים "ישמחו", מתחילין לומר "עלינו לשבח" כו', "ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד" כו', שהוא התחלת פסוקי העשרה מלכיות. ואומרים על הסדר הכתוב בסידורים. ואף שמן הדין אין צריך לומר, רק ג' פסוקים מלכיות של תורה, וג' של כתובים, וג' של נביאים, מכל מקום אם רצה להוסיף עליהם רשאי:

סעיף ט

אם לא התחיל בשום פסוק, רק אמר: "ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד ובתורתך כתוב לאמר וכן כתוב בדברי קדשך וכן נאמר על ידי עבדיך הנביאים", יצא בדיעבד ואין צריך לחזור. אבל לכתחילה יש לו לומר כל הפסוקים. אבל אם התחיל בשום פסוק, ולא אמר כולם, רק אחד או שנים לבד, צריך לחזור ולומר אותו סדר שדילג בו פסוק א' או ב':

סעיף י

משלימין על הסדר פסוקים עוד פסוק של תורה, שיהיו יו"ד פסוקים למלכיות, וכן לזכרונות וכן לשופרות. והסדר של שופרות משלימין בפסוק "וביום שמחתכם" כו'. ואם השלים בנביא יצא. ועשרה פסוקים אלו שאומרים לכל סדר, אין אומרים בהם שום פסוק של פורעניות של ישראל. וכן אין לומר פסוק זכרונות של יחיד. אך כבר נהגו לומר על הסדר הכתוב בסידורים, ואין לשום אדם לשנות לומר פסוק אחר, או להשלים בנביא, והמשנה ידו על התחתונה:

סעיף יא

בסדר זכרונות נוהגין לומר: "ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור". ואם אמר "לזרע יעקב", יצא. ובמקומות שנהגו כן לכתחילה, יש להם על מה שיסמוכו:

סעיף יב

לא יתפלל ביחיד תפילת מוסף של ראש השנה עד אחר שלש שעות על היום. אבל תפילת שחרית יכול להתפלל מקודם ביחיד, כיון שהוא שעה שהציבור מתפללין. ולכן בזמן הזה, שנהגו בכל תפוצות ישראל להתפלל בראש השנה בהשכמה, יזהר מאד להתפלל בשעה ראשונה; שאחר כך בוודאי כבר התפללו הציבור, ואף שעדיין אומרים פיוטים, אין זה קרוי שעה שהציבור מתפללין. ואם ימתין עד אחר ג' שעות, יעברו זמן קריאת שמע, שאי אפשר לצמצם לקרות קריאת שמע בסוף שעה ג' ולהתפלל מיד. לכן אם מתפלל ביחיד, יהיה זהיר להתפלל בשעה ראשונה. ואם לא עשה כן, יזרז עצמו שיתפלל על כל פנים בשעה שניה (ועיין סימן תקפ"ד סעיף י"ד). וכן בשאר ימות השנה יש לו ליזהר בקיץ שלא יתפלל ביחיד בשעה ראשונה, שאז בוודאי אין הציבור מתפללין. ובחורף יש לו ליזהר להקדים להתפלל טרם יעברו שני שעות מן היום, שאז בוודאי כבר התפללו בכל המקומות. ואם נתאחר עד אחר שני שעות, מכל מקום בשביל זה אין לו למנוע מלהתפלל, כיון שעדיין לא עבר זמן התפילה; אלא שלכתחילה יהיה זריז כדי שיתפלל בשעה שהציבור מתפללין. ועיין בסימן צ':

סעיף יג

בכל מדינות אלו נהגו שלא לתקוע בתפילת הלחש כלל, רק מתפללין על הסדר בלי הפסק. רק מקצת יחידי סגולה הבאים בסוד ה' נוהגים, שהש"ץ כשמגיע לסיום ברכת מלכיות תוקע תשר"ת תש"ת תר"ת, וכן בסיום ברכת זכרונות, וכן בסיום ברכת שופרות. ושוב בחזרת הש"ץ בקול רם תוקעין כמו כן. וקודם קדיש שלם עם תתקבל שבסיום חזרת התפלה תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת, להשלים מאה קולות עם הצ' תקיעות של מיושב ולחש וחזרה. וכשתוקעין בלחש אומרים "היום הרת עולם" גם בתפילת הלחש; אבל אין אומרים "ארשת" בתפילת לחש. והיחידים שהגיעו לסיום הסדר של מלכיות, ממתינין עד שיגיע הש"ץ לשם ויתקע, וכן בשאר הסדרים. ואם יש יחידים שמאריכים יותר מהש"ץ ולא הגיעו לסיום הסדר, והש"ץ מתחיל לתקוע, יש להם לשתוק ולכוין אזניהם לתקיעת הש"ץ, ולא יאמרו "היום הרת עולם" במקום שעומדים שם, עד שיגיעו לסיום ברכת הסדר, ואז יאמרו "היום הרת עולם". ואם הש"ץ טועה בתקיעתו, אסור להם לשוח ולגעור בו, ואפילו לא שמעו תקיעות דמיושב; אלא אחר גמר התפילה יחזרו ויתקעו אותו סדר שטעה בו, כדרך שנתבאר בסימן תק"צ, ודיו: