מועד לכל חי סימן יט

<< · מועד לכל חי · סימן יט · >>

סימן יט

ועתה מלכים השכילו,

להתפלל אל ה',

עבדו את ה' ביראה וגילו

א איתא בזוהר הקדוש סדר תצוה, מאן דלא אעבר טינא מרוחיה לכפרה עליה ביומא דכפורי כד סליק צלותיה בהאי יומא פגע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט ואיהו מצולות ים ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא עד כאן, ומורינו הרב אישי כהן גדול בספר הנחמד מדרש תלפיות בסוף ענף כפורים הביא דברי הזוהר הקדוש הללו וכתב וזה לשונו, בא ללמדנו דאף על פי דבשאר ימות השנה המלאך שמעלה תפילות כל ישראל עטרה ברישא דמלכא מערב כל התפילות, אך ביומא דכפורי אינו כן דאם לא עבר טינא מלביה לכפרה אין תפילתו עולה להיות עטרה בראש מלכא, עכ"ד, ומזה בין תבין את אשר לפניך, דמה שכתב שם בתחילת העמוד הזה מי שאינו מעביר שינה מלבו ביום הכפורים אז אין תפילתו נשמעת ואינה מקובלת כאשר יעויין שם, הדבר פשוט דנפל טעות סופר וצריך לומר טינא, והיינו הדברים שכתב בסוף הענף, וכזאת וכזאת תמצא כמה דברים כפולים בספר הזה אפילו באותו פרק ובאותו מקום, וכענין קנית הלולב והאתרוג דכתוב פעמיים בענף זה, ועיין לשל"ה הקדוש דף קל"א ע"ב מאי דפירש משם התולעת יעקב, ועיין לעיל סימן ט"ז אות י"א, ולפי האמור שם צריך לומר בלשון הרב מדרש תלפיות שנאה, ודו"ק

ב אחד הרואה להרב המאיר עיני הגולה בספר המורה אות רע"א וזה לשונו, חרדה ילבש בתפילותיו בבכיה ולב נשבר, ואם נראה בעיניו שעשה איזה דבר בעשרת ימי תשובה, יאמין באמונה שלימה כי הכל כאין לפי עוצם חטאתיו, וגם כי הוא מעשה קוף בעלמא לפי חסרון ידיעתו באשר פגם ומיעוט השגתו בחכמה האלהית וגרעון כחו ביראה ודבקות, וכל אשר יבקש תהיה כונתו גם על בני ביתו, ועל כל מי שהוא משורש נפש רוח ונשמה והקרוב אל שורשו, עכ"ד, ושפתים ישק.

ג כשחל יום הכיפורים בשבת צריך לומר מזמור לדוד הבו לה', ואנא, ולכה דודי, ומזמור שיר ליום השבת, וה' מלך, ככל שבתות השנה, ויזהרו שיהיה מבעוד יום כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים, ועיין בשיירי כנסת הגדולה, ושלמי חגיגה, ואליהו זוטא, ואשל מפרי סימן תפ"ח, וסימן תרי"ט, ומשבצות זהב סימן תר"ך, אלא דבתחילה אומרים לך אלי, ואחר כך מזמור שיר ליום השבת, ובקהלה קדושה אורחים יכוננה בצדק מתחילין מזמור שיר ליום השבת, ועיין קמח סולת דף קמ"ז ע"ד, והשומר אמת ריש סי' ל"ד

ד בסיום פיוט לך אלי דהוא מסדר הוידוי, כשיגיע לשם יעמוד על רגליו, הרב חסד לאלפים סימן קל"א אות ה', ובעירנו אין נוהגים לקום, ואם ירצה לקום מחזי כיוהרא, ועיין מה שכתב הודינו והדרינו הרב המופלא מר שארינו בספרו הנחמד אות היא לעולם אות צ"ב, ודו"ק, ושמעתי מפה קדוש מורנו הרב הנזכר שדקדק בוידוי זה דחסר אות ד', ופליאה נשגבה כי בכל המחזורים שנדפסו ויחנו בחסרו"ת ואין איש שם על לב, ומני"ר ראה והתקין להוסיף אות לטובה ככתוב בכתבי הקדש אשר לו, ואני עני שפר קדמי להוציא וגנבתי והיינו כמו באשמנו, ובמקומו לומר ודלקתי כלשון הכתוב מה חטאתי כי דלקת אחרי, והיינו שעברתי על מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, תהא מן הנרדפין ולא מן הרודפין, והכונה נמי שרדפתי לגזול ולהרשיע, והיינו כמו אות ה' ואות ו' וז' וי' ור' וש' דהן כאחת לפי המליצה והסוגר, או יאמר ודבבתי לשון דיבה רעה ושייך עם אות ה' שלאחריו, ועיין בספר שורש ישע דף י"א ע"א והבוחר יבחר לישנא מעליא דעדיף מינה

ה שמע קולי יסדו רב האי גאון, יתד ושני תנועות, יתד ושני תנועות, יתד ותנועה בדל"ת, וסוגר, ספר כ"י, ועל אמירת והעונה על המשבר יש מי שהגיה דצריך לומר לעלות מלשון והצאן והבקר עלות עלי, ואין צורך להגיה זאת, דלחלות כמו פצחי רינה וצהלי לא חלה דהיא לשון ילדה, אי נמי היא לשון תפילה כמו חלה את פני ה' אלקיך, בתי כנסיות סימן תרי"ט, ועיין בסידור רומניא למוהר"א ירושלמי זכרונו לברכה דף ש"י ע"ב ובנוסח ענה עני דהקדים שלמה לדוד, הטעם הוא דצלותיה דשלמה היה על כללות ישראל ובית המקדש וביה הוה סיהרא באשלימותא, ויפה כח הבן מכח האב, והוא ברור, ועיין במסכת תענית כה"ג, יע"ש

ו כתב בספר מורה באצבע באות ע"ר וזה לשונו, אור יום הכיפורים יתאמץ באמירת כל נדרי ויבקש מחילה על אשר פגם באות ברית ונדרים ושבועות, ויכוין שיהא בטל הנדר העליון, ויקרא מאמר התקונין השייך לזה, עכ"ל, וטוב שהשליח ציבור יקראנו בקול רם, היינו שכולם קוראים אחריו.

ז קודם אמירת כל נדרי יאמר פסוק אור' זרוע' לצדיק' ולישרי לב שמחה, ויכוין בסופי תיבות קר"ע, ובסופי תיבות ולישרי' לב' שמחה' דהוא גימטריא טו"ב, מוה"ר הכהן הגדול בספר מדרש תלפיות דף ר"ט ע"ג, ובדרך החיים, ועבודה ומורה דרך, ועיין לעיל סימן טו"ב אות י"ב

ח כל נדרי צריך לאומרו לשון עבר ולשון עתיד, בית יעקב סימן ק"י, ועיין הלק"ט חלק ב' סימן רי"ט, ועיין הרדב"ז החדשות סימן ל"ג, ועמודי שמים, ומשבצות זהב, ובספר ראש יוסף, ובספר שערי תשובה, ובסידור רומניא דף שכ"ח ע"א והאריך בזה מוהר"א ירושלמי זכרונו לברכה, ובספר ישועות יעקב, ונוהג כצאן יוסף אות י', ובספר שאלת יעב"ץ חלק א' סימן קמ"ה, ובמחצית השקל, וכנסת הגדולה, ושלמי חגיגה, ויזהר לומר בתחילה, ונדויינא ואחר כך וחרמנא דכך הקדים שני פעמים בתחילה, אלא דבאסרנא איננו שוה התחלתה לשני פעמים האחרים, גם יזהר שלא יאמר תיבת אחר, ובאשל מפרי כתב די נדרנא, הנו"ן בשב"א נע והדל"ת בחירי"ק, יעויין שם.

ט תימה בעיני אמאי לא קבילו עלייהו שלוחי דציבורא דהם רבנן דפקיע שמייהו, לומר נוסח כל נדרי שסידר הרב הקדוש כבוד מורינו הרש"ש זיע"א, דבא במספרם כמשפט ארבעים ותשע, כאשר הובא בספר כף אחת סימן ט"ז.

יוד מורינו הרב ראש יוסף הביא הנוסחא להתפלל עם העבריינים, והוא חידוש, דבעירנו דהוא אתריה דמר אנו אומרים את העבריינים, ובספר שערי תשובה כתב דכן צריך לומר, וכן כתב בחמדת ימים פ"ב מיוכ"פ אות כ"ה, ובשלמי חגיגה, ויאמר אנחנו ולא יאמר אנו.

יא בספר עדות ביהוסף שמו סימן נ"ד הכריח דצריך לומר לא יהון בכל חלוקא וחלוקא, וכך היה אומר בסוף ימיו הרב מוהר"א חיים דוד זכרונו לברכה שליח ציבור מקהלתינו, אך לפי דברי גורי האר"י הוא תוספת על המספר, ועיין להרב שולחן גבוה, ובספר עטרת זקנים בכל נוסח הכל נדרי

יב אין קפידא במה שאומרים כל נדרי משחשיכה, עיין חמדת ימים פ"ב מיוכ"פ אות י', וצרור הכסף דף ז' ריש עמוד ד', ואליהו זוטא, ומנהג אדריאנופולי הוא דנזהרים לומר כל נדרי קודם חשיכה, לפי מה שכתב הבית חדש, ושלמי חגיגה, ונוהג כצאן יוסף אות ג', ועיין שולחן גבוה, ובספרי זוטא רוח חיים מה שכתבתי שם בעזרת שדי

יג אף על פי שעושין התרת נדרים, עם כל זה צריך לומר כל נדרי, עמודי שמים, ולא יסמוך על אמירת כל נדרי שלא לעשות התרת נדרים בערב יום הכיפורים נמי.

יד לפי דברי השיירי כנסת הגדולה הוא, דאף במקום שלא יש ספר תורה צריכין לומר כל נדרי, וכן כתב בשלחן גבוה, וספר פסול לא יוציאו והעדר טוב ממציאותו, ועיין בשיירי כנסת הגדולה בטעם למנהג דמוציאין שלשה ספרים, ושבעה ספרים, וכל הספרים, ובשלמי חגיגה אות ה', ובמקום דלא יש שליח ציבור קבוע, מה טוב דיאמרו שלשה בני אדם כל אחד פעם אחת, אלא דבשליח ציבור קבוע או מאריה דאתרא הוא לבדו יאמר השלשה פעמים ואין קפידא כלל, ואם באנו לסברת מרן בית יוסף משם המרדכי דהקהל אומרים אחריו כדי שיהיו שלשה, אם כן אפילו אינו קבוע לשליח ציבור די באחד, ועיין שלמי חגיגה שם, ובעירנו אזמיר יע"א מנהג כל הקהלות לומר שלש פעמים בין השליח ציבור בין היחידים, זולת דבקהלה קדושה עץ החיים יכוננה בצדק אומר השליח ציבור פעם אחת והציבור שתי פעמים, אלא דבפעם ראשונה שאומרים הציבור בקול רם ונסלח, חוזר השליח ציבור לאומרו וגומרין הצבור ולגר הגר, וחוזר הצבור כל נדרי, ואחר כך חוזר השליח ציבור לומר ונסלח כבראשונה. והטעם לאומרו שלש פעמים וביום הכיפורים ולא בראש השנה, עיין לבוש, ותמים דעים סימן קמ"ג, ושאלת יעב"ץ חלק ב' סימן קפ"ה, ובספרי הקטן רוח חיים מש"כ שם בס"ד

טו יברך שהחיינו בלחש ולא יסמוך על השליח ציבור, אך יסיים קודם השליח ציבור כדי לענות אמן, מגן אברהם סימן תרי"ט, ושל"ה, וברכי יוסף סימן רצ"ה, ועמודי שמים, וחמדת ימים פ"ב מיוכ"פ אות ל"ב, ועיין מדרש תלפיות דף ר"ט ע"ג, ובמרדכי סימן תשכ"ו, ובשלמי חגיגה דף ש"כ ע"ג אות כ', ונוהג כצאן יוסף אות י"א, וזכור לאברהם חלק א' מערכת י', ובספר שמן המאור, ומאמר מרדכי, ועוד לו בברכי יוסף סימן תרי"ט, ובאר היטב שם

יו ועל ענין ההשכבות, הגם דבספר לדוד אמת סימן כ"ב אות ד' הרחיק מאוד אמירתן מכמה טעמי, מלבד מה שכתב בספר אמת ליעקב כאשר יעויין שם, וגם בארחות צדיקים כתב דרבינו האר"י היה מלעיג על ההשכבות, הנה ביום הכיפורים דצריכים כפרה גם הם הוא קרוב לשכר, זאת ועוד דאשכחן בירושלמי ריש פרק ג' דיומא דהיו אומרים עד שבחברון להזכיר זכות אבות ביום הכיפורים, וזה סמך נמי להשכבות דהוא לעורר זכות הצדיקים, ועוד דאיכא תועלת גדול לקהלה קדושה דנותנים בעבור זה סך גדול כדי שיאמרו ההשכבה וזה עילוי לנפש המת, ועוד נחמה לקרובים וקורת רוח, ועל לשון היה מלעיג צידד בכונתו בספר חיים שאל חלק א' סימן ע"א אות ו', ועיין קמח סולת דף פ"א ע"א, בר מן דין, דלפי מה שכתב בספר נוהג כצאן יוסף דף מ' סוף ע"ד ראוי והגון הדבר, זו בלבד דיתן השמן למאור מקודם, ויאמר שהתנדב ולא יאמר שמתנדב לצאת מכל החששות, ועוד דאימא לך דלפי מה שהבאתי באות ס"ז הוא הכרח להזכיר נשמות הצדיקים ביום הזה, ודו"ק.

טוב כפי השלחן גבוה סימן תרי"ט ותרכ"ד, ביציאתו נמי ליכא קדיש כמו בכניסתו בערבית, וכן כתב בשיירי כנסת הגדולה סימן רכ"ז, ועיין במאמר מרדכי, ועיין מה שכתבתי אני בעוניי בספרי זוטא לב חיים בענין זה על מה שאין אומרים קדיש בכניסתו, ועל מה שאין אומרים מזמור, יעויין שם, ועיין מה שכתב הרב המובהק הא"ח נפשינו נר"ו בספרו הנחמד השומר אמת דף ס"ח ע"ד

יח לפי הטעם שכתב הרב סוכת דוד סדר ויקהל דף ק"ד ע"א, במה שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש משום קנאת מלאכי השרת כאשר יעויין שם, אם כן מה טוב דביום הכיפורים דאפילו השטן מעיד בנו דאנו כמלאכי השרת וגם אין לו שליטה אם כן אין קפידא לאומרו בקול רם, ובספר נגיד ומצוה מבואר טעם הדבר אמת לאמיתו יעויין שם, ועיין ישועות יעקב, ובשלמי חגיגה אות י"א, ושם תמצא טובה תוכחה להתקדש עצמו ובכונה גדולה להדמות ממש למלאכי השרת דמטעם זה צריכים לעמוד, יעויין שם, ועיין חמדת ימים פ"ג מיוכ"פ אות י"ד, ועיין לעיל סימן י"ח

יט יאמר באהבה, בית דוד סימן תכ"ז, דלא כלבוש, וכן כתב במחצית השקל, ובשלמי חגיגה, ועיין פרי האדמה חלק א' דף צ"ב ע"ג, ונוהג כצאן יוסף אות י"ב, ולשון החינוך דהוא מחסדי האל יתברך כו' מסייע לזה דשייך שפיר לאומרו, ועיין למורינו הרב המופלא חסין קדוש בספר אות היא לעולם אות קט"ו מה שכתב על דברי החינוך יעויין שם, ועיין לקמן מזה באות מ"ט, ועיין בספרי הקטן רוח חיים בסייעתא דשמיא שהבאתי ראיות בריאות וטובות לומר באהבה שלא כדעת הלבוש יעויין שם, ושם הכרחתי דצריך לומר בראש השנה באהבה שתי פעמים, עיין שם טועמי"ה חיים

ך וידוי בכריעה כמו הנחש עד שיתפקקו כל חוליותיו, של"ה, ומחצית השקל, וכן כתב מהרי"ל דצריך בכפיפת ראש, וכן כתב באליהו זוטא, ועתה דמאריכין בוידוי בתוספת דברים וירדה חולשה לעולם, אין יכולין לסבול כולי האי עד שיתפקקו כל חוליות, ולא הכל בכריעה אלא בכונת הלב והכנעה

כא ישר יחזו עינימו מה שכתב הרב מופת הדור והדרו בספר המורה אות רע"ב וזה לשונו, לא יאמר הוידוי פעמים שלוש כמו שאומרים הקהל, דזו אזהרה שמענו מכתבי הקודש מרבינו האר"י כו' יעויין שם, ועיין מה שכתב ידידנו רב ספרא נר"ו בספרו הנכבד פתח הדביר דף קי"ג ריש עמוד ג', ועתה מקרוב כבר נהגו השליחי ציבור לדלג שלא לומר הוידוי השני שהיו אומרים אחר אשמנו מכל עם ומתחילין תכף לה' אלהינו הרחמים, וגם בתוספת דברים שמוסיפין פרטי עונות בכל אות ואות, הנה רוב השליחי ציבור מחלקין הוידוי הגדול בששה חלקים בתוספת מלבד הנהוג המורגל בפי הכל מכל יום, והוא ללחש למנחת ערב יום הכיפורים וערבית ושחרית ומוסף ומנחה ונעילה, ובכל אלו הששה תפילות מחדשים לומר מה שלא אמרו בראשונה, וככה יעשה איש איש מבית ישראל כל יחיד לעצמו, ואל תזכור לנו עונות ראשונים במה שמוסיפין, ועיין במה שכתב גאון עוזנו ומחמד עינינו הרב אות היא לעולם באות פ"ט, יעויין שם ובסידור רומניא מה שכתב מוהר"א ירושלמי דף ש"ל ע"ב

כב חשבון הוידוי ביום הכיפורים דהם עשרה, ונשלמים לארבעים וידויים מראש השנה עד יום הכיפורים, וטעם הדבר עיין כל בו, ושלמי חגיגה אות ה', וגם אני בעוניי כתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים בעזר אלהים חיים, עתה נדפס ספר השומר אמת לעמיתינו בתורה הרב המובהק כמוה"ר הא"ח אדאדי נר"ו, וראיתי מה שהאריך בזה בדף ס"ט ע"א וב'

כג אם יועיל וידוי בלב בלתי עקימת שפתים, עיין מה שכתבתי בספרי הקטן לב חיים חלק ג', ושם עמדתי אם מקיים עשה של תשובה בלבו, עיין שם מה שהארכתי בעזר אלהים חיים.

כד בברכת מעין שבע אינו מזכיר יום הכיפורים, טור, ובית יוסף, ובשולחן ערוך סימן תרי"ט

כה בערבית לא יאמר בתחילה אנא העתר, אלא יאמר אנא ה' רחמיך יראו, שעה נא לעם תפילה ישאו, אנא העתר כי בשמך נקראו, זה הוא הנוסחא האמיתית, ולא יאמר המצא.

כו בסיום אנא בקראנו, במקום שמע ה' וחננו יאמר עושה צדקות ה' עד ורב חסד, השיבנו ה' וגו', שבט יהודה כו', ויש נוהגים לומר רחם תרחם עלינו צור שוכן מרומים אל מלך יושב על כסא רחמים, ואין אומרים שבט יהודה, וכל אחד יעשה כמנהגו.

כז אמירת תזכור היום לזרע ידידך כמו שהודעת, נוסחה זאת הוסיפו בשביל יום הכיפורים והורגלו רוב העולם לומר כן בשאר ימות השנה נמי.

כח צריד לומר כ"ו ויעבור כמנין שם הוי"ה ברוך הוא, דהיינו בלילה ה' ראשונה, ובשחרית ה' אחרונה, ובמנחה ו', ובין המוספין הי', דהיינו ז' במוסף הבוקר וג' במוסף הערב שהוא הנעילה ויושלם שם הוי"ה ברוך הוא.

כט יאמרו י"ג מידות בכונותיו בשמות הרמוזים בהם כידוע ליודעי ח"ן, ואי חושש השליח ציבור משום טירחא דצבורא, הנה לפחות יכוין בפעם ראשונה מתחילת הסליחות ובפעם אחרונה כשאומרים זכרון, ובק"ק פורטוגאל יכוננה בצדק נהגו מימי עולם לומר האחרון בכונותיו, ומסייעין הסניפים מימין ומשמאל להשליח ציבור לאומרו בקול רם בשובה ונחת עם השליח ציבור אחר שגומרין הקהל, והתפילה שסידר הרב כבוד מורינו הרב חיים בן עטר זכרונו לברכה בעוד שאומר השליח ציבור ויעבור, נדפסה במחזורים בסוף הספר ובסוף שחרית בדפוס ליוורנו יע"א, ואני הצעיר נהגתי לאומרה בקול רם אחר סיום הסליחות דמוסף קודם קדיש תתקבל.

ל לא ידעתי אמאי לא הדפיסו במחזורים קודם אמירת רחמנא, דצריך לומר פסוק ויאמר אני אעביר, ופסוק הבן יקיר לי, וכן בסליחות עדיין לא תיקנו במחזורים דצריך לומר זכותיה דיוסף אחר אהרן קודם פנחס לפי הבחינות, וכן באמירת עשה למען שמך, והשליח ציבור יתקן ספרו מקודם כדי שלא לבא לטעות בעת ההיא, דאם יטעה יעשו לו הגהה ואיכא למיחש להתבלבל בתפילתו, וכן בכל כיוצא בזה דאם גוערין בו בשביל שטעה אתי לידי בלבול, וכן לא הדפיסו פסוק חטאתי אודיעך ופסוק מכסה פשעיו דראוי לומר קודם שיתחילו הוידוי, ובזמן הקודם דהיו אומרים וידוי בלחש פעם שניה אחר אשמנו, היו אומרים פסוק מכסה פשעיו בשני, אבל עתה דנתבטל וידוי זה משום דברי האר"י הקדוש אומרים השני פסוקים בבת אחת.

לא כשיאמר אלהי המרכבה כו' יאמר אחריו אלהא דמאיר עננו, ויכוין למה שכתבתי בקונטרס עתרת החיים סימן נ"ב אות ח' וי', ואם בשאר מקומות אין נוהגים לאומרו, בעיר הקודש טבריא ת"ו ראוי לאומרו דאתריה דמר הוא, זיע"א

לב כשאומר עשה למען הרוגים ושרופים יוסיף לומר ומגורשים ומטולטלים, גם לא יאמר לקדושת שמך אלא יאמר בעבור קדושת שמך, ואחר אלהינו שבשמים לא יאמר ויעבור אלא יניחנו לבסוף ויתחיל אנו בושנו במעשינו כו', אל תעש עמנו כלה כו', ובכל פעם שאומר סליחות כשיגיע לומר אל תעש עמנו יקדים לומר אנו בושנו, וכשבא להשלים בסוף הסליחות אמירת ויעבור, יתחיל לומר זכרון כו', וככה יעשה בכל פעם שאומרים סליחות

לג וכן כשמגיע לאשמנו מכל עם יקדים לומר בתחילה רבונו של עולם ולא כמו שכתוב במחזורים, והנוהגים לומר אשמנו באומר ובפועל, יאמרו קודם אשמנו מכל עם ולא כסדר המחזורים שנדפס באמצע ויבא על נכון סדר אלפא ביתא, דאחר אמירת כוחינו לנכרים יאמר נא לעינינו עשקו עמלנו, וכן בכל התפילות

לד באמירת מה נאמר לפניך כו', הנה הלשון יותר ברור הוא אין דבר נעלם ממך, אלא דהנוהג לומר אין כל דבר לא משתבש, עיין לבוש, וחמדת ימים פ"ד מאלול אות י"ג, ושלמי חגיגה

לה צריך לומר מחילה על החטאים, כפרה על העונות, סליחה על הפשעים כמו שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים בסימן תר"ו. ועיין נמי באשל מפרי, ומחצית השקל

לו באמירת על חטא יאמר באונס וברצון, בגלוי ובסתר, בזדון ובשגגה, בצעדי רגלים להרע, ובאות ס' בסיקור עין, ובשי"ן יאמר בשבועה לשוא ולשקר, ועיין אשל, ומחצית השקל סימן תר"ז, ובמאמר מרדכי כתב דלא קפדינן על סדר אלף בית כדי שיהא הקל תחילה יעו"ש, וכונת אמירת באונס היינו שאנסוהו בדבר שיהרג ואל יעבור או אונס ממון, דמן הדין הוי ליה לקבל האונס ולא לעבור, חמדת ימים פ"ג מיוכ"פ אות כ"ח, ושלמי חגיגה

לז כשאומר על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה, יכוין שהורה הוראה בדבר שאסור להורות, ולפירוש אבודרהם הוא שהעיז פניו לומר שחטא ולא חש על כבוד קונו, ועיין בספר בתי כנסיות, ועוד יכוין שהתודה בפה מן השפה ולחוץ ולא בלב, וצריך להתודות על הוידוי שלא התודה כהוגן שיהא פיו ולבו שוין, ועיין שלמי חגיגה דף ש"ט ע"ב, ויכוין שמתודה בכ"ב אותיות התורה לתקן מה שפגם בכ"ב אותיות התורה, ועוד יכוין על שאר חטאות שאינו זוכר דיוכללו בתוך וידוי זה כי הכל נכלל בכ"ב אותיות, ויכוין עליו ועל כל בני ביתו ועל מה שחטא בגלגול זה ובגלגולין אחרים, ותכלית הוידוי הוא שיכיר החטא ולפני מי שחטא ויתחרט, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא יחטא עוד ולא ישוב לכסלה כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה, אלה הדברים אשר דיבר הרב פאר הדור רבין חסי"דא זכרונו לברכה בספר דבש לפי מערכת ו' אות ב', ועיין נמי להרב איש צדיק זכרונו לברכה בספרו הנחמד שני אליהו דף ד' ע"א

לח באמירת על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, הכונה דהיינו בטענה דאנו אנוסים מיצר הרע כסלקא דעתך של איוב, ועיין בספר שני אליהו דף י"ד ע"א

לט בשיח שפתותינו פירש הרב דוד אבודרהם שדיבר רעה על חבירו, והרב בית דוד השיג עליו דזה הוא בלשון הרע, ולכך נראה לו דצריך לפרש שהוא נבלות הפה, ועל זה תמ"ה יקרא עליו הרב אביר הרועים שליחא דציבורא דידן כמהר"א חיים בכר דוד זצוק"ל, דהלא הבית דוד עצמו פירש בטומאת שפתים דהוא נבלות הפה, ואם כן מאי דמשיג על הרב דוד אבודרהם תיקשי ליה לדידיה בטומאת שפתים, אלא מוכח דצריכים אנו לומר כפירוש אחרים שכתב שם, דשיח שפתותינו היינו אמירה לגוי, ודיבור במלאכה בשבת, ושח בין תפילה של יד לתפילה של ראש, והפסק דיבור בקריאת שמע ותפילה וכיוצא בהן, זה תוכן דבריו, והנה חלוקה זאת דשיח שפתותינו אינה בכל התפילות כי אם בחזרת מוסף בנוסח על חטא שאומר השליח ציבור ולא נדפס עדיין במחזורים, והיא מאות ס' דשיח וסיח הכל אחד, ויש נוהגין לומר כן בכל התפילות באות ס', ובמוסף הלא היא בועל חטא דעונין הקהל

מ הנכון לומר כסדר שכתב הרב מגן אברהם בנוסח על חטאים דהיינו עולה, חטאת קבועה, עולה ויורד, אשם ודאי ואשם ספק, מכת מרדות, מלקות ארבעים, כרת וערירי, ארבע מיתות בית דין, והשליח ציבור יכתבנו בספרו כסדר הזה כדי שלא יתבלבל בעת ההיא, ועיין בספר פו"כ סימן קי"ח, והובאו דבריו בשלמי חגיגה, ועיין להרב מחצית השקל בסידור זה, וכמו שכתב מרן מלכא מורינו הרב שארינו בספרו הנחמד אות היא לעולם במערכת ו' אות נ', ועיין לעיל מה שרשמתי באות ל"ו, ודו"ק

מא מה שהשמיט הרב אדני פז בנוסח על חטא חטאת קבועה, משום דאין יום הכיפורים מכפר על חטאת ודאי כאשר יעויין שם, אחר המחילה רבה לא צדק בזה, דזה הוא בזמן שבית המקדש קיים, אבל בחורבנו דאין לנו לא זה ולא אותו, לא קרבנות יום הכיפורים ולא קרבנות של שאר ימות השנה לא ליחיד ולא לרבים, אלא ונשלמה פרים שפתינו, ועם הוידוי והתשובה ובעצומו של יום אולי יחנן ה' ויכפר לנו על כל חטאתינו, וכיון שאין לנו קרבן כלל כל אפין שוין, וממילא אזדא ליה מה שערער על חלוקת דאשם תלוי עיין שם, ועיין בספרי הקטן לב חיים חלק א' סימן י"ב וסימן י"ג ודו"ק, ועל מה שאנו אומרים על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, ראיתי לעטרת ראשינו מורינו הרב החסיד בספר אות היא לעולם במערכת ו' אות צ"א, דארי נעשה שוא"ל בנוסחא זאת דלכאורה אין לה מובן, וחתר ליישב הדברים לך נא ראה, ובמה שאנו אומרים בין שיש בם קום עשה ובין שאין בם קום עשה, צריך לומר היו"ד בסגול, כן כתב באשל מפרי סימן תר"ז, ושם כתב דבאמירת בתשומת יד ידקדק שיהיה השי"ן בסבולת והיו"ד של יד בקמץ כלישנא דקרא, יעויין שם, וחלוקה זאת הלא היא בחזרת מוסף להשליח ציבור, עוד תשוב ותראה שם מה שפירש באמירת כי אתה סולחן לישראל ומוחלן לשבטי ישורון פירוש נאה ומתקבל

מב כשאומר ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח, קודם אדיר ונאור, יכוין להמלאכים הללו נוריא"ל אעזריא"ל סנודי"ה עריא"ל, ספר הזכירה דף ס"ו עמוד ב'

מג באמירת אלהי עד שלא נוצרתי, ראה תראה להרב מוהר"ש אלגאזי זכרונו לברכה בדף ק"ט מה שכתב בזה דבר נכון, וכשמסיים לומר לא על ידי יסורין וחולאים רעים יכוין להמלאך הממונה על זה דנקרא קפציא"ל, והוא יסגור דלת של יסורין מתחת יד ממונה המלאך הנקרא עיריא"ל שלא ימותו בניו הקטנים על ידי המקטרג הנקרא אסכרה, והמלאך יופיא"ל ישחית המקטרגים, עכ"ל של ספר הזכירה דף ס"ו ע"ב

מד כתב הרב בנימין הלוי זכרונו לברכה בסידורו, דבמקום צעקתכם יאמר צלותיכם וכן בכל התפילות של היום הזה, ועיין לעיל סימן י"א אות כ"ב, ודע דאחר ויסיר מתוככם קנאה ושנאה ותחרות צריך שיאמר השליח ציבור ויטע ביניכם אהבה ואחוה שלום ורעות, ובמחזורים השמיטוהו, והיינו על דרך סור מרע ועשה טוב להרחיק הנזק ולהקריב התועלת.

מה היושבים בבית הכנסת כל הלילה עד הבקר, יזהרו שלא לדבר כלל שום שיחה דיצא שכרו בהפסדו, ואפילו בדברי תורה לא ידברו כי אם בלשון הקודש, ואין השעה והמקום לדבר בלשון לעז אפילו בדברי מוסר, ורבינו האר"י הקדוש היה נזהר אפילו בשאר ימות השנה שלא לדבר בלשון לעז בבית הכנסת אפילו בדרשה ומוסר, והלואי ממנו נקח בלילה הקדושה הלזו, ואשרי שיאחז את ספר "אוצר נחמד" להגות בו ולא יהיה לו שהות לדבר שיחה קלה כלל

מו לא יאמר ברכת שעשה לי כל צרכי, נגיד ומצוה, ושלמי חגיגה בסדר היום אות ב', ונהר שלום, ועיקרי הד"ט סימן ל"א אות ד', ועיין בקונטרס כף החיים סימן ט' אות י"א, ולעיל בחודש מנחם, ועיין הרדב"ז חלק ה' בתשובה מה"ש סימן י"ב, ופה"א חלק א' דף מ"ג ע"ד, וקול אליהו חלק א' סימן מ', תשב"ץ חלק ב' סימן קפ"ז, גנת ורדים חלק אורח חיים כלל א' סוף סימן ח', שלמי ציבור דף ק"ג סימן ה' אות י"ט, שפת אמת למהרי"ן ז"ל סימן מ"ד

מז בכתר מלכות כתוב ויסוד כל בנין, וצריך לומר כל ענין, ובסידור רומניא למוהר"א ירושלמי זכרונו לברכה נמצא כהנה וכהנה שינוי בלשון כתר מלכות, ולא יתרשל ולא יתעצל מלומר כתר מלכות, דאבותינו סיפרו לנו מעשה נורא ונשגב מאד על אדם גדול אחד דהגיע עד דכדוכה של מות, והצילוהו מן השמים בשביל שקבל עליו לומר כתר מלכות באשמורת יום הכפורים

מח בארוממך ה' כי דליתני יכוין לפחות ביום הזה למידות כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, וכן באשרי יושבי ביתך ובברוך שאמר לי"ג מכילן דרחמי

מט קודם שיקום להתפלל שחרית ומוסף יעשה הכנה ללבו לכוין בגדולת מי שאמר והיה העולם, ובנפלאותיו ונוראותיו וגבורותיו וגודל חסדיו אשר עושה לעמו ישראל עם סגולתו לתת לנו היום הקדוש והאדיר הזה לכפר בו כל עונותינו, הגומל לחייבים טובות, וכי גמלנו אותו רעה והוא גומל לנו טובה בכל עת ובכל רגע, ויחשוב היטב בגריעות ובפחיתות עצמו בערך בוראו כי במה נחשב גוש עפר עלה נדף וקש יבש וצל עובר, ויחשוב שעתה הוא רוצה לקום לפני המלך האדיר והקדוש להתחנן לו ולבקש מלפניו על נפשו ועל נפשות ביתו ולשאול שאלותיו ובקשותיו, דמדינא אינו ראוי וכדאי לעמוד לפניו לולא חסד ושלימות הבורא יתברך ויתעלה שמו שהרשהו וציוהו בכך, זאת נחמתינו אף על פי שידענו שחטאנו ועוינו ופשענו לפניו, מכל מקום מזרע קדוש באנו דבני אברהם יצחק ויעקב אנחנו, עד כאן מספר הכל בו, והתפילה אשר סידר שם לאומרה יצא עתק בקונטרס ימצא חיים בס"ד

ן בענין הפיוטים וסדר הקדושות, הנה בעיר עוז לנו אזמיר יע"א אין כל הבתי כנסיות שוין בזה, דיש בתי כנסת דאומרים הכל על הסדר כמו שנדפס במחזורים, ויש שאומרים אותם אחר העמידה בין הפיוטים בין הקדושות, ויש שמשימים הפרש דהפיוטים אחר העמידה והקדושות במקומן, ויש שאינן אומרים פיוטים כלל, וכל אחד אין לזוז ממנהגו ואין בזה משום לא תתגודדו, כדכתב הפרי חדש, והשולחן גבוה סימן תר"כ בהלכות יום הכיפורים, ועוד לו בסימן תקפ"ד, ועיין להרב עיקרי הד"ט סימן ל"א, וזכור לאברהם חלק א' מערכת יו"ד, ומ"ב יע"ש, אך לבי מהסס על מי שהוא שליח ציבור משתי קהלות, ועל מרביצי התורה דמוכרחים לעשות שינוי מיום אל יום ומתפילה לתפילה בראש השנה וביום הכיפורים דרשות אחרים עליהם ואין בהם להשוותם, אלא דהתבוננתי בדבר וראיתי דאחר האמת אין קפידא בזה, ודוגמא להאי מילתא הוא ענין ההקפות בלולב בימי החג שיש שינוי מבית הכנסת אחד לבית הכנסת אחר, וכבר הבאתי ראיות בריאות וטובות דאין לחוש ואין כאן מקום להאריך, ועוד יש תקון כמו שכתבתי לעיל בראש השנה בסייעתא דשמיא, ודע דבפיוט שנאנים שאננים דכתוב משמר הנשמר, בנוסחא אחרינא איתא הנאמר, מלשון ה' האמירך היום, והרב הקדוש כבוד מורינו הרב חיים בן עטר זיע"א בספרו היקר אור החיים נשתמש בלשון זה ברוב האמירות כאשר עיניך תחזינה מישרים

נא מנהג טוב למנות סניפים להשליח ציבור משני צדדיו, ויבחרו שיהיו חכמים ונבונים ויראים את ה' ושלא נשמע עליהם שום דבר, ויהיו בערך השליח ציבור במעלה וכבוד דלא יגרעו ממנו, ויעמדו מתחילת אמירת נשמת כל חי, ועיין שיירי כנסת הגדולה סימן תרי"ט הגהת בית יוסף אות ד', ובעירנו יש בתי כנסיות דנוהגין להעמיד סניפים, ויש בתי כנסיות דאין נוהגין והם רובם, ולא ידעתי הסיבה מי מעכב שלא נהגו כן, ועיין בספר שלחן גבוה

בן ביום הכיפורים במקום אהבת עולם יאמרו אהבה רבה אהבתנו, עיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים בעזר אלהים חיים, ועיין בספר שלמי ציבור דף צ"ב ריש ע"א, ובספר חסד לאלפים, ובשלמי חגיגה אות ב' בסדר היום

גן בסדר קדושת שחרית לא יאמר ליושב שמימה אלא לרוכב שמימה, גם לא יאמר גבוה מכל מרכבה אלא יאמר כל מרכבה, ראש הממשלה וחייליהם היה מן הראוי לומר וחיליה, אלא מפאת המחרוז אומר כן, ובנוסח סדר קדושה דשחרית ביארת"י הקדש בכמה לשונות בקונטריסי אל אשר יהיה שמה הרו"ח בסייעתא דשמיא.

דן יאמר שובה אלי מלרע, וברבונו של עולם של שחרית כשאומר בכפיפת ראש בכפיפת קומה, יכוף ראשו וקומתו בעת ההיא

נה לא יאמר מקצת מעשי הרעים ודרכי המקולקלים אלא יאמר קצת ממעשי הרעים ומדרכי, גם לא יאמר לזוכרם ולהזכירם ולבררם, וישמיט אלו השלש תיבות אלא יאמר לחברם ולפרשם ואיני כדאי כו'

נו ידלג מה חסדי מה צדקותי מה כחי מה גבורתי, אלא יאמר מה חיי אני הבל וריק עפר ואפר, וידלג טיפה סרוחה, גם כשם שאומר ומוכלם אני יאמר ונחפר אני מפשעי, ויאמר תכף אחרי כן ואין לי פתחון פה, וידלג ואם אבוא לבררם ולחברם ולפרשם יכלה הזמן דהרי עתיד לאומרו אחר זה

זן יאמר אם באתי לפרט את חטאותי ולבארם ולבררם, ומתיבת כל שכן עד גזל הנאכל ידלג, גם לא יאמר לא מצוה ולא מעשים טובים, ולא יאמר וכל מעשים טובים לא עשיתי אלא יאמר ושום מעשה טוב.

חן הגירסה נכונה לומר מאחר שכבן סורר ומורה הייתי לעשות הרע, וימחוק תיבת להכעיסך והוי"ו דולעשות ויאמר, אך גלוי וידוע לפני כסא כבודך שלא להכעיסך נתכונתי, וכן ראיתי בספר אות אמת דף פ"ו עמוד הוי"ו דכתב כן משום כי אין בדור הזה להכעיס, אכן ראיתי בחידושי רבני ירושלים, הובא בספר חיים וחסד מוסופיא ז"ל דף צ' ע"ג דמקיים הנוסחא, יעויין שם.

נט יסיים ומרבה להטיב שכן כתוב ביונה, ולא יאמר יבא אל הדיין אלא יביאהו אל הדיין, כשגומר ותציל את נפשו מדינה של גהינם יאמר, שכן כתוב מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם, ובכן יוודע היום עוז רחמיך בהעביר את חטאת עמיך המתודים לפניך ואומרים אשמנו כו'.

ס ברבונו של עולם של השליח ציבור יאמר, העומדים לפניך היום ואף על פי שאני מכיר בעצמי שאיני ראוי כו', גם יאמר אבל נשענתי על זכות הקהל הקדוש הזה ושמתי פני ולבי לנגד כו', וידלג מה שכתוב אחרי כן וגם נשענתי על זכות הקהל הקדוש הזה בני רחומיך וישמיטנו מספרו, וכשגומר ולא מכסים עליהם יאמר רבונו של עולם מנהג בית דינך הצדק, וידלג שכן כתוב עד ואומרים, ואחר רבונו של עולם יאמר אשמנו.

סא במחזורים לא הדפיסו התחינה שצריך לאומרה בשעה שהכהנים מברכים, ולא ידעתי הסיבה דבמחזור שלש רגלים מדפיסים אותה ובמחזור ימים נוראים דאותה אנו מבקשים לא העלוה בספר, (ועיין בקוטרס כף החיים סימן ט"ו אות ע"ד).

סב כשמסיים הפיוט למענך קודם אל מלך יאמרו, כי לא על צדקותינו, וכן בסליחות דמוסף אחר ישראל עבדיך.

סג יאמר אבינו מלכנו אפילו שחל בשבת, ואפילו אין הקהל אומרים אותו, הוא יאמר בינו לבין עצמו, וכמו שכתב רב רחומאי הרב השומר אמת נר"ו בדף ס"ח ע"ב, וכן החזיק במעוז הרב מוהר"א ירושלמי זכרונו לברכה בסידור רומניא דף שט"ז ע"א, ובספר שלחן גבוה

סד בהוצאת ספר תורה אחר פתיחת ההיכל, יאמרו שתים עשרה פעמים לעולם ה' דברך ניצב בשמים, והתפילה הכתובה בשומר ישראל דף י"ג וכאשר הוזכר לעיל בראש השנה, ועיין בספר תורת השלמים סימן כ"ב אות ג'

סה כשאומר השליח ציבור אשרי העם שככה לו ועונין הצבור, יכוונו למה שכתוב בפסיקתא והובא בילקוט ראובני סדר שלח לך וזה לשונו, ואולם חי אני וימלא כבוד ה' מתוך שישראל חוטאין לפני ואני סולח להם מלא כבוד ה' כל הארץ שיהיו אומות העולם אומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, עכ"ל, ולהיות דמה שזכינו ישראל דיועיל לנו התשובה ולא לאומות העולם, מסיבת כי קבלנו התורה דהא בהא תליא כאומרם זכרונם לברכה, לכן בעת הוצאת הספר תורה נאה ויאה לומר פסוק זה, ולהיות דהשומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו, לכך אגב ראש השנה ויום הכיפורים נתקן נמי לאומרו בכל שבתות ה' כדי לעשות שתיהן, אתערותא לתתא שיתנו לב לשוב, ואתערותא לעילא דהשם יתברך יסלח לכל פושעי ישראל אמן

סו ראוי ונכון כי קודם שיתחיל לקרות להעולה ראשון לספר תורה שיאמר כדברים הללו, שמעו נא רבותי גבירי ומורי דהטעם שתקנו לקרות בתורה היום הזה בסדר אחרי, מלבד פשטן של דברים שבה נאמרה סדר עבודת יום הכפורים ומצות עינוי יום הכיפורים ודיני השביתה ואיסור המלאכה, כמו שכתב הכל בו, ומרן בית יוסף, והר"ן, והלבוש, ושלמי חגיגה דף רע"ד ע"ב, ובספר בן יוחאי דף קמ"ג ע"א, עוד הן בה החי יתן אל לבו למימר קדישין בזוהר הקדוש סדר זה דף נ"ה ע"ב וזה לשונו, תנא אמר ר"י בהאי יומא דכפורי אתתקן פרשתא דא לכפרא על ישראל בגלותא בגין דסדרא דיומא דא הכי אסתדר ובגין דמיתתהון דבני אהרן מכפרא על ישראל, מכאן אוליפנא כל מאן דמצטער על צדיקייא מעבירין חובייא דיליה מעלמא, ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן דישמעון עמא ויצטערון על אבודהון דצדיקייא ויתכפר להון חובייא, וכל מאן דמצטער על אבודהון דצדיקייא או אחית דמעין עלייהו, קודשא בריך הוא מכריז עליה ואומר וסר עונך וחטאתך תכופר ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי, ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, עכ"ל, ולשון הזוהר הביאו בספר יש שכר בהלכות יום הכפורים סימן ה', ובספר עבודה ומורה דרך, ובשולחן גבוה סימן תרכ"א ס"ק ב', וכתב ומכאן נהגו קצת שליחי ציבור שבשאלוניקי אשר הריחו ביראת ה' לבכות דמעות שליש בקריאת ספר תורה ביום זה בפרשה זאת, עכ"ל.

וגם פה עיר עוז לנו אזמיר יע"א נוהגין כן כל השלוחי הציבור דזיכנו ה' דבכל הבתי הכנסיות שכיחי השלוחי ציבור רבנן סבוראי חכמים ונבונים החרדים אל דבר ה', אך לעיירות אחרות דהשלוחי ציבור הם בעלי בתים ראוי להזהירם דכשיעלה העולה לקרות ראשון ומתחיל השליח ציבור אחרי מות, יעשה חרדה גדולה לקרות שני פסוקים ראשונים בקול בוכים ובהכנעה גדולה לעורר לב הציבור דיעשה בהם רושם שיצטערו הרבה על מיתתן של צדיקים ויורידו דמעות, ויהיה זוכה ומזכה לציבור שיחזרו בתשובה, ויהיו מבושרים בבשורה טובה שיאמרו עליהם מן השמים וסר עוניכם וחטאתכם תכופר, ועיין בספר הכלבו, וחמדת ימים פ"ו מיוכ"פ אות נ"ג, ובספר עמק ברכה, ואליהו זוטא, ואשל מפרי, ועמודי שמים, ובספר מורה באצבע אות ר"ף, יעויין שם, ולשון הזוהר הקדוש הנזכר לעיל הביאו רב אחאי גאון יפה דודי אף נעים הרב כמוהרד"ח נר"ו בספרא דמאריה טב מערכי לב חלק ב' ריש דרוש קל"ו ופירש בזה דבר נאה ומתקבל, והוא עזרתה לי למה דכתבתי לעיל מזה באות ט"ו כאשר רשמתי שם מהכא להתם, גם ראיתי לרבינו האר"י הקדוש דכתב דהמצטער על מיתת בני אהרן ומוריד דמעות עליהן ביום הכפורים מוחלין לו על כל עונותיו ולא ימותו בניו בחייו,(והובאו דבריו בבאר היטב ובספר מדרש תלפיות דף ר"ט ע"ג, ונוהג כצאן יוסף אות ג"ן, והוא לקוח ממאמר הזוהר הקדוש שזכרנו, אלא דלבי מהסס אי מותר לעשות כן השליח ציבור בשבת של סדר אחרי ואי יועיל לכפרה גם באמצע השנה, או הסגולה היא ביום הכפורים דוקא, ומלשון הזוהר הקדוש יש להוכיח דבכל שעה איתיה להאי סגולה מדקאמר מכאן אוליפנא כו', ומשום שבת באנו לדברי מוהרימ"ט, והרב בינה לעתים, והרב שארית יעקב ודעמייהו, דלפי דבריהם אין קפידא אלא דביום הכפורים אית ליה הדרגה עליונה, ואלים הכפרה דהאי יומא דקא גרים לרבותא טפי ואינו כקריאת סדר אחרי דבאמצע השנה, וכענין פרשת זכור, וכן בראש חודש ניסן כשחל בשבת נמי, ובשנים מקרא ואחד תרגום אם לא קרא מערב שבת, וכן כשקורא בשבת בסדר שמיני, וכן בסדר במדבר דהוזכרה מיתת בני אהרן הותר לבכות ותיהוי ליה כפרה, אלא דתלו הדבר ביום הכפורים כי עיצומו של יום שאני וכפרתו מרובה לכל עון ולכל חטאת, ובכל דבר יש בו הדרגה

סז הלא כתבתי בספרי זוטא רוח חיים סימן תרי"ט, דהצצתי בברכת העמידה וההפטרה מלך מוחל וסולח ומניתי שהם עשרים וארבע תיבות עם הברכה, וכשהוא בשבת דמזכיר שבת הם עשרים וארבע בדקדוק, ונתתי טעם שהם כנגד עשרים וארבע כפרות הכתובים בתורה לכפר על עשרים וארבע עבירות שביחזקאל, ולפי זה מה שהוסיף באליהו זוטא ובלבוש שתי תיבות דהיינו בית ישראל ויום צום הכפורים, לדידן ראוי להשמיטם, ועל הראשונה החרשתי דעליה השלם היכא דחל בחול, אבל לשניה תיבת צום אין לאומרה, ובסידור התפילה להרמב"ם לא הוזכר צום, וכן בלבוש, אלא יום הכפורים לבד, וכן נוהגין, ועיין שם הדברים בארוכה בסייעתא דשמיא, ודע דנידחה קרו לה סברת הלבוש בסימן תרכ"א, דכתב דאין לומר מלך מוחל בהפטרה כי מה ענין מחילה וסליחה אצל ברכת ההפטרה בנביאים כאשר יעויין שם, דהרי כבר אומר באמצע למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותינו ומאי שנא דבסוף לא יאמר, הרי בעינן אדרבה חתימה מעין פתיחה, ולפי פירושינו דהוא לכפר על עשרים וארבע עבירות דכתוב בנביאים שייך טפי ודברתי על הנביאים כלשון הזה

סח הרב בנימין ידיד ה' סג"ל זצוק"ל בסידורו כתב בגליון, דיש לפקפק דאיך חותמין בעמידה ובהפטרה מוחל ומקדש, ולא זכיתי שתאמר מה תיקן בזה, ולעניות דעתי נראה דמה שאמרנו וענינו על אמירת באהבה עיין לעיל אות י"ט, כן הוא הכא נמי, ובני הגדול אברהם אוהבי נר"ו פירש במה שכתב הרב אש דת ז"ל סדר נצבים בההיא דאמרינן המקדש את האשה על מנת שאין עליה מומין, דאם נמצאו עליה מומין דאינה מקודשת, ולסברת התוספות דאפילו דהלכה אצל הרופא ונתרפאה אחר כך אינה מקודשת, ועל זה כתב דאם הבעל רופא מקודשת, ואם כן הקדוש ברוך הוא דקדשנו במצותיו על מנת שלא יהיה בנו מומין ונמצאו בנו עונינו דהם מומי הנפש, הוה סלקא דעתין דנעקרו הקדושין מעיקרא אף שיש להם רפואה, אבל כיון דהקדוש ברוך הוא בעצמו הוא הרופא הקדושין במקומן עומדים, זה תוכן דבריו בקיצור, והרבה מהמפרשים הביאו הקדמה זו, והרב קול שמואל מכללם הרחיב הדברים בזה בדף צ"ט ע"ד יעו"ש, והשתא זהו שנאמר אתה ה' מלך מוחל וסולח לעונותינו, דהוא הסולח לכל תחלואיכי, וכיון דאתה הרופא וכמו שאנו אומרים ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח, אם כן שפיר יכולים אנו לומר מקדש ישראל, דקדושיו קדושין כיון דהוא המעביר אשמותינו כאילו לא היו, אלו דבריו הי"ו, ובכפל מלך עיין תשב"ץ חלק ב' סימן קל"ג, ועיין למורינו הרב הגדול דרכי הים בדרוש ב' לתשובה דף כ"ט ע"ג

סט לענין שליח ציבור פנוי עיין בתשובות בשמים ראש סימן ע', ועיין מה שכתב בני ידידי אברהם רחימא נר"ו בספרו שמע אברהם בסימן כ"ה בשליח ציבור אלמן דאין קפידא אפילו למוסף יום הכפורים, עיין שם בארוכה, ובספר פחד יצחק מערכת ש', הובאו דבריו בעיקרי הד"ט סימן ל"א אות י"ג כתב, דפנוי יכול להתפלל תפילת מנחת יום הכפורים אם הוא תלמיד חכם וירא שמים וקולו ערב, יעו"ש

ע דרך ארץ קדמה לתורה כידוע ממאמר רבותינו זכרונם לברכה, ובכן מי שבא להתפלל מוסף בראש השנה ויום הכפורים וכל נדרי, וכן בתפילת נעילה ובסליחות של אשמורת מחודש אלול והוא אינו חזן קבוע, לא יעבור לפני התיבה אם לא שהוא ברצון השליח ציבור הקבוע שזה חפצו ורצונו, הא לאו הכי יקבל שכר על הפרישה, וצא ולמד ממרביצי התורה דאינן זזין ממקומן לעלות לתיבה לומר מוסף ראש השנה ויום הכפורים אם אינו בא השליח ציבור לפניו ומזמינו ונוטלו עמו לעלות לתיבה, ויש בתי כנסיות דהמנהג דגזברי וגבאי הקהלה קדושה מזמינים להרב הקהל או להשליח ציבור הגדול שיעבור לפני התיבה להתפלל מוסף, ומאחר שכן לא טוב עושה האיש האורח להתפלל מוסף אם לא יסרב בו השליח ציבור הקבוע, דלפעמים לא יש כל כך הפרש ביניהם במעלת הזמן ובמעלת החכמה, והוא צערא דגופא לשליח ציבור הקבוע מכל ימות השנה ובושת ופגם הוא לו, וגורם שיתכעס בלבו ומתבלבל כונתו בתפילה וגם יקללנו, ובמקום להביא עליו סניגורים לעתות כאל מרבה עליו מקטרגים ואין תפילתו עולה לרצון כיון דעושה השגת גבול, וקמי שמיא גליא אם השליח ציבור הקבוע אינו ירא שמים יותר ממנו והנסתרות לה' אלקינו וחוששני כי בנפשו דיבר, ודי בהערה זאת.

עא יזהרו שלא לאחר הרבה בהכרזת המצוות, ובחזק ברוך דאומרים לחיי, בשביל מוסף שיהיה קודם שעה שביעית, וגם דזמן המנחה הוא ששה ומחצה לצאת ידי ספק זריזין מקדימין, עיין בית דוד סימן תל"ג, ובספר עמודי שמים, ובשלמי חגיגה בסדר היום אות ה', ומאמר מרדכי, ואשל בפריו, ושלחן גבוה סימן תר"ך, ועיין בקונטרס כף החיים סימן ז"ך אות כ"ד, ודו"ק

עב במוסף יאמר ואין אנו יכולין להקריב לפניך את קרבנות חובותינו ולא כהן גדול שיכפר בעדינו אלא שיח שפתותינו, כלשון הזה יאמרו בין בלחש ובין בחזרה

עג בסידור מורינו הרב כמוהר"ר בנימין הלוי ז"ל כתוב, דאין לומר גבי מחול לעונותינו ביום השבת הזה, וסברתו לא קבלוה השלוחי ציבור ואומרים גם בזה ביום השבת, וטעמייהו כי בכל המקומות אנו מזכירים שבת כמו ותתן לנו בשחרית ומוסף ומנחה ונעילה דתכף אנו אומרים את יום סליחת כו' ומה לפנים ומה לאחור, וכן בסיום הברכה מלך מוחל וסולח מקדש השבת בין בשחרית ובין במוסף ומנחה ונעילה וגם בהפטרה, וכן במוסף גבי מפני חטאינו, ועוד שם במוסף בחזרה גבי נתת לנו ה' אלקינו כו' את יום סליחת העון הזה, וזהו לרבותא דאפילו דחל בשבת אינו דוחה שבת ליום הכפורים, ובלאו הכי נקרא שבת שבתון ואם כן אין לדלג הזכרת שבת גם בזה

עד במרומי ערץ לא יאמר וסגולת קדומים אלא יאמר קדושים, ואחר אומרו אשר אתם מבקשים לא יאמר וחשים ולא מחשים דכבר כתוב אחר כך ושם שייך יותר

עה הנוסחא הנכונה היא, יראה לובשים ומבוששים ומתאוששים לעבדך ומתקוששים חשים כו'

עו כשיגיע השליח ציבור לקרב פזורינו יאמר התפילה כמו שתקן הלשון בספר כף אחת סימן ז', ובמחזורים לא נדפסה כראוי, ומה טוב אם יעתיקנה בגיליון ספרו כדי שתהא מוכנת לפניו ולזכרון בין עיניו שלא ישכחנה

עז כתוב בסידור תפילות להרמב"ם דאפילו בחול אומרים את מוספי, ועיין לרבינו שבגולה הגאון המפורסם מרן זקני זיע"א בספרו הנורא חקרי לב אורח חיים סימן נ"ד דף צ"ז ע"א בטעמו של דבר, ובשלמי חגיגה דף רכ"ט ע"א, ועיין בספרי הקטן רוח חיים סימן תרכ"א, דהעליתי דבחול לא יאמר את מוספי, ועוד כתבתי בזה בתשובות לעמוד על מנהג שאלוניקי, דיש בתי כנסיות דאומרים את מוספי גם בחול, אי יש כח לבטל מנהגם, יעויין שם בס"ד

עח יאמר הורם מה שידברו הבינם מה שיאמרו, והיינו כלישנא דקרא את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה דהקדים הוראה להבנה, ובתחילה דיבור ואחר כך אמירה, ועיין בסידור רומניא דף ש"מ ע"א, ובשלמי חגיגה בסדר היום אות ו'

עט ידלג ומלומדיך הם מלומדים ויאמר במקומו ומרוחמיך הם מרוחמים לפי ענין הכתוב שמביא וחנותי ורחמתי, וכן כתב בטורי זהב סימן תקפ"ב ס"ק ב', וברכי יוסף סימן תרכ"א, ובאר היטב סימן תקפ"ב, ושלמי חגיגה אות ו'

ף כשנופלין על פניהם יכסה פניו בטלית שלא יהא נראה כמשתחוה לרצפת אבנים, אבל בעלינו לשבח דאין נופלין על פניהם אלא כריעה בלבד אין צורך לזה, הג"ה, ספר נוהג כצאן יוסף דף מ"ב ע"ג, ועוד שם דף ע"ח ע"א, ועיין לעיל סימן ח"י במנהג העשבים ומצעות, יעויין שם מה שרשמתי בסייעתא דשמיא

פא כשנופלין על פניהם, הנה השליח ציבור לא יעקור רגליו ממקומו, ומקודם שיתחיל העמידה ישער בעצמו לעמוד קצת לאחוריו כדי שיהא לו בנקל לנפול על פניו, ועיין למור"ם בהג"ה, ובספר גור אריה הלוי, ובמה שכתב הרב זכור לאברהם ז"ל על דבריו, ועיין בדברי השל"ה, ונוהג כצאן יוסף, ובאליהו זוטא

פב הנוהגים להכות באגרוף כשאומרים חטאו עוו פשעו, אין למחות בידם דהוא דומיא דכורעים ומשתחוים דהכהנים והעם, כן כתב הטורי זהב, והשלמי חגיגה אות ח'

פג בסדר העבודה, בראשונה יאמר אנא השם, ובשניה יאמר אנא בשם, משבצות זהב בפריו, ועיין בספר מעין גנים, ובמאמר מרדכי

פד לא יסיים בתיבת תטהרו, גור אריה, וזכור לאברהם חלק א', ברבונו של עולם באות ד' צריך לומר שלשה פעמים דוה, גם יש עוד שינוי אחר ברבונו של עולם, דמאן דגריס יספת הוא כלישנא דקרא דדברי הימים, ומאן דגריס הוספת הוא ככתוב במלכים, ונוהגים לומר עד תקשיב, ומכאשר יאות לי מדלגין עד לא ימאס, ומתחילין עשה למען הקהל הקדוש כו'.

פ"ה מארוממך חזקי וחלקי וכל סדר עבודת יום הכפורים עד אלקינו ואלקי אבותינו מחול לעונותינו, אני בעוניי הכינותי לפי מה שעלתה במצודתי, דבינותי בספרים עד מקום שידי מגה"ת והנו ניצב בקונטרס בפני עצמו, לכן לא הזכרתי פה עמנו שום דבר מסדר העבודה כי אם אגב גררא, האל ברחמיו יזכני להוציאו לאורה, להדפוס"י הדר"ה בזמן קריב עד מהרה, בעזרתו יתברך שמו האל הגדול הגבור והנורא אמן כן יהי רצון, כשאומרים אל מלך יושב קודם בעבור קדושת שמך יתחיל לומר רחם תרחם עלינו צור שוכן מרומים, ויש אומרים המלא עליהם רחמים, אין כאלקינו יכוין להשלים מאה ברכות, נוהג כצאן יוסף דף ע"ח ע"ב, ועיין לעיל סימן ח"י

פו כתב בספר ברית מנוחה דף ט"ז ע"א, והובאו דבריו בספר יקר דף קכ"ב ע"ב וז"ל, בקדש הקדשים היה חקוק השם באותיות ובניקודיו בשער אהרן, וכאשר היה רואה הכהן ששער אהרן היה מלא זוהר לבן היה שמח מאד, ואם היה רואהו אדום לא היה סימן טוב לישראל ולא לכהן, ובראות הכהן האדום הזה היה מתאמץ ואומר רבון העולמים שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך, והיה אומר ומרבה בבקשות ובתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא, והיתה קו אחת נקשרת חוצה כמו כן בעזרה והיה כהן גדול מנענע הקו והיה רומז שיצעקו בני ישראל אל ה' וישובו אליו בכל לבבם, וכראות הכהנים והעם שהכהן מנענע הקו, היו צועקים בנפש מרה ושואלים רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא ומיד האדום חוזר ללבן, והכהן הגדול מנענע הפעמונים מרוב השמחה, עכ"ל, ועיניך תראינה מה שכתב הרב רבי חייא רבה ז"ל בספרו הנכבד צפיחת בדבש סימן ל"ו יעויין שם

פ"ז במנחה יקדים לומר בעוד היום גדול פרשת העקידה כדי שיהא לו שהות לומר התפילה שסידר הרב הגדול ז"ל, ונדפסה בסוף ספר יוסף תהלות, ושומר ישראל סימן י"ט בסוף ספר יוסף בסדר, ובספר כף אחת סימן ח' כאשר יעו"ש, ואני בעוניי נהגתי לומר בבית מדרשי קודם מנחה, התפילה שסידר בספר חיי אדם לחמשה עינויים והבאתי אותה בקונטרס עתרת החיים סימן כ"ב, והוספתי נופך משלי כאשר תמצא בקונטרס ימצא חיים, ותפילה זו נדפסה גם כן בספר דרך החיים להגאון מליסא כאשר יעויין שם, ושפר קדמי לאומרה בשעת מנחה דשייך טפי מלאומרה בכניסתו ליום הכפורים, וכדי שיהיה שהות לומר תפילות אלו צריך שיבואו למנחה יפה שעה אחת קודם, וכבר נהגו שהשמש מכריז אחר גמר התפילה של שחרית שימהרו לבוא שעה פלונית שמתחילין מנחה, ומה טוב מנהג קהלה קדושה מגדלים יע"א, דאחר קדיש בתרא של שחרית תיכף מתחילין מנחה ואינם מפסיקין אפילו רביע שעה כדי שלא יצאו לחוץ ואיכא למיחש לשיחת חולין, לכן עושין קשר של קיימא לתפילת השחר עם מנחה, ושמעתי דכמו כן עושים בכמה מקומות, ואיכא עוד טיבותא אחרת בזה דלא יצטרכו לומר הסליחות של מנחה בחפזון ובבהלה, וכתב בספר באר היטב דטוב לומר מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה יעויין שם, ועוד בשביל הנעילה דיתחילו בכיוון השעה ובישוב

פח אין לומר ואני תפילתי אפילו כשחל בשבת, נגיד ומצוה, ושלמי חגיגה אות ט', ונוהג כצאן יוסף, ועיין למר חמדת ימים פ"ח מיוכ"פ אות ג', ד'

פט מה שקורין פרשת עריות ביום הכפורים איכא תרי טעמי, והוא דמי שיש בידו יפרוש מהם דנפשו של אדם מתאוה להם, זה הוא לרש"י, אבל להתוספות הוא רמז שלא יגלה ערותן של ישראל, ע"ש במגילה דף ל"א ע"א, ויאמר בינו לבין עצמו בנוסח זה, רבון העולמים כשם שצוית שלא לגלות ערוה כן אתה אל תגלה ערותן של ישראל ביום הכפורים ותכפר לנו על כל פשעינו, כן כתב בשלמי חגיגה, וקמח סולת דף קמ"ח ע"ג, ובויקרא רבה סדר תשא הביא, דבמנחת יום הכפורים ניתנו לוחות שניות כאשר יעויין שם, ואם כן דכל זה גרם להתיר להם עריות לכן תיקנו לעת כזאת להזהיר על העריות, ועוד טעם אחר מצינו דהוא כדי לסיים פרשת הבוקר, ועיין להמרדכי ביומא, ובספר הפרדס דף מ"ד ע"ד, ועיין במרן בית יוסף, ולהטורי זהב, ואליהו זוטא, ובספר תקון יששכר דף ס"ז ע"ב, וחמדת ימים פ"ח מיוכ"פ אות י"ב, ומאמר מרדכי, ובספר יד"א, יעויין שם, ועיין מה שכתב בזה הרב החשקן בתורה מר שמואל ז"ל בספרו הבהיר משק ביתי אות ר"ך

צ לענין קדיש אחר קריאת ספר תורה במנחה, עיין שדה הארץ חלק ג' סימן כ"ה וציינתיו לעיל בצום גדליה, והמנהג לומר על התורה בברכות ההפטרה כפסק מרן דלא כמור"ם והלבוש, ועיין תשב"ץ חלק ב' סימן רפ"ב, והיכא דחל יום הכפורים בשבת יזכיר שבת בברכת ההפטרה של מנחה, כמו שכתב בעמודי שמים דף ל"ז ע"א

צא לא ישכח מלומר אב הרחמים במנחה כשחל בשבת כמו בראש השנה ושבת תשובה, ובמוסף ובנעילה הוא אפילו בחול.

צב אם שכח כהן אחד במנחה ועלה לדוכן, שאר הכהנים יצאו לחוץ, ברכי יוסף, ושלמי חגיגה אות י'

צג בסדר קדושת מנחה כתוב ומעמדם לחקי וצריך לומר להקי, גם כתוב דבר קדשו האל וצריך לומר לעם האל, ולא יאמר טפסר מעון אלא טהור מעון, יד נאמן בקונטרס מורה באצבע מערכת ט'

צד ברבונו של עולם של מנחה, תיקן הגירסא מורינו הרב בנימין הלוי ז"ל, דבמקום לומר שפתי בחלקלקות, שיאמר שפתי בבכי ואנקות

צה אחר אלקינו שבשמים נוהגים לומר יה המצא לעמך פדיון ככתוב בערבית, ואחר כך אומרים זכרון

צו כתב מורינו הרב מרן זקני בספר בתי כנסיות משם מ"ז, דמנהג אבותינו ביום הכפורים שלא לומר אחר קדיש תענו ותתקבל שום מזמור ולא קדיש בתרא ולא עלינו לשבח, דנעילה היא כמו מוסף למנחה, ועתה חדשים מקרוב באו שלוחי ציבור דאומרים מזמור וקדיש יהא שלמא ועלינו לשבח, ועתה מצאתי המנהג הקדום בספר המנהיג, וכשראיתי כן לא הנחתי לשליח ציבור שלנו לומר שום דבר, ונמצא שם מהר"י פיג'ון ומהר"י צרפתי תושבי שאלוניקי והעידו שכך עושים במחנה קדשם, וכשיש שהות ביום מאריכים בסליחות לאט לאט עד הנעילה, וכן עשיתי בנעילה דאחר תענו ותתקבל והוא רחום לערבית, וכן נמצא בכל בו, ובחמדת ימים פ"ט מיוכ"פ אות ל', ובשיירי כנסת הגדולה, יעו"ש, וכל זה יבוא על נכון במקום דאינן מכריזין מצוות, אך במקום דמכריזין הרי עושין הפסק גדול, ובכן מי יתן והיה לבטל מנהג זה ושלא להכריז כי אם קודם מנחה, ואם יש שבת בנתים שיהיה באותו שבת, דאף על גב דבכל שבתות ה' ומועדי רגל וביום הכפורים עצמו בשחרית מכריזין מצוות, אינו אלא מצוות לצורך קריאת ספר תורה דצריכין בעת ההיא קודם קריאת התורה ואין זה הפסק כל כך, אכן הכרזת המצוות של אחר מנחת יום הכפורים אינן לצורך אותה שעה כי אם לצורך הרגל ואם כן הוא הפסק גדול, אלא דבלאו הכי מנהגינו הוא דאפילו במקומות דאין מכריזין מצוות, אומרים אחר קדיש תתקבל מזמור ממעמקים, וקדיש דיהא שלמא, ועלינו לשבח, ועל כן נקוה לך, ומצאתי באורחות חיים סימן ט"ל דף ק"ז ע"ג דכתב, דהשיר שהיו הלויים אומרים בבית המקדש ביום הכפורים הוא מזמור ברכי נפשי את ה' וכל קרבי כו', וממעמקים, יעויין שם, ולפי זה ראוי לומר בבוקר קודם אין כאלקינו, מזמור ברכי נפשי, ולמה שהבאתי בקונטרס כף החיים סימן י"ט אות ט"ז כאשר יעויין שם הוא דגם בערב ראוי לאומרו, ומה טוב ומה נעים לפי זה מה שסידר הרמב"ן ז"ל לומר ביום הכפורים אחר המנחה נוסח ברכי נפשי על סדר א"ב ונדפס במחזורים, ורוח ה' דיבר בו לתקן את זאת מעין השיר שהיו הלויים אומרים ביום הזה, וברור

צז כתב מרן מלכא מוהר"ח אבולעפיא זיע"א בתקנותיו בספר חנן אלהים תיקון ל"ב וזה לשונו, ביום כפור באים גוים בתוך התפילה להטיב נרות הדולקין לפני הארון, ומלבד שאמירה לגוי שבות אפילו ציוהו מתחילת השבת, נוסף שלפעמים אלו הגוים מפסיקין לקדיש וקדושה, ביטלתי ביאת הגוים יום קדוש לקהל, וידליקום מערב יום הצום ויניחום ככה אף שנמס השעוה כולה, ויצולו בזה שיכולין להבדיל על נרות אלו במוצאי יום הכפורים, ולא כאשר היו עושין עד עתה בנרות הללו שלא שבתו ממלאכת עבירה, דבליל מוצאי יום הכפורים בעינן לכולי עלמא שיבדילו במאורי האש דוקא על נר ששבת ממלאכת עבירה ולא על נרות הללו שעשה בהם גוי מלאכת עבודה ביום הכפורים, עכ"ד חיים וקיימים, ובספר עמק ברכה הוכיח במישור שלא יביאו גוי להדליק, יעויין שם, ואם אל סודו תדרוש הוכ"ח תוכי"ח מדברי הנגיד ומצוה דאפילו הודלק על ידי ישראל בעת ההיא אין לברך כי אם דוקא על אשר שבת כאשר יעויין שם, ועיין בספר מזבח אדמה, ומשבצות זהב סימן תרכ"ד, ואשל שם, ומחצית השקל, ומאמר מרדכי, ובספר שולחן גבוה, יעו"ש, וכדברי מורינו הרב חיים ומלך ז"ל כתב בספר חמדת ימים פ"י מיוכ"פ אות ל"ד, דאפילו דהגוי חתך הפתילות לבד אסור יעויין שם, אבל על טלטול הנר ממקום למקום כדי לראות יפה הקילו, ועיין באשל מפרי יעויין שם, גם ראיתי להגאון הרב נודע ביהודה חלק א' סימן ל"ג, אריה שאג על המביא גוי להדליק נרות, ובספר שערי תשובה, אלא דאם כבו הנרות אשר סמוך לשליח ציבור, התיקון הוא דלא יביאו הגוי כי אם אחר אקשא"ס, והיינו דיתחילו נעילה רביע שעה קודם י"ב דכך צריך, ואחר תפילת לחש קודם חזרה יבוא הגוי וידליק ואחר כך יתחילו בחזרה וזה דרך ישכון אור, אלא דלנשיאות כפים לא נכון, עיין באות ק"ה, ועיין כרם שלמה סימן תרכ"ד

צח בפיוט אל נורא עלילה, יאמר בדיצה ובצהלה הה"א בחולם, ויאמר משעת ולא יאמר בשעת, וכן בסיום בית אחרון יאמר משעת

צט בנעילה יאמר בזכרנו חותמינו במקום כתבנו, וכן וחתום, נזכר ונחתם, וכן בכל בי"ת דחננו והקימנו, ולא ידעתי למה מדפיסים בטעות בכל המחזורים מכמה דפוסים, ובאמירת רחמנא יש שני טעויות במחזורים זו לפנים מזו, דהיינו דכתוב כתבנו וצריך לומר בכולם חתמנו, ועוד דהיו"ד צריכה אחר חתמינו, ובאמירת אלקינו שבשמים דכבר כתוב חתמנו, אך גם שם הקדימו הט' והיו"ד וצריך לאומרם אחר כל חותמי

ק אם חל בשבת ולא הזכיר שבת, שליח ציבור בלחש אינו חוזר אבל בחזרה חוזר, וכן היחיד, אשל סימן תרכ"ג, ומחצית השקל, ועיין למרן בית יוסף שם לאתה הבדלת, ובספר שולחן גבוה

קא מאמירת ואתה עד ורב חסד הוא ככתוב בנחמיה סימן ט', אמור אליהם ככתוב ביחזקאל סימן ל"ג, ויאמר החפוץ אחפוץ מות רשע ככתוב ביחזקאל בסימן י"ח

קב בסליחות נעילה לא יתחיל שבט יהודה בדוחק כו' כי אינו שעה לזה, והרב מר אבי היה גוער להשליח ציבור בזה, אלא יתחילו אתאנו, ובאתאנו יאמר אבוא כעני שואל כו', וכשמתחילין רבון העולם יפתחו ההיכל עד אדיר ונאור, עיין לבוש סימן תרכ"ג

קג המנהג פשוט שלא לומר אבינו מלכנו בנעילה, שיירי כנסת הגדולה סוף סימן תרכ"ג, ובאר היטב, ודגול מרבבה, ושערי תשובה, ומשבצות זהב בפריו, ומחצית השקל

קד שייך להסמיך התקיעה לאמירת שבע פעמים ה' הוא האלהים, דהוא ללוות השכינה שתעלה למעלה משבעה רקיעים, והתקיעה היא משום זה עלה אלהים בתרועה, ועוד טעם להורות שהוא יום טוב וירבו בסעודה, ועוד זכר ליובל שהיו תוקעים ביום הכפורים, ואפילו חל בשבת תוקעים קודם הבדלה דכבר עבר היום וחכמה היא ואינה מלאכה, עיין בטור, ובאר היטב, ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל קודם שיבדיל, מגן אברהם, ובאר היטב, ועיין בספר נגיד ומצוה טעמים נכונים על אמירת שבע פעמים ה' הוא האלהים בעת ההיא על דבר אמת, יעויין שם, ובשיירי כנסת הגדולה כתב דנעוץ סופו בתחילתו, דשבעה ספרים דמוציאים בכל נדרי בעבור זה דאומרים שבע פעמים ה' הוא האלהים, והובאו דבריו בשלמי חגיגה, ויש נוהגים לומר בכל פעם פסוק קראתי בכל לב לפי שיש בו שבע תיבות נגד שבעה פעמים ה' הוא האלהים, ויש נוהגים לומר ששה פעמים קראתי, והכל שלש עשרה, נגד פסוק והוא רחום, הרב בתי כנסיות, ועיין בספר י"א, ובזה אתי שפיר לסמוך הערבית תיכף לוהוא רחום, ועיין באר עשק סימן כ"ח, וחמדת ימים פ"י מיוכ"פ אות כ"ו, כ"ז, ושולחן גבוה, ועיין מטה משה, ונוהג כצאן יוסף, ובאר היטב, ואני בעוניי כתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תרכ"ג טועמיה חיים על ענין התקיעה במוצאי יום הכפורים, יעויין שם בסייעתא דשמיא, ולעניות דעתי דליחיד בבית אין צורך לתוקע לילך אצלו לתקוע, ואפילו בראש השנה אין צורך ליחיד שני פעמים מיושב ומעומד, עיין משחא דרבותא, ומאמר מרדכי, וישועות יעקב

קה כל ההנהגה והחכמה של השליח ציבור היא צריכה בתפילת נעילה, והיינו שיאמר ברכת כהנים קודם גמר שתים עשרה שעות, ושתהיה התקיעה בזמן שהוא ודאי לילה אחר צאת הכוכבים, והוא תרתי דסתרי בבת אחת להקדים ולאחר, והתוקע קודם שיעבור חצי שעה מהלילה לא טוב עושה, והמחמיר כהוראת מורינו הרב הגדול מוהר"ח אבולעפיא זיע"א תבוא עליו ברכה, ועל גזברי הקהלה קדושה מוטל שיבקשו כלי שעה שהוא מכוון יפה לבל יטעו להקדים ויפגעו באיסור, או לאחר ויהיה טורח ציבור, וזה הזמן נקוט בידך והוא דהתחלת תפילת נעילה יהיה בכיוון בשעה אחד עשר וארבעים דקים כי שקיעת החמה הוא עשרה דקים קודם שעת שתים עשרה, וקודם לכן עשרה דקים אז החמה בראש האילנות שהוא עשרים דקים קודם שעה שתים עשרה, הוא הזמן הנאות ונכון להתחיל תפילת הנעילה, ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן רוח חיים סימן תרכ"ג לנעילה משחשיכה, והבאתי דברי המגיד בישעיה סימן מ', יעויין שם), ולענין זמן סיום תפילת נעילה ולתקוע שופר, יזהרו שיעבור לפחות שלשה רביעיות מהלילה שהוא ארבעים וחמשה דקים אחר שעה שתים עשרה, וירא שמים במקום שיכול להחמיר שיהיה עד שעה אחת מהלילה מה טוב, והכל כמנהג מקומו ובית הכנסת שלו, ועיין משבצות זהב, ומחצית השקל, וי"א, ומאמר מרדכי, ושולחן גבוה, ובספר באר עשק סימן צ"ח

והנה אם בכל הימים מעשרת הימים נאמר דרשו ה' בהמצאו, שהקדוש ברוך הוא מצוי לו לאדם לשמוע בקול תפלתו, כל שכן ביום הקדוש נורא ונשגב מאד ביום הכפורים, כי מצד עצומו של יום קדוש הוא לאדוננו, וגם כל ישראל כולם כאחד קדושים וטהורים ובעינוי ובתשובה גמורה, ואם כן כל זה ישער האדם בעומדו בבית הכנסת בתפילה ולא יקוץ ולא יבקש לצאת מהרה חושה, כי עתים קדושות וקרובות לה' אלקינו כעיתות הללו לא ימצא בכל ימות השנה, ואם כן יהיה אומר בלבו עת רצון כזאת כי אחזתני להקדוש ברוך הוא להיות מצוי אצלי, אחזתיו ולא ארפנו, ובפרט בעת מוצאי יום הכפורים שלא יבקשו לרדוף אחרי השליח ציבור שימהר, כי מן הראוי היה לנו לבקש שיאריכו השעות עוד היום כפלי כפלים להיותינו דבוקים בה' בקדושה ובטהרה ולהתפלל ולהתחנן לפניו בעת רצון כזאת, ולמה יבקשו להשליך עת וזמן רצון מה שלא נמצא ולא ימצא בשאר ימות השנה, ולגבי דידי אילולי צייתי לא הייתי זז מבית הכנסת אחר מוצאי יום הכפורים עד אחר שתים ושלוש שעות מהלילה, ולערוך שיחה ולשפוך תחינתינו לפני אלקינו כי בודאי לא ימצא האדם עת רצון מעתות כאלו, ולהיות כי ירדה חולשה לעולם וגם לא כל הדעות שוות, ומפני החולים והחלשים ונשים מניקות וקטנים ראוי שלא להחמיר בזה, על כל פנים מדין הש"ס והפוסקים לא ימהרו לתקוע תקיעת שופר עד יציאת הכוכבים שהוא אחר עבור חצי שעה מהלילה אחרי שתים עשרה שעות

והנני גוזר בכח התורה על כל בתי כנסיות, שבפחות מחצי שעה אחר שתים עשרה שעות מהיום שהוא עת שקורא אקשא"ס לא יוכלו לתקוע, ומשם ואילך יש מנהגים, דיש בתי כנסיות שממתינים עד עבור עוד מחצי שעה, ויש עד שעה אחת, ויש עד שעה ורביע, ופחות מחצי שעה חוששני לו מחטאת כי יכנס בחילול יום אדיר ונורא ובראשו נגעו כי יצא שכרו בהפסדו, ובמיעוט זמן מועט כרביע שעה או עשרה דקים יהיה מאבד טובה הרבה ולא יאבה ה' סלוח לו, כי כן כל מי שהוא בר דעת לא יאבד כל הריוח שהרויח ביום הקדוש לאבדו במהרה, והוא כמשל המביא דורון למלך סל מלא מכלי זכוכית כוסות וצלוחיות מוזהבות מינים ממינים שונים, ובהביאו אל חצר המלך הפנימי השליך מידו הסל ונפלו כל כלי זכוכית ונשברו ולא נשאר בידו מאומה, ואמינא ולא מסתפינא כי במצב זה שבאו כל ישראל ביום הכפורים יום אדיר בימי שנה קדושים וטהורים, ובצום ובכי ובתשובה גמורה ובהתלהבות גדול בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר קהלות קהלות שקרבים בחמש תפילות, דאילו היו כולם כאחד אחר שגמרו סדר תפילתם לערוך שיחה לפני אלקינו מרחם באמור אליו עת כזאת להיות כל ישראל בקדושה ובטהרה ובתשובה שלימה אי אפשר להמצא, ואם כן עת שערי רצון לגאול אותנו גאולה שלימה כי עת כזאת שאתה מצוי עמנו ואנחנו עמך על דרך אני לדודי ודודי לי לא נמצא ולא ימצא כשעה הזאת, ואם כן אין אנחנו זזים והולכים לביתינו לאכול ולשתות עד שתגאל אותנו, ואין ספק כי היתה תפילתינו מקובלת בעת ובעונה ההיא, אבל אחרי שמבקשים למהר ולצאת הרצים יצאו דחופים ולומר תפילת נעילה במהירות, וכמו כן תפילת ערבית במרוצה ובחפזון כדי למהר ולצאת מבית הכנסת כתינוק הבורח מן הספר, אי אפשר לעשות כדבר הזה, והגם כי יאמרו דבניסן עתידין להגאל ולא עתה, הרי הגאולה היא כהשכמה לאט לאט כאומרם זכרונם לברכה, והלואי ויתחיל להתנוצץ ניצוצי הגאולה ממוצאי יום הכפורים, ומשום שאסור להתענות אין קפידא באריכות זה דודאי לצפות לישועה הוא יותר גלות מתענית חלום ולא קפדינן אשעות, האל ברחמיו יתן בלב כל עמו ישראל לשוב בתשובה שלימה ונזכה לגאולת עולם אמן כן יהי רצון

קו כבר מילתא אמורה באות הקודם לזה על מה שצריכים דיזהרו להתפלל ערבית במוצאי יום הכפורים במיתון ובשובה ונחת ולא בהבלעה ובמרוצה כתינוק הבורח מבית הספר, דחס וחלילה מורה ובא דכמשא כבד יכבדו ממנו סדר היום, ומי שחננו ה' בדעת יבין את זאת דלא מעלה ולא מוריד עשרה דקים יותר, ועיין להרב חיד"א ז"ל בספר המורה אות רפ"ב, ועוד שם אות רפ"ו, מוסר השכל למחרת יום הכפורים להתפלל כהוגן לראות דמסכים הולך ליום אתמול ועשרת ימי תשובה, ושבדעתו לקיים כל ימי חלדו וה' עזרו ומגינו, יעויין שם, ובספר נוהג כצאן יוסף כתב שלא יעשה קיטרוג המדת הדין, דאתמול התפללו כל היום ועתה ממהר לצאת יעויין שם, ובספר המנהגים כתב דמחרת יום הכפורים המנהג להשכים לבית הכנסת, וכן הביא בבאר היטב.

קז סומא אינו מברך בורא מאורי האש במוצאי יום הכפורים, ואינו כמו שכתב הלק"ט חלק ב' סימן קפ"ד, ופחד יצחק מערכת ה'

קח יברך בורא מאורי האש על נר של שבת מבית הכנסת, ועוד אחרת עמה וטובים השנים, עמק ברכה, ודרך החיים, ונהר שלום, ועבודה ומורה דרך, ועיין ארץ יהודה בלקוטיו דף י"א ע"ג

קט לא יברך על הבשמים במוצאי יום הכפורים, שיירי כנסת הגדולה, ופחד יצחק מערכת ה', ובספר דרך החיים להגאון מליסא ז"ל, ועבודה ומורה דרך, ועטרת זקנים, ומשבצות זהב סימן תרכ"ד, ובבאר היטב כתב לברך, ובנוהג כצאן יוסף אות ד', ועיין ערך השולחן, ושלחן גבוה, ומחצית השקל, ועיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן רוח חיים והעליתי דאחר ההבדלה תיכף לברך על הבשמים, וכן הגיד לי עטרת ראשינו הרב החסיד הפרד"ס דכך הוא מנהגו הטוב לצאת ידי חובת כל הדעות

קי ליל מוצאי יום הכפורים תיכף ישתדל לתקן דבר בסוכה קודם שיאכל, ואסמכוהו אקרא וילך עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סוכותה, ספר תומר דבורה, ומדרש תלפיות דף ר"ט ע"ב, ובחמדת ימים פ"א מסוכות אות א' - ד', ובערך לחם כתב משום ילכו מחיל אל חיל, ובספר קב הישר פרק צ"ה האריך בזה, ובמשבצות זהב סימן תרכ"ד, ואפילו בערב שבת כמו שכתב בעטרת זקנים, וכן בבוקר יום הכפורים ישתדל אחר התפילה על הלולב ואתרוג, שם, ובספר דרך החיים

קיא בין יום הכפורים לסוכות אפילו יארצי"ט לא יתענה, שולחן גבוה, והטעם שהם ימי שמחה מחנוכת המזבח כמו שכתב מוהרי"ל, ובאר היטב

יקב מוצאי יום הכפורים שחל להיות בערב שבת, הכנת צורכי שבת קודמת להכנת הסוכה משום שלא יבוא לידי חילול שבת אם מתאחר מה שאין כן בסוכה, כן נראה לעניות דעתי פשוט ועיין בספר בית השואבה דף ה' ע"א סעיף וי"ו